אברבנאל על יחזקאל טז:יג

ואמנם אומרו אחר זה ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה יראה מיותר וכפול כי כבר נאמר למעלה ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי, אבל יתרון זה מבואר לפי שלמעלה אמרו כנגד התורה והמצות שנתן להם בסיני שהם העדיים שנתן לכלה, ומפני שיש כלות שלא קשטו עצמן עם אותם הכלים ועדיים שיתנו להן בעליהן לכן הוסיף לומר כאן ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה רוצה לומר והנה אותם המתנות שנתתי לך קשטת עצמך תמיד בהם והם עדי הזהב והכסף ומלבושי שש ומשי והוא רמז לזמן הטובה והחסידות שהיו מקשיטים עצמם בתורה ומצות, ומפני זה תראה שבראשונה אמר ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים הכל מיוחס לבורא יתברך שנתן לה אותם המתנות אבל כאן ייחס הדבר ההוא לעצמה ותעדי זהב וכסף ומלבושך וגומר לפי ששבח אותה בשהיא היתה מתקשטת תמיד באותם העדיים והמתנות שנתן לה בעלה, ולכן תרגם יונתן ותעדי זהב וכסף ויהבית משכני ביניכון מתכן בדהב וכסף ויריען בוץ וגומר, כי היה המאמר הראשון מדבר במתן תורה והמאמר השני הזה מדבר במעשה המשכן שעשו ישראל והותרה בזה השאלה השלישית.

ואומרו ודבש ושמן אכלת רצה בו שנכנסו לארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש ששם האכילה דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכנגד הגבורות והתשועות שעשו בכיבוש הארץ אמר ותיפי במאד מאד שהוא היה יפיה וכבודה עד שהגיעה למלוך מלכים דוד ושלמה וכל השאר ועליו אמר ותצלחי למלוכה (יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך ר"ל שבמלכות דוד ושלמה שהיא היתה המלוכה האמתית יצא לישראל שם בגוים כי כליל ושלם הוא אבל היה כל זה בסבת ההוד וההדר ששם עליו הקדוש ברוך הוא, ובזה השלים לספר חסדי השם אשר גמלם: