אברבנאל על יחזקאל יד:א

ואמר הנביא שבכלותו הנבואה הזאת באו אליו אנשים מזקני ישראל והם מגלות יהויכין שהיו בבבל וישבו לפני הנביא כאילו היו רוצים לדרוש את דבר השם והשם גילה מיד לנביא את לבבם, ולפי שלא באו כולם יחד אלא כל אחד בפני עצמו ונקבצו שם לפניו לכן אמר בלשון יחיד ויבוא אלי אנשים, ורש"י פירש שאמר ויבא אלי אנשים לפי שבאו כולם בלב אחד לרעה (ב) ולכן באתהו הנבואה לאמר (ג) האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם רוצה לומר האנשים האלה אף על פי שמראים עצמם צדיקים מן השפה ולחוץ הנה הם באמונותיהם העלו גלוליהם על לבם ולא תחשוב שלא ישובו לחטוא בפועל כי הנה מכשול עונם נתנו נכח פניהם רוצה לומר לשוב לעשותם האדרוש אדרש להם, וזה המאמר הוא שאלה לנביא האם נראה לך שראוי שאדרש להם ואשיבם דבר על שאלתם או שאסתיר פני מהם ולא אשיבם דבר, והנכון בעיני שדרישה תאמר בספר הזה על התפילה ולפי שאלה האנשים היו באים להתפלל אל האלקים על עניניהם אמר השם האדרוש אדרש להם רוצה לומר האם אעשה בקשתם באמת לא אתן שאלתם עם היות שאענה לדבריהם, (ד) וזהו שאמר לכן דבר אליהם והודיעם שאף על פי שהם רעים וחטאים בנפשותם הנה לא אמנע מלהשיבם דבר כשישאלו לפני וזהו איש איש מבני ישראל אשר יעלה גלוליו וגומר ובא אל הנביא אני ה' נענתי לו בה רוצה לומר כשיבוא אל הנביא לשאול ממנו דבר אני ה' האל האמתי נענתי לו כלומר אענה לו ואשיבנו על דבריו כדי לגלות צפון לבו אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו ולעשות בקשתו, והנה אמר נענתי שהוא מבנין נפעל והאל יתברך הוא הפועל בענותו אל המתפלל אליו והאדם הצועק או המתפלל הוא הנענה כמו שאמר הן אזעק חמס ולא אענה (איוב יט, ז) שהאל יתברך הוא העונה לא נענה, אבל אמר כאן נענתי וכן אמר אחר זה אני ה' נענה לפי שבבוא השואלים ההמה לפני הנביא שורת הדין היה נותן שלא יענם השם מפני גלוליהם אבל מפני שהוא ה' בעל הרחמים נענה בדבר הזה שראוי להשיבו ולהודיעו כוונתו ולזה אמר נענתי נענה רוצה לומר כבשתי מדת הדין שלי ועשיתי לפנים מן השורה ונענתי ונדרשתי להשיבו דבר לאותו שבא ברוב גלוליו, (ה) והיה זה למען תפוש את בני ישראל בלבם שהם מכסים כוונותיהם ואני אתפשם בלבם שאגלה להם גלולי מחשובותיהם, ומלת בה נכתבה בה"א אבל קריאתה וכוונתה הוא כמו באל"ף כלומר לאותו שבא ברב גלוליו, ויונתן תרגם אני ה' נענתי לו אנא ה' משתאיל ליה במימרי דאתי למתבע אולפן מן קדמי וכו', ותרגם למען תופש בדיל לקרבא ית בני ישראל למתן תיובתא בלבהון דסטו מבתר פולחני ואסטאבו בפולחן טעותיהו בליבהון, ורז"ל פירשו למען תפוש את בני ישראל בלבם שבעבוד' זרה מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כי אותם שהיו בבבל לא היו עובדים ע"ז אחר שגלו אבל לפי שהיו חושבים עליהם עריץ חשבה עליהם כאלו עבדוה.

ומפני שזקני ישראל בראותם שאין הקב"ה משיב על שאלתם לא יחשבו שהיה נסתר ממנו רוע מחשבתם וגלולי לבם (ו) לכן צוה לנביא אמור אל בית ישראל שובו והשיבו מעל גלוליכם (ז) כי הנה תדעו שכל אחד מכם שינזר מאחרי השם ויעל גלוליו על לבו ועם כל זה יבוא אל הנביא לדרוש לו בי אני ה' נענה לו להשיבו בי רוצה לומר בעבור כבודי כי אענה אותו מפני כבוד שמי שלא יאמרו שעזבתי את הארץ, (ח) אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו כ"א בהפך שאתן פני וכעסי באיש ההוא והשימותיהו באופן שיהיה לאות ולמשלים לכל בני אדם על דרך היינו משל בגוים והותרה במה שפירשתי בזה השאלה השלישית: