אברבנאל על עמוס ח:ט

עוד זכר שבזמן ההוא אשר זכר מהחרבן שאז יפקדו עליהם כל מעשיהם הרעים ותהיה עת צרה ומצוקה רבה עליהם כאילו יבא עליהם השמש בצהרים שבאמצע היום אשר הוא בגבורתו ידמה להם כאלו בא השמש והוא אומרו והחשכתי לארץ, ואמר שלא יהיה זה מפני היותו יום המעונן אלא שביום אור בהיר הוא כשחקים יהיה להם חשך ולא אור לרוב צרתם על דרך וקדר עליהם היום (מיכה ג, ו), (י) ואז אהפוך חגיכם אשר אתם חוגגים לבעלים לאבל וכל שיריכם שאתם מתערנים בהם יהפכו לקינה לפי שאעלה על כל מתנים שק כדרך העבדים שיפשיטום בגדיהם וילבישו שקים, ואתם תקרחו ראשיכם ושמתי את הארץ ההיא כאבל יחיד רוצה לומר כאדם המתאבל על בנו יחידו שהוא אבל גדול וכבד, ואחריתה יהיה לה יום מר והוא יום גלותה שלא היה מר כמוהו, ורש"י פי' והבאתי את השמש בצהרים שבהיותם בשלום גדול תבא עליהם המפלה פתאום ואמרו חכמים זה שמו של יאשיהו שמלכות בית דוד נמשלה לשמש שנאמר וכסאו כשמש נגדי, והפכתי חגיכם לאבל כענין וכל יהודה וירושלים מתאבלים על יאשיהו וכל שיריכם לקינה כענין שנאמר ויקונן ירמיהו על יאשיהו (דברי הימים ב לה, כו) ונאמר ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיכם עד כאן, וכפי הדרשה הזאת נאמר פרשת והיה ביום ההוא והבאתי את השמש בצהרים על מלכות יהודה ואולי שלזה אמר ושמתיה לאבל יחיד שהוא יאשיהו ואחריתה כיום מר שהוא חרבן ירושלים.