אברבנאל על יחזקאל א:ט

חוברות אשה אל אחותה כנפיהם לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן גם שני הפסוקים האלה אינן מסכימים לדעת הרב, לפי שהוא פירש חוברות אשה אל אחותה שאלה החיות אין ביניהם הפרש ולא מקום פנוי אלא כל אחת מחוברת בחברתה, וענין זה שאין ריקות בתוך הגלגלי' כי הם מחוברות זה בזה כגלדי הבצלים, ומה שיבטל פירושו זה הוא מלת כנפיהם שאמר חוברות אשה אל אחותה כנפיהם, וזה שאם היו החיות הם הגלגלים כדעתו לא היו מחוברין הגלגלים בכנפים כי אם בגויותיהם כיון שהכנפים לדעתו סבות תנועת הגלגל כדוריותו ונפשו ושכלו וחשוקו והם דברים לא יתחברו זה בזה, כי אם היו נפשות הגלגלים ושכליהם וחשוקיהם מחברים זה לזה היו תנועותיהם שוות לצד אחד ובמהירות אחד, אבל בראותנו שגלגל זה מתנועע ממזרח למערב וגלגל אחר ממערב למזרח זה בתנועה ממהרת וזה בתנועה מאוחרת איחור רב ומופלג יתחייב שיהיו חשוקיהם מניעיהם מרוחקים זה מזה לא מחוברים, ואיך אמר אם כן חוברות אשה אל אחותה כנפיהם כאילו לא היה חיבורם אלא בכנפים, והרב עצמו כתב שמה כי הגופות היו מחוברות אמנם פניהם וכנפיהם היו פרודות מלמעלה, ואיך יפרש אם כן על זה חוברות אשה אל אחותה כנפיהם וכן אומרו לא יסבו בלכתן, ותרגם יונתם לא מתחזרן במיזלהון אי אפשר לפרשו על הגלגלים כי תנועתם חוזרת חלילה בשוב כל חלק מהם אל המקום שהתנועע משם, גם אומרו איש אל עבר פניו ילכו יסתור דעת הרב לפי שהיא יפרש על זה שכל אחד מהגרמים השמימיים יתנועע אל עבר פניו שהוא חשוקו ומניעו ולכן היה זה מתנועע ממזרח וזה ממערב, ולפי זה לא יוכל הרב לפרש וארבעה פנים לאחת על ד' היסודות ומורכביהם כמו שהניחו, אבל יפרש בהכרח פנים על הציור והמניע שהם סבות התנועה באמת ולא צדק אם כן מה שפירש הרב בכנפים ולא בפנים, הרי לך מבואר שפסוק חוברות אשה אל אחותה בכל חלקיו מכחיש וסותר הנחות הרב ודעתו בזה.