אברבנאל על יחזקאל כג:כ

ואומרו ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם אין ראוי לבאר פילגשיהם על האנשים כי אין פילגשים לשון עבדים כמו שחשבו קצת המפרשים, אבל פילגשיהם הם נשים פלגשי המצריים, אבל אומרו אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם אין ראוי לפרשו על אברי המשגל שבנשים ועל זרעיהן כמו שפירשו ה"ר דוד קמחי, אבל ענין הכתוב שאהליבה תעגבה ואהבה את פילגשי המצריים בעבור שהיו פילגשיהם באומרה אליהן שהיה טוב מזלן שנבעלו לאנשים כמו הם מפני שבשר חמורים בשרם באבר המשגל, וזרמת סוסים זרמתם שרב הזרע היוצא מהם וזה היה תכלית הזנות וההפקר שהאשה תדבר לנשים כדברים הפחותים האלה, (כא) כאילו זכרת זמת נעוריך בעשות דדיך מזמן מצרים ולכן חשקת בהם גם עתה, והנמשל בכל זה הוא שמלכות יהודה חשקה והתחברה למלך בבל כי הוא היה גם כן מלך אשור לפי שנבוכד נצר בשנה הראשונה ממלכותו כבש את נינוה שהיה ראש מלכות אשור ומאז והלאה היה מלך אשור מלך בבל, האמנם העתיק כסא המלכות מן ננוה ושם אותה בבבל ולכן נקרא תמיד מלך בבל עם היותו גם כן מלך אשור, והנה מלכי יהודה התחברו ראשונה עם מלך בבל והיו עובדים את אלהיהם ובוטחים בהם ואחר שמרדו בו עשו אהבתם עם מלך מצרים, וגם היו עובדים אלהיהם, וזהו נמשל כל הספור הזה מהזנות עם אשור ועם מצרים רוצה לומר באהבתם עמהם לעזרה ובעבודת אלהיהם שעשו כמעשיהם, והותרו בזה השאלות השלישית והרביעית: