אברבנאל על יחזקאל יד:יב

ויהי דבר ה' אלי לאמר ארץ כי תחטא וגומר עד סוף הנבואה. ופרשת הודע את ירושלם את תועבותיה בעבור שהנביא ייעד בנבואות שלמעלה על חרבן ירושלם וכליית עמו באה אליו נבואה אחרת, (יג) וענינה בכלל שהיה משורת הדין כאשר הארץ תחטא למעול מעל בה' רוצה לומר באמונות האמתיות באמרם שהבורא יתברך בלתי יכול או בלתי יודע או בלתי משגיח, ויענוש אותם עליהם והוא אומרו ונטיתי ידי עליה פעמים יהיה עונשה שאשבור בה מטה לחם והשלחתי בה רעב באופן שאכרית ממנה אדם ובהמה שכולם ילכו לנפשם מפני זלעפות רעב, (יד) הנה אם היו שלשת האנשים האלה בתוך הארץ ההיא שהם נח ודניאל ואיוב היה מהראוי שלהיותם צדיקים וטובים המה בצדקתם ינצלו את נפשם כי אין ראוי שיספה צדיק עם רשע, (טו) וכן אליו היה העונש חיה רעה שתעבור בארץ ושכלה את אנשיה באופן שתהיה הארץ שממה מבלי עובר, (טז) אילו היו שלשת האנשים האלה בתוך הארץ רוצה לומר נח דניאל ואיוב האם בנים ואם בנות יצילו באמת המה לבדם ינצלו ובשאר ימקו בעונם, (יז-כ) וכזה עצמו זכר בהיות עונש הארץ חרב מהאויבים או דבר שבחמת ה' יכרתו ממנה, שלשת האנשים הצדיקים ההם בצדקתם יצילו נפשם אבל בנים ובנות לא יצילו מהרעה ההיא, וראוי עתה לבאר על זה דברים האחד למה זכר ארבעת שפטיו אלה רוצה לומר הרעב והחיה והחרב והדבר ולא זכר רעות והשחתות אחרות כאילו תאמר מבול וגשם שוטף כמו שהיה בחרבן שראה נח אש וגפרית ורוח זלעפות מאת ה' מן השמים כמו שהיה במהפכת סדום ועמורה, או רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים כמו שהיה בחרבן בני איוב, או השבי והגלות שהיה בימי דניאל. והשנית למה זכר שלשת האנשים האלה נח דניאל ואיוב ולא זכר שאר הצדיקים שראו חרבן עולמם בחייהם כאילו תאמר לוט שראה חרבן סדום וירמיהו שראה חרבן ירושלם, ואם תאמר שלוט הציל את בנותיו הנה גם נח הציל את בניו ונזכר כאן. והשלישית למה בענין הרעב אמר הנה בצדקם יצילו נפשם ולא זכר שם בנים ולא בנות ואמנם בחיה ובחרב ובדבר זכר שהם ינצלו את נפשם ושלא ינצלו בנים ובנות. והרביעית מה היה תכלית הנבואה הזאת כולה כי הנה בענין חרבן ירושלם לא היה כדבר הזה ומי הוא זה ואי זהו מהצדיקים שהם הצילו את נפשם ולא הצילו בנים ובנות. וראיתי מי שפירש בזה שלאחת משלש סבות תזדקק השגחת השם יתברך על הצלת איזה איש או אומה מהפורעניות, והם אם לצרכו ואם לכבודו ואם לצדקתו, כיצד לצרכו אם מלך גדול שם השתדלות עצום בבנין איזו מדינה ואחר כך מרדה בו כי הוא יעביר על מדותיו כדי שלא יתם לריק כחו ויגיעו לבהלה וכמו שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות לב, יא) למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים וגומר, כיצד לכבודו כמ"ש משה רבינו עליו השלום בעון המרגלים (במדבר יד, יג) ושמעו מצרים גומר ואומרו מבלתי יכולת ה' ועתה יגדל נא כח ה' (שם טז - יז) והיתה תשובתו (שם כ) סלחתי כדבריך, כיצד לצדקתו כמו שטען אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג (בראשית כ, ד) ואברהם אבינו למלט אנשי סדום אמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם יח, כה):

והנה שלשה הענינים האלה נתיחדו לנח דניאל ואיוב, כי הנה נח לא ניצל מהמבול לגודל זכותו כי אם לצורך המציאות שישאר לו שארית, וכן אחז"ל (סנהדרין קח, א) לא מהמהם (לעיל ז, יא) אפילו נח לא היה זכאי ונאמר (בראשית ו, ח) ונח מצא חן אבל הקדוש ברוך הוא לא מצאו וכל זה מורה שעיקר הצלת נח לא היתה רק ליתן ריוח והצלה לעולם שנברא בי' מאמרות. אמנם הענין הב' נתיחס אל דניאל במאורע ההוא שבקשו לו עילה שרי בבל לעלול עליו דלא יבעי בעי מאלהא שמיא (דניאל ו, ז - יג) ולא נתפס כי אם על דבר כבוד השם, והוא מה שאמר לו דריוש על פי הבאר (שם כא) דניאל עבדא די אלהא חייא אלהא די אנת פלח ליה בתדירא היכיל לשזבינך וגם הוא השיב אלהי שלח מלאכיה וסגר (שם כג) וגומר. ואולם הענין הג' נתיחס לאיוב כי הוא לא נתפס רק על פי השטן וה' הפגיע בו את אשר לא חטא לנפשו כמו שאמר ית' (איוב ב, ג) ותסיתיני בו לבלעו חנם, ולזה אמר הנביא כאן כי כאשר נגזרה גזירה על שום עיר ומדינה לכלותה בעבור חטאתם באחת מארבע' שפטיו הרעים הבאים מאחת מארבעת היסודות שמהם הושתת העולם, כגון הרעב שבא מעצירת המים ומיעוטם ושלוח החיות ותגבורת הטבע הארציי כד"א (דברים לב, כד) עם חמת זוחלי עפר והדבר הבא על הרוב מהפסד האויר והחרב מתגבורת היסוד האשיי הנותן תבערה ומסה בלבות האנשים כד"א (להלן לח, יט) ובקנאתי באש עברתי דברתי וגומר, הנה כאשר תקרינה אותם כאלה אף על פי שיהיו שלשת האנשים האלה בתוך העיר לא יספיקו להעביר הגזרה מעל הכל מצד המדה אלא שכל אחד מהם בעד ענינו המיוחד יציל נפשו בלבד וכל העם ישפטו על פניהם כי באה על זה שבועת האלקים כפי המדה הנזכרת, (כא) ובזה הצדיק עצמו יתברך אצל הרעות המוצאות את ישראל בימים ההם במה שאמר שהוא כבר העביר כל ארבעת שפטיו הרעים האלה על ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה מפני חטאתם (כב) והנה נותרה בה פליטה המוצאים בנים ובנות ויחוייב על פי השבועה הנזכרת שאלו הבנים והבנות הנשארים יהיו לו כנח דניאל ואיוב כל אחד בדורו שאם לא כן לא ינצלו, והנם יוצאים לכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם ומתוכם תכירו האנשים האובדים והנדחים ההם כי אלה הם הטובים שבהם והנשארים בצדקתם כנח דניאל ואיוב בדורותם, ותראו את רוע דרכם ואת עלילותם תדעו כמה רעים יותר מהם היו כל זולתם ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם מהשפטים הרעים ההם, (כג) וגם כי תראו את אלו המוצאים ואת דרכם ואת עלילותם תנחמו אתכם מצד עצמם וידעתם כי לא לחנם עשיתי כל אשר עשיתי בה וזה פירוש נכון בפרשה הזאת.

ומה שנראה לי בזה כולו הוא שהנה זכר ארבעת השפטים האלה לפי שכולם היו בחרבן ירושלם רוצה לומר החרב שהיה בתוך העיר והחיה רעה שהיא נבוכד נצר מלך בבל כי הוא הנקרא אריה כמו שאמר עלה אריה מסבכו (ירמיה ד, ז) והיא חיה רעה באמת והחרב שהוא חרב הכשדיים והדבר שהוא המגפה ששלטה בהם בזמן המצור, הנה אם כן זכר ארבעת השפטים האלה מפני שארבעתם ירדו על ירושלם בחרבנה, ואמנם למה זכר שלשת האנשים האלה נח ודניאל ואיוב ולמה נזכרו בסדר הזה נח ראשונה ואחריו דניאל ואחריו איוב, הוא לדעתי מפני שנח ראה חרבן העולם כולו ודניאל ראה חרבן מלכותו ועירו ירושלם שהיה בימיו והלכו כל אחיו בגולה והוא הציל את נפשו בכבוד ובמעלה עם מלך בבל ואיוב ראה חרבן ביתו בלבד, הנה אם כן שיער בחרבן שלשת חלוקות אם שיראה אדם חרבן עולמו כולו ואם שיראה חרבן מדינתו בייחוד שהוא גם כן עולמו הפרטי ואם שיראה חרבן ביתו ובניו שהוא עולמו המיוחד מן המיוחד וכנגדם היו נח דניאל ואיוב, ואפשר שלזה כוונו חז"ל באמרם (תנחומא נח, ה) שהם ראו העולם בנוי וחרב ובנוי, כי נח ראה העולם בנוי במעמדו קודם המבול וראה אותו חרב עם המבול ואח"כ ראהו בנוי עם יישוב בני אדם אחר המבול, וכן דניאל ראה מדינתו ירושלם בבנינה וכבודה ואח"כ ראה חרבנה כי אע"פ שהוא היה בבבל ולא ראה אותה חרבה בעיניו הנה שמע את שמעה ואח"כ שמע שחזרו מבבל לירושלם ובנו את הבית והוא היה בנינה, וכן איוב ראה ביתו בנוי עם רוב בניו ונכסיו ואחר כך ראה ביתו חרבה מבלי בנים היא יושבת ומבלי נכסיו ואחר כך ראהו בנוי כי שב ה' את כל אשר לו למשנה, כי הנה גילו חז"ל בזה מה שביארתי שהיה עולם נח כולל והחלטי ועולם דניאל הוא מדינתו בייחוד ועולם איוב ביתו מיוחד מן המיוחד, וכבר זכר הפלוסוף שההנהגות את הזולת יוכללו באלה השלשה חלקים רוצה לומר הנהגת המלכות והנהגת המדינה והנהגת הבית, והנה לא זכר את לוט לפי שלא הציל את נפשו בצדקתו כי בצדקת אברהם הצילו יתברך, ולא זכר גם כן ירמיהו לפי שעדיין בעת הנבואה הזאת לא נחרבה ירושלם ולא ניצול עדיין ירמיהו.

ואמנם למה במשפט הראשון לא זכר בנים ובנות ובשלשת השפטים האחרים זכרם, הנה הוא לפי שהמשפט הראשון אמרו כנגד נח ומפני שנח הציל את בניו מהמבול לכן לא אמר בזה שלא יציל בנים ובנות, אמנם שלשת המשפטים האחרים שזכרם כנגד דניאל ואיוב אמר בהם שלא יצילו בנים ובנות לפי שכן היו דניאל ואיוב שאחד מהם לא הציל בן ולא בת בחרבן עולמו כי דניאל לא נשא אשה ולא הוליד בנים ואיוב מתו כל בניו ולא הצילם. ויש מי שפירש שהצדיק שרואה בניו ובני ביתו ברעב אינו ניצל ממנו אע"פ שיהיה לו לחם לפי אוכלו כי איככה יאכל פתו לבדו ולא יפרוס להם ממנו וכן אמר הכתוב (תהלים לז, כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ומפני זה אמר כאן בכולם אם בן או בת יצילו זולתי ברעב לפי שבהציל הצדיק את נפשו ממנו ינצלו בניו ובנותיו כי כולם אצל זה הם נפש אחת וכמו שאמרו אצל בשבעים נפש (דברים י, כב). ואמנם מה היתה כוונת הנבואה הזאת בכללותה הנה פירשו הכתוב במה שאמר אחריה כי כה אמר ה' אלקים אף כי ארבעת שפטי הרעים רוצה לומר הנה שורת הדין היתה נותנת שבבוא על הארץ משפט אלקי על פשעיה מהרעב או מהחיה רעה או מהחרב או מהדבר שאפילו שיהיו בתוכה אנשים צדיקים וטובים ינצלו את נפשם ולא יוכלו להציל בנים ולא בנות, כל שכן וכל שכן בנדון אשר לנו בבוא ארבעת שפטי הרעים אותם הנזכרים על ירושלם כולם יחד להכרית ממנה אדם ובהמה שלא היה ראוי שישאר מהם כלום, אבל לא יהיה הדבר כן שהנה נותרה בה פליטה רבה והם המוצאים בגולה בנים ובנות, וכנגד אנשי הגולה אשר היו בבבל אמר והנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם שהיו כולם רעים וחטאים לה' מאד, ולכן כשתראו זה אתם היושבים בבבל תנחמו אותם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם, וגם אתם זקני ישראל הגולים בבבל תתנחמו מרעת ירושלם בראותכם את דרכם ואת עלילותם של בני יהודה ואז יצדקו את הדין וידעו כי לא לחנם ומבלי סבה עשה ה' מה שעשה בירושלם. והותרו בזה השתי שאלות אחרונות הה' והו'.