אברבנאל על יחזקאל טז:לו

כה אמר השם אלקים יען השפך נחשתך עד ושומרון כחצי חטאתיך. אחרי שסיפר החסדים שעשה הקדוש ברוך הוא עם האומה ומה שהיא פשעה נגדו, ביאר עתה העונש אשר גזר השם להביא עליה, ואמר יען השפך נחשתך ותגלי ערותך והוא כפל ענין במלות שונות כי השפך הוא כמו תגלה יען הדבר הנשפך נגלה ונראה ונחשתך הוא כמו ערותך כי תחתית האשה היא ערותה ונחשתך ענינו תחתך, וכן בדברי חכמים נחשתו של תנוך שפירושו תחתיתו, יאמר יען גלית ערותך ותחתיתך בתזנותיך על מאהביך שרוצה לומר אל מאהביך ועל כל גלולי תועבתיך שעשית בעבודת הצלמים ובדמי בניך אשר נתת להם לשרפם, (לז) לכן בעבור זה הנני מקבץ את כל מאהביך והם מצרים ואשור וכשדים אשר ערבת עליהם רוצה לומר שלקחת ערבות ועידון עמהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת רוצה לומר ואקבץ את כל הגוים אשר אהבת עם כל אשר שנאת שכולם אלו ואלו האוהבים עם השונאים אקבץ עליך מסביב להחריב את ארצך וזהו גלוי הערוה שזכר וראו את כל ערותך, (לח) ושפטתיך משפטי נואפת ר"ל אעשה לך המשפט שעושים לנשים הנואפות ומשפט שופכות דם ר"ל שיעשה בה שני משפטים משפט הנאוף ממה שנאפה ומשפט שפיכות דמים מהבנים ובנות שהמית לע"ז ולכן מדה כנגד מדה אתן בך דם חמה וקנאה דם חמה מפני השפיכות דמים וקנאה מפני הנאוף, (לט) ונתתי אותך בידם של האויבים שזכר והרסו גבך ונתצו רמותיך שהם הבמות והפשיטו אותך בגדיך שהוא רמז על הארץ הנבחרת ושאר הטובות שהיו להם על אדמת הקדש וגם בית המקדש והקדושות שהיו שמה שהם היו כלי תפארתך והניחוך ערום ועריה כלומר בגלות ועבדות פרך וחוסר כל כמו שמצאתי אותך במצרים, (מ) והעלו עליך אותם האוהבים והשונאים שנזכרו קהל גדול מהאויבים שילחמו בך, ואמר והעלו לפי שא"י גבוהה מכל הארצות (קידושין סט, א) ורגמו אותך באבן כמשפט המנאפות רומז שיהרסו חומת ירושלם באבני קלע ודיק שישלכו שם, ואמר ובתקוך בחרבותם להגיד שיכרתום הכשדיים בחרבותם איברים איברים וכן תרגם יונתן ויבצענך בסייפיהון, (מא) ושרפו בתיך באש רומז לב"ה ובית המלך ובתי כל השרים אשר בירושלם, ועשו בך שפטים כמו סקילה שריפה הרג וחנק שנעשו בירושלם, ואמר לעיני נשים רבות ר"ל לעיני האומות ההם והשבתיך מזונה כי כאשר תהיה מאוסה מהכל לא תזני עם שום אחד מהם עוד, ולענין הנמשל שכאשר ילכו בגלות לא יהי' להם עוד ע"ז, וגם אתנן לא תתני עוד שלא תשרוף עוד בנים ובנות ולא תקריבי עוד עולות וזבחים לעבודה זרה, (מב) ובזה הדרך תנוח חמתי בך ותסור קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד כי אחרי שהגליתיך מארצך והחרבתים הנה לקחתי נקמתי ממך ונחה ושככה חמתי, (מג) יען אשר לא זכרת רוצה לומר ויהיה כל הרעה הזאת בעבור שלא זכרת כל החסדים שעשיתי עמך בימי נעוריך כשמצאתיך עירום ועריה ותרגזי לי בכל אלה שהרגזת והכעסת אותי בעבודת אלהים אחרים, וכבר אמרתי שבא בפרשה הזאת יו"ד נוספת בכמה תיבות כמו שאמר נתתי לפניהם שהוא כמו נתת, וכן ולא הייתי כזונה לקלס אתנן שהוא כמו היית, וכן אומרו לא זכרתי את ימי נעוריך ענינו לא זכרת, הוא אשר דברתי אליכם שירמיהו ויחזקאל לא היו מדקדקים הרבה בכתיבתם, עם היות שכבר נתנו המפרשים טעם מה אל ונתתי לפניהם ושאר היודי"ן היתרות. ואומרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם ה' רוצה לומר וכמו שאתה עזבת אותי והכעסתני גם כן אני זה דרכך בראש נתתי רוצה לומר שעזבתי והכעסתי אותך כמו שאתה עזבת והכעסת אותי הנה באתי עליך מדה כנגד מדה שבאותו דרך שהלכת עמי הלכתי אני עמך אתה עזבתני ואני עזבתיך אתה הרגזתני ואני הרגזתיך, וזהו אומרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי כי הא כמו זה מלשון הא לכם זרע (בראשית מז, כג), ויאמר וגם אני זה דרכך מהעזיבה והרוגז נתתי בראשך אבל עם היות שאליך נמשלתי בה הנה לא נמשלתי בעשיית הזמה כי אתה עשית זמה על כל תועבותיך ואני לא עשיתי אותה חלילה, ויהיה לפי זה עשיתי כפשוטו מהמדבר בעדו ולא תהיה היו"ד נוספות, ואם נאמר שיו"ד עשיתי היא על כל פנים נוספת כשאר היודי"ן שזכרתי יהיה זה המאמר בתמיה כאומר וכי לא עשית אתה הזמה על כל תועבותיך באמת אתה עשית אותה, זהו הנראה לי בפירוש הפסוק הזה.

אמנם הרב רבי דוד קמחי פירש באופן אחר וגם אני הנה ראיתי שנתתי את דרכם בראש ולקחתי נקמתי ממך ולא עשית את הזמה על כל תועבותיך ועוד שהיית עושה התועבות ואני הייתי מעיד בך יום יום שובי מדרכך הרעה ולא עשית את הזמה רוצה לומר המחשבה שהיה עליך לעשות כי לא נתת אל לבך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים שהוציאני ממצרים ונתן לי ארץ נחלה ועשה לי כמה טובות, ועל דרך הזה תרגם יונתן לא עבדת לך עצה למיתב מכל תועבותיך. ומה שפרשתי אני הוא היותר מתישב במלות הכתוב כי זמה לא נאמרה כאן כ"א על הניאוף וכן אמרה התורה בענין הניאוף זמה עשו באש (ויקרא כ, יד) וגומר, ועם היות שהמחשבה נקראת מזמה הנה לא נקראת זמה בלא מ"ם אלא הניאוף וכן נאמר אחר זה את זמתך ואת תועבותיך ומפני רשעתך, (מד) הנה כל המשל רוצה לומר ממשל משלים והוא המדבר במשל ומליצה עליך ימשול רוצה לומר יעשה משלו לאמר כאמה בתה רוצה לומר כאמה שהיא ארץ כנען בתועבותיה ככה היא הבתה שהיא כנסת ישראל נתדמה אליה במעשיה, (מה) עד שיאמרו עליך בת אמה היא והנה יצדק זה המשל עליך לפי שאת גועלת אישה ובנים ונראה לי שאמר אישה כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא בעלה וכמו שאמר כי בועליך עושיך (ישעיה נד, ה), ואמר ובניה כפשוטו שהיו שורפים בניהם ובנותיהם לעבודה זרה ולכן את כאשה גועלת אישה ובניה. והרב רבי דוד קמחי פירש שכמו שהארץ קאה את הגוי הכנעני אשר לפניהם כן יקיא אתכם והגיעול והקיא הוא ענין אחד, ואישה ובניה משל על המלך והעם דרך פרט כי ע"ד כלל העם הוא כנסיה והיא הבת כן בת ירושלם געלה מלכה ועמה, ואינו נכון בעיני. ואומרו ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן הנה זה אמר על סדום כמ"ש אחר זה הנה זה היה עון סדום אחותך, יאמר כמו שצדק משל כאמה בתה עליך כן יצדק עליך שאחות אחותך את כי גם במעשיך נדמית את סדום כאילו היא אחותך במעשים כי גם המה סדום ובנותיה געלו אנשיהן ובניהן בחמס ושאר עבירות שהיו עושים ביניהן ואת במעשיך אליהן נמשל' כאילו היא אחותך, וגם בתועבותיך נראה שאמכן היתה חתית ואביכן אמורי לפי שעשית כמעשיהן ובמקום שהיו אביך ואמך צדיקים וטובים אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ונשיו את לא למדת ממעשיהם הטובים אלא מדרכי האמורי והחתי, וכן תרגם יונתן הפסוק הזה למה הוית ברתא לארעא דכנען למעבד כעובדי עמה ויתרבו אבהן עם בנין ואחתא לסדום ועמורה דאשתצי עמהון אבהן עם בנין הלא אמכון שרה ביני חתאי הוה ולא עבדת כעובדיהון ואבוכון אברהם ביני אמוראי הוה ולא הליך בעצתהון.