אברבנאל על יחזקאל י:א

ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובי' וגומר עד ואראה והנה ארבעת אופנים אצל הכרובים. בספור המראה הזאת יש להתעורר מלבד מה שהערותי בשאלות, דברים. הראשונה מה היה התכלית במראה הזאת כי הנה כל מה שראה הנביא כאן כבר ראה אותו במראה האחד על נהר כבר ומה צורך בהשנות הדברים. השנית למה זכר כאן הרקיע אשר על ראש הכרובים ולא זכר הכרובים עצמם והאופני' בהיותם דברים קודמים בידיעה בהשגת הרקיע ולמה זה התחיל במאוחר ולא בקודם. השלישית למה אמר שתי פעמים ויאמר כי הוא אמר ויאמר אל האיש לבוש הבדים ומיד אמר שנית ויאמר בוא אל בינות הגלגל והיה ראוי לומר ויאמר אלי האיש לבוש הבדים בוא אל בינות לגלגל. הרביעית למה זה צוה השם לאיש לבוש הבדים בוא אל בינות לגלגל וגומר ומלא חפניך גחלי אש וגומר וזרוק על העיר כי הנה שרפת העיר היתה ראויה אל ששת האנשים המשחיתים לא אל האיש לבוש הבדים שבא להציל הצדיקים ולא היה מכלל המשחיתים. החמישית מהו האש הזה שהיה בינות הגלגל או בין הכרובים ולמה יוחס פעם לגלגל פעם לכרובים. הששית מה הם הכרובים הנזכרים בפסוקים האלה כי אם הם חיות הקדש רוצה לומר השכלים הנבדלים או הגרמים השמימיים כדעת המורה איך יפול עליהם אומרו והכרובים עומדים לימין הבית וקול כנפי הכרובים נשמע על החצר החיצונה, ואם נאמר שהם הצורות שהיו מונחים בקדש הקדשים יקשה מאד ענין האש כי הנה בקדש הקדשים בין הכרובים שהיו על הכפרת לא היה אש, ויקשה גם כן אומרו שראה לכרובים תבנית יד אדם ושהיו להם ארבעה פנים וארבעת כנפים ושדמות פניהם המה הפנים שראה על נהר כבר. הז' מה ענין הענן שמלא את החצר ומצד אחר אמר שהחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. הח' אם היה ענין כל המראה הזאת להודיע האש אשר לקח האיש לבוש הבדים מבינות הגלגל או הכרובים מה צורך במה שסיפר אחריו מארבעת האופנים אצל הכרובים ולכתם לעומתם כי הנה כל זה כבר נזכר במראה הראשונה, ולכן אין ראוי שנחשוב שנזכר כאן פעם אחרת להודיע לנביא אמתת הענינים כפי מה שהם כי כבר ידע אותם אלא שנראו אליו עתה לצורך והכרח מה. הט' איך נזכרו כאן פנים באופנים ובמראה הראשונה לא נזכרו כלל ומהו היחס אשר לפנים האלה בגרמים השמימיים. והי' היא השאלה הששית ששאלתי בנבואה הזאת מאשר אמר כאן פני הכרוב במקום פני השור שאמר בחיות:

ונאמר עתה בהיתר כל זה ויישוב הפסוקים, שלא הראה הקב"ה ליחזקאל ענין הרקיע והכסא הכרובים והאופנים להודיעו הענינים הנרמזים בהם כפי מה שהם במציאות, אבל מפני שזכר למעלה ששמע קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ושראה שם ששה אנשים באים ואיש כלי מפצו בידו והלבוש הבדים ביניהם, ושצוה ית' אל האיש לבוש הבדים והתוית תו ולששה המשחיתים צוה שיכו את העיר לא יחמולו שהוא כולו רמז לחרבן ירושלם, רצה להודיעו שלא היה זה מפאת המערכה השמימיית שחייבה כן כפי סדר תנועותיה ומחברותיה ושהיא בלבד הפועלת הדבר הזה, הנה להסיר מלבו המחשבה הזאת הראהו הרקיע אשר על ראש הכרובים וכמו שאמר במראה הראשונה ודמות על ראשי החיה רקיע כי החיות הם הכרובים כמו שאמר כי החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, וכבר פירשתי על המראה הראשונה שהרקיע שראה על ראשי החיות היה רמז לשפע המושפע ממנו יתברך על כל השכלים הנבדלים כי הם אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו כלומר שלא ישפיעו כי אם כפי הרצון האלקי המסודר אליהם, והנבדלים ההם ישפיעו על האופנים שהם הגרמים השמימיי' וכפי השפעת' בהנעתם כן יתנועעו האופנים ההם ויורו ויחייבו על השפלים, וימשך מזה שאין הגרמים השמימיים פועלים במה שיורו ויחייבו אבל שהם כלים לשכלים הנבדלים המניעים אותם, וגם השכלי' הנבדלים ההם אינם פועלים ראשונים בדברים אשר בכאן אבל הם כלים וסבות אמצעיות שבאמצעותם הסבה הראשונה יתברך יפעל כרצונו ויושר משפטו, והוא ית' א"כ הפועל האמתי שיפעל באמצעות השכלים הנבדלים משרתיו עושי רצונו והם יעשו באמצעות הגרמים השמימיים וא"כ אין ראוי שיקרא פועל בכל זה כ"א הראשון יתברך, והנה כל זה כבר נרמז במראה הראשונ' אבל באה ההודעה הזאת שמה בדרך כללות אמנם במקום הזה נגלה כל זה לנביא בפרט רוצה לומר בענין השחתת ירושלם וחרבנה, כי אחרי שהראהו המשחיתים והשחתה והעונות והתועבות אשר נעשתה בעבורם הראהו מי היה הסבה והפועל האמתי בזה ולכן לא ראה כאן אופנים ולא חיות לפי שלא היו הם באמת סבות פועלות בחרבן הזה, והראהו הרקיע אשר על ראש הכרובים שהוא רמז לשפע הנשפע ממנו יתברך גם בחכמתו כפי רצונו, וליוקר מעלתו ראה שהוא כאבן ספיר ועל הרקיע דמות כסא שהוא המורה על רוממות מעלתו יתברך, ולזה הראהו שמשם יצאתה הגזרה (ב) לקחת האש מבינות לגלגל אל תחת לכרוב רוצה לומר השריפה והאש שהורו הגרמים השמימיים בתנועותיהם על ירושלם אשר היא תחת לכרוב רוצה לומר מסודרת ומתחייבת מהכרוב אל הגלגל, כי הנה הגלגל עם היותו מורה על חרבן ירושלם כמו שביארתי בספר ירמיהו פרש' ט' אין ספק שלא היה הגלגל עצמו סבה ראשונה בזה כי אם הכרוב המניע והמסדר אותו והמביאו לזה, וגם הכרוב ההוא אין לו זה מעצמו אלא מהכסא אשר על הרקיע והנה התבאר מזה מה היה תכלי' המראה הזאת על מה שכבר ראה בנהר כבר שאותו היה למוד כולל וזה היה למוד פרטי, ולמה התחיל כאן מהרקיע אשר על ראש הכרובים עצמם ומהאופנים לפי שרצה להורות מי היה הפועל האמתי הראשון בחרבן ירושלם והיא תשובת שני ההערות הראשונות.

והנה אמר שתי פעמים ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות הגלגל להגיד שהאמירה הראשונה שנאמרה אל האיש לבוש הבדים והיא אשר נזכרה למעלה ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו וגומר מהכסא אשר על הרקיע היתה האמירה ההיא ועליה נאמר כאן ויאמר אלי האיש לבוש הבדים, ואמנם ויאמר השני היא אמירה שנית שאמר לו עתה והיא ויאמר בוא אל בינות הגלגל אל תחת לכרוב. ולמ"ד לגלגל ולמ"ד לכרוב כתבו המפרשים שהם במקום ה"י שצוהו שיבא אל בין הגלגל, והוא האופן שיזכור אחר זה כי גלגל ואופן הם שמות שקרא לגרם השמימיי הכדורי שהיה אותו גלגל תחת הכרוב רוצה לומר השכל הנבדל המניע אותו, והנה הוצרך לומר שהיה הגלגל תחת הכרוב להגיד שאין הוראות הגלגל מחוייבות מצד עצמו אלא מפאת הנבדל המניע אותו, ומה טוב אומרו בוא אל בינות לגלגל כי היה זה כולו רמז ומשל ולא דבר בפועל כי אין אש בתוך הגלגלים ולא בתוך הכרובים אבל הם היו מורים האש שנשרף בו ירושלם ובית ה', ולכן אמר אל בינות לגלגל שהוא מלשון בינה שיבין בענינו והוראותיו אשר הם כולם תחת הכרוב מסבתו ומהנעתו, ולכן אמר ומלא חפנך גחלי אש מבינות לכרובים כי עם היות שהיה האש בינות לגלגל והוראותיו להיות הכרובים הם סבתם היה כאילו האש בינות לכרובים כי משם יצאה לגלגל.

וכבר הודעתיך שהאיש לבוש הבדים היה רמז למשפט האלקי והדין הישר, ולכן כמו שהיה בידו להציל את הצדיקים בתת התו על מצחם כה היה בידו לזרוק האש על העיר במוצאו אותם חייבים, ועם זה תשיב להערה השלישית מאשר אמר שני פעמים ויאמר ולרביעית למה צוה זה לאיש לבוש הבדים, שהוא להיותו מורה על המשפט. וכפי הדרך השני מהרמז מאיש לבוש הבדים שהיה רמז ליאשיהו המלך החסיד יהיה ענינו שהוא בצדקתו יגן על הצדיקים וישרוף את הרשעים ויכלה אותם כרגע, וכן ההערה החמישית מהאש שהיה בינות לגלגל ובינות לכרובים שאינו אש חמרי מוגשם כי אם ההוראה שהגלגל היה מורה על שריפת ירושלם, ולפי שסבות התנועות השמימייות הם הנבדלים המניעים אותם לכן ייחס האש פעם לגלגל ופעם לכרובים וכן נאמר במראה הראשונה ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות וגומר.