אברבנאל על עמוס ו:ו

עוד זכר שטופם ביין המביא אל הזנות באומרו השותים במזרקי יין כלומר שלא היו שותים בגביעים וכוסות להיותם כלים קטנים כ"א במזרקי יין, וכן היו מתענגים במשיחת בשרם ושערותיהם וזהו וראשית שמנים נמשחו והוא שמן אפרסמון שהוא ראש השמנים כולם, והענין שהיו מתענגים בכל מיני התענוגים האלה ולא נחלו על שבר יוסף ר"ל שלא התעצבו ואין חולה מהם על גלות השבטים כי נחלו הוא מלשון נחלה מכתי ואין חולה מכם על נחלתי, ואמר יוסף לפי שמלכות ישראל נקראת יוסף כמ"ש הזקן ויקרא בהם שמי ושם אבותי (בראשית מח, טז), ומפני שבני יהודה לא נחלו ולא נתעצבו על גלות השבטים (ז) לכן עתה יגלו בראש גולים, ועם היות שבני יהודה גלו אחרי גלות השבטים הנה אמר להם בראש גולים לפי שראה הנביא שהיו עתידין בני יהודה לגלות ב' פעמים ואמר שעתה יגלו בראש גולים גלות ר"ל ראשון בערך הגלות השני שיהיה אח"כ עליהם, ואפשר לפרש עתה יגלו בראש גולים על השבטים שזכר יאמר שאם לא היו בני יהודה רעים וחטאים היה גלות בני יוסף בהם לבדם אבל כיון שגם בני יהודה השחיתו דרכם הנה עתה יחשב גלות מלכות ישראל שהוא ראש גולים ראשית הגלויות לפי שאחריהם תהיה לבני יהודה גלות שנייה, ואמרו וסר מרזח סרוחים פרש"י ויבטלו משתאות הגאים וגסי הרוח שמרזחות לשון משתאות הוא וכן תרגמו יונתן, והראב"ע פי' מרזח מלשון רנה כמו לא תבוא בית מרזח כאילו אמר אז יסיר השיר מן הסרוחים על ערשותם שזכר, וחז"ל (כתובות סט, ב), פי' מרזח מלשון אבלות ולמדו מכאן שאבל מסב בראש ושהיא מלה מורכבת מר וזח שנעשה שר לסרוחים, והרד"ק פי' וסר מלשון קורבה כמו סורה אדוני סורה אלי (שופטים ד, יח) ומרזח מאבלות יאמר שיקרב ויבא אבל לאותם שהיו סרוחים על ערשותם ושמחים ומתענגים, (ח) והיה כל זה לפי שנשבע ה' בנפשו ר"ל בעצמו כמו בי נשבעתי, ואמר מתאב אנכי את גאון יעקב, ורש"י פי' מתאב כמו מתעב, וכ"כ הרד"ק שמתאב הוא הפך תאבתי לישועתך ה', וחלילה שיהיה שם אחד משמש דבר והפכו בלשוננו השלם, אבל מתאב הוא מלשון תאבה וגאון יעקב אמר על בית המקדש כמו שת"י ית בית מקדשא רבותיה דיעקב כמאמר המשורר (תהלים מז, ה) את גאון יעקב אשר אהב סלה, יאמר ה' אין ספק שמתאב וכוסף אני את גאון יעקב שהוא בהמ"ק אבל מה אעשה שארמנותיו של יעקב בתיהם והיכליהם עם כל תענוגיהם שנאתי ולכן לא אוכל לעשות כ"א להשחית עיר ומלואה כלומר עיר ירושלם ועמה וגם בהמ"ק שבתוכה כי העולם והעיר נדונים אחר הרוב ולכן יחרב הבית עם העיר, (ט) ויהיה החרבן כ"כ שאם יותרו ר"ל שימלטו מן החרב עשרה אנשים בבית אחד ומתו ואין דוקא י' אלא רבים ולקח י' בעבור שהוא סך חשבון שהנה כולם ימותו, והענין שהבורחים והנחבאים בבית מן האויב ימותו שם בדבר ואולי ע"ז אמר במשל שלמעלה ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש.