יד יצחק - א צב

כנ"ל כי רוב סכנה בהמשכתה. ותשנה עלינו נהי. אך איזה נהי דתרתי איתנהו בה חדא על הצרה שבא כבר עלינו וזהו ותרדנה עינינו דמעה. ועוד ירמזו בנהי שתבוא ח"ו דעפעפינו יזלו היינו להבא. מים. וביאר דבריו מהו המהירות שצוה. ומה הן הנה הדמעה שנרד עתה ועוד יזלו מים הוא ראשונה הצרה שבאתה. כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו בושנו מאוד כי עזבנו ארץ היינו ישראל בכללה ובפרט כי השליכו משכנותינו היינו בית קדשנו ותפארתנו ולזה אין צריך לחכמות רק למקוננות דיעירו נהי וגם סכנתו לא ירבה עוד כיון דנחרב בית קדשנו לא יחרב עוד אך הענין השני לזה צריך החכמות כנ"ל לכן מסר להנשים החכמות דבר ה' כדי שידעו לעורר בכיה והרבה תאניה לעורר הלבבות לתשובה וזהו אמרו. כי שמענה נשים דבר ה' אך לפעמים נשמע רק באוזן אחד נכנס ובאוזן השני יוצא לכן אמר ותקח אזנכם. שתי האזנים יקחו. דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. והחילוק הוא כמתניתין מ"ק (כ"ח) דקינה אחת מדברת וכולן עונים אחרי' וכו' ועל מה ינהו ויקוננו והחכמות יודיעו הוא שזה שעלה מות ושלט בהצדיקים והגבוהים וזהו כי עלה מות בחלונינו היינו הצדיקים שמהם יבוא אורה לעולם כשם שיבוא האור לחלון וגם זה כי בא בארמנותינו היינו המגינים על הדור כארמון המגין על האדם או על בעלי צדקה יאמר אשר ברוב צדקתם שנותנים לעניים מגינים עליהם כארמון. היא לא סיבה עצמית כענין חורבן בית המקדש רק היא סיבה אשר יבוא. להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות היינו דחלילה נאבד עוללינו ובחורינו אך לפחות אם נודע לנו דבעולם שנבוא יהיה לנו מקום מוכן לטוב לנו כל הימים אזי הי' באולי מקום לומר דאין לירא כ"כ מהמות דהלא בין כך ובין כך נמות אם לא היום הלא יבוא עתנו. אבל באמת מי יודע מה הוכן לנו ולכן הלא עדיין הצורך לנו חיינו אולי נוכל נכה בו בהיצה"ר. ואולי בזה יתפרש לנו דברי רבעהמ"ד בבראשית רבה (פ' צו) ויקרבו ימי ישראל למות כתיב כי גר אנכי עמך וגו', כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו על הארץ ואין מקוה והלואי כצלו של כותל או של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב כצל עובר ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהן שהן מתים אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק אמר ואברככה לפני ה' לפני מותי וכו' ע"כ ויש להבין מהו הלואי שאמרו רבותינו ואף דבאמת משך הכותל או האילן ימשך יותר לפעמים מחיי האדם עכ"ז הלא ימינו יותר מצלו של עוף הפורח כידוע ואיך המשילו לעוף הפורח וודאי כוונו ז"ל בדבריהם לענין מה ואולי נאמר דידוע דאם ילך צלו של כותל עכ"ז הלא הכותל אינו הולך עמו רק נשאר על עמדו וכן בצלו של אילן אבל בצלו של עוף הפורח בשעה שהוא עף הלא יעוף צלו עם העוף ומדמה הכתוב ימינו כצל ולפחות אם נדמינו לצלו של כותל הלא אם שימינו יעופו עכ"ז נפשנו ונשמתנו יעמדו על עמדם כהכותל רק הימים יעברו ויגוזו. לזה כוונו רבותינו הלואי כצלו של כותל או של אילן דלפחות נפשנו ונשמתנו יעמדו דבאמת אמרו בשבת (קנ"ב) תניא רא"א נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך כו' על גופן של רשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים ועל נשמתן הוא אומר ואת נפש אויביך. ועל דא ודאי אוי ואבוי יש לזעוק ולזה באו רבעה"מ כדי שלא יאמר אדם כנ"ל מאי נפקא לי אם היום אמות או למחר דהלא כתיב כצל ימינו לזה אמרו הלואי כצלו של כותל אבל כיון דאיננו כן רק כצלו של עוף בודאי כדאי החיים כדי להכין מה לעוה"ב. וזה שבאו לומר דהכל צריכי' לידע ולומר שהן מתים ולהצטער ע"ז ויראו ויכינו לנפשם מה והביאו ראיה דאברהם אמר ואנכי הולך ערירי והצטער על הדבר שהוא ימות בלא בנים ולא קיים מצות פריה ורביה וכן יצחק אמר לעשו ואברככה לפני ה' לפני מותי והכוונה היה בודאי לברכו ברוחנים דהלא לצדיק כמותו חלילה שיהיה תכלית ברכתו דברים הגשמיי' ורק דהדברי' הגשמיים המה יביאנו שיוכל לעבוד ה' בכל לבבו כאשר כבר דברו בו הראשונים בענין ברכות שבתורה דבאו על הגשמי' וכדומה וכוונת יצחק ג"כ לזה כדי שיהיה ברא מזכה אבא והיה ירא מאימת הדין וכנ"ל. ולכן כל חיי האדם מהראוי שיזכור לו בכל עת מאוד ענין הפרדתו דאינו יודע מה ימצא לפניו וכדי להתגבר במצות יזכור מיתתו וימצא טרף לביתו הנצחי וכאמרם ז"ל אם פגע בך מנוול זה נצחו מוטב וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכמו שאמר ר' אליעזר לתלמידיו שבת (קנ"ג) שוב יום אחד לפני מיתתך ושאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות אמר להו וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר וכו' ובזה יבוא לעוה"ב בימים שלמים חף א' מהם לא יחסר אבל היום שאינו בתשוב' חסר הואי ובזה יש לפרש קצת ד' רבעהמ"ד (בראשי' רבה פנ"ח) יודע ה' ימי תמימים כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים דמה קשה לרבותינו ומה הונח להם אך הוא כנ"ל דקשה להם וכי אין הקב"ה יודע רק ימי תמימים ולא ימי שאינם תמימי' לכן מפרשי ז"ל לומר דהכוונה דיודע ה' שהם כולם תמימים דכשם שהן תמימין ואין בהם חטא ועון כלל לכן כך שנותם תמימי' משא"כ הבלתי תמימים אין ימיהם תמימים דכמה ימים לא יחשבו בחשבון כלל וכידוע וכיון דכל ימי הצדיק כולם שוים לטובה לכן קשה להקב"ה הפרדת' וכמו שביקש דוד מהקב"ה המובא (בשב' ל"א) אמות בערב שבת והשיב לו כי טוב יום בחצריך מאלף. בלתי אם ידחק מלכות הבא אחריו וכמו שביקש עוד אמות בא' בשבת א"ל כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגע בחבירתה אפילו כמלא נימא והיינו דכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ודרשו רבותינו ז"ל בדברים רבה (פ"ט) וז"ל רבנן אמרי קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים מניין שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו תדע לך כך היה צריך לומר למשה הנה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים מנין ממה שקרינו בענין הן קרבו ימיך למות והכוונה באולי דכתיב קרא את יהושע והלא מוכח מזה דמשום דהגיע מלכות יהושע לכן קרבו ימיך למות אבל בלתי זה היה קשה לפני הקב"ה מיתתו של משה ולכן מכלל דברינו הללו שפיר אתא האולי שאמר צפניה הנביא דרשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו הוא הדין שהוא אחד ממקיימי העולם בקשו צדק זהו ג"כ מעמודי העולם וכפ"ק דאבות בקשו ענוה היא המדה הגבוהה והנשאה שבכל המדות וכמו שאמרו בעבודת כוכבים (כ') והובא לעיל בדברינו דברי ר' פנחס בן יאיר דענוה גדולה מכולם אולי תסתרו ביום אף ה' הוא כנ"ל דאין פורענות מתחיל חלילה אלא מהצדיקים תחילה ובדברינו הנ"ל מיושב קצת דבמדרש איכה הנ"ל שהבאנו לעיל אמרו דקש' סילוקן של צדיקים יותר ממאה קללות ומחורבן ביה המקדש כדכתיב