אברבנאל על עמוס ב:א

וזכר גם כן גזרת מואב באמרו כפי הדרך הנזכר על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לשיד. ואתה תראה שכל מה שזכר מחרבן דמשק ועזה וצור ואדום ובני עמון היה לסבות מתיחסות לישראל אבל במואב לא ידענו למה הכניס כאן ענשו על מה שעשה לאדום אויב חרף ה', ורש"י כתב שפעם אחת נפל מלך אדום ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית ותבע הקב"ה עלבון המלך שנהגו בו בזיון והוא על דרך תוספת': והר"א כתב עצמות מלך אדום לשיד דרך בזיון והוא מבני יצחק, וכל זה רחוק הוא מדרך האמת. אבל אמתת הענין הזה לדעתי הוא שסדור הנבואות האלה הביאו לזה כי הוא התחיל בדמשק שנלחם עם אנשי הגלעד בבזיון גדול וזכר אחר כך עזה וצור ששניהם פשעו במרד ובמעל ובהפרת ברית שלום שהיה בינם ובין ישראל כדי להסגירם לאדום, ואח"כ זכר אדום להגיד על מה היתה אותה מלחמה בין אדום ובין ישראל עד שהיו הפלשתים ובני צור מסגירים אותם ביד אדום, וביאר שהיתה לרוע תכונת אדום ששחת רחמיו.

ואחר שזכר מלחמת דמשק ומלחמת אדום שסבבה מרד עזה וצור זכר מה היתה סבתם בשתי המלחמות האלה, ואמר שסבת מלחמת דמשק על הגלעד ודושם בחרוצות הברזל את יושביה היה מה שהתחילו בני עמון לעשות בגלעד למען הרחיב את גבולם ולמדו מהם אנשי דמשק, וכן זכר מי נתן מלחמה ואיבה כל כך בין אדום ובין ישראל בהיותם אוהבים ומתחברים מלך אדום עם מלך ישראל ומלך יהודה להלחם על מואב, ואמר שהיתה הסבה בזה לפי שבאותה מלחמה יצא מלך מואב ויקח את בן מלך אדום ויעלהו עולה על החומה שעל חומת העיר שרף אותו כעולה לאלהיו, ולפי שהעולה כולה כליל לכן אמר כאן על אותה עולה על שרפו עצמות מלך אדום לשיד כי לפי ששרף עצמותיו עד אשר דק לעפר אמר לשיד, וכבר נאמר בספר מלכים על זה ויהי קצף על ישראל, שהכוונה שם שהיה קצף מלך אדום על ישראל בעבור שהביאו לאותה מלחמה אשר נשרף שם בנו, ומשם והלאה נמשכה השנאה בין ישראל ובין אדום ותהי המלחמה חזקה ביניהם ואז היו הפלשתים ובני צור מסגירים את בני ישראל בידיהם, והנה מואב היה אם כן סבת קצף מלך אדום ומלחמתו על ישראל וכל הרעה שעשה אדום בישראל מלך מואב סבב אותה במה שעשה בזה, (ב) ולכן יהיה מעונשו שישלח השם אש האויב במואב ותאכל ארמונות הקריות שהיא העיר הגדולה או הקריות הגדולות שבמואב וימות מואב בשאון בתרועה בקול שופר מהמלחמה שתבא עליו, (ג) וכן יכרת שופט מקרבה שהוא שם נאמר על המלך וכל שריה מאותה העיר קריות יהרגו עמו.