יד יצחק - א פט

עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ואולי הוא כמו שאמרו צדיקי' במיתתן קרוים חיים ויעקב אבינו לאו דוקא קאמרי רק כיון דעליו קאי קרא דדריש וממנו ילמדו על כל הצדיקים וא"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא היינו דהרבו בהספדו וחנטו אותו ג"כ כדי שיתקיים הרבה ואחר קבורתו הוסיפו מאוד בהספדו ולמה לן כ"ז כיון דהוא עיקר תכליתו. והשואל אינו רוצה לבטל הענין דודאי כן הוא כדמוכח באמת מקראי אחריני אך דהקשה מדוע באמת ירבו בהספד כ"כ והשיב לו מקרא אני דורש וא"כ ודאי דענין ההספד הוא משום דבאמת אח"ז נסתתמו עיניהן של ישראל מקושי השעבוד אבל באמת צדיקים במיתתם קרוים חיים וכדכתיב ואתם הדבקים, בה' אלהיכם חיים כולכם היום כן יקוים בנו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. דרוש שנים עשר מסכת חגיגה (ד' ב') ר' אמי כי מטא להאי קרא בכי יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי ר' אמי כי הוי מטי להאי קרא בכי בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' אמר כולי האי ואולי רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף אמר כולי האי ואולי ויש להתבונן בזה כיון דהמה ענוי הארץ ויבקשו עוד צדק וענוה מדוע לא יחננו ויסתרו ואם כל אלו לא יועיל מה יועיל. כן יתר דברי המתעוררים צריכים באור. ומדוע התעורר כ"א בזה ולא בקרא דחבירו ונבאר קצת מהם:

נקדי' להבין דבריהם במנחו' (פ"ז) כתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים [היינו מלאכים כרש"א ז"ל] כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירי' את ה' אל דמי לכם. מאי אמרי אמר רבה בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד ר"נ אמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס ולכאורה יש להבין מדוע לא ימאנו אחד בפסוק חבירו הלא תרווייהו פסוקי דגאולה נינהו ובמאי פליגי והנראה לומר קצת דידוע דעל תרי דברים לא מבקשין היינו אכפנא ואמותנא רק מבקשין אכפנא וממילא יתרווח מותנא דאין הקב"ה יהב מזונא כ"א לחיים וכתלמודן דתענית. וכ"כ הכא נאמר דרבה בר רב שילא אולי סבר דבנין ירושלים וקיבוץ ישראל תרי מילי נינהו כדאשכחן כזה בברכות (מ"ט) דאמר רב ששת שם פתח ברחם על ישראל חותם במושיע ישראל פתח ברחם על ירושלים חותם בבונה ירושלי' ולכן דעת רבה בר רב שילא הכא דאינם מתפללי' רק על ציון ור"נ אזיל לשיטתיה דאמר שם אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס וכיון דחדא מילתא היא לכן אמר רב נחמן גופיה הכא האי קרא הנ"ל ובזה נבוא להבין ג"כ מדרש (תנחומא פ' נח) דאיתא שם א"ר שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות ולא נבנית ירושלים אל תאמין למה שכך כתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס וכו' ע"כ ולכאורה סותרים הדברים דמתחילה אמר שיכנסו הגליות תחילה ואח"כ אמר להיפך אבל בדברינו יונח קצת וזהו יאמר ר' שמואל ב"נ דמסורת וקבלה היא בידינו שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות. אבל לא תאמר דזמן רב תחילה יתקבצו הגליות דגלוי היה הדבר לפני החכמים דעדיפי מנביאים דיבוא עת אשר יתקבצו יחידים מארבע כנפו' הארץ ואולי תאמר דהקבוץ גליות דכתיב בדברי הנביאים אין הכוונה על כל העם הנמצאים בחוץ לארץ ורק גם קיבוץ יחידים נקרא קיבוץ גליות לזה אמר ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות כבר דייקא וכנ"ל אל תאמין למה שכך כתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס היינו בעת שיכנס נדחיו תיכף אחר זה יהא הבנין וכדברינו דחדא מילתא היא אך באיזה זכות נזכה לבנין ירושלים בקרוב מצינו בתלמודן סוף יומא שאמרו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה דכתיב ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' וקרוב הדבר באמת דאין לנו גדול מתשובה דהלא היא מהדברים שנבראו קודם לעולם. כמאמרם במקום שנהגו ובכמה מקומות וכל הנביאים מדברים בגודל מעלת התשובה. ובזכותה לא לבד שלנפשנו נטיב אלא גם עם שכינת עוזנו אם ישראל ואולי זהו מליצת ר' לוי דאמר ביומא (פ"ו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד היינו בכל העולמות כולם עד כסא כבודו יתברך והוא הוא עיקר הצער והגדול' שבהתעוררות להתעורר נא על גלות השכינה וחלול שם קדשו יתברך וכמו שכתוב תנו כבוד לה' אלהיכם ולזה התעורר רב הונא ונתן בבכי קולו והוא המתחיל הראשון לבכות בחגיגה ד' ר"ה כי מטא להאי קרא בכי יראה יראה עבד שרבו מצפה לראותו היינו להשפיע עליו שפע הטוב ממרומים דזה הוא מאחד הטעמים הנראים שהוצרכו לעלות רגל לראות פני השכינה לקבל שמה שפע הטוב והתקשרות לבוראנו יתברך ומזה יגדל ויחזק כבוד שמו יתברך לעיני כל העמים דכל אפסי הארץ הניחו נכסיהן ובתיהם ועלו להתדבק בשכינת עוזנו יתרחק ממנו כדכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וכידוע דבפשענו שולחה אמנו ואיך ננחם. ולזה התעורר ר"ה בבכי והועמד בתלמודן ראשונה כי זה באמת הגדול שבבכיות. ובזה יתפרש קצת דברי ירמי' בקינות מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים ירצה דמתחילה אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב רק הכל בידי האדם ולפיהן ישיב גמולו וא"כ מה יתאונן אדם חי לתלות הרע בהבורא חלילה דלא כן הדבר רק גבר על חטאיו ולכן קראו בכאן גבר לומר דבידו להתגבר על יצרו ובל יאמר דגם זה עשה ה' לנו את היצר הרע. לזה אמר גבר על חטאיו דייקא לזה נחפשה דרכינו ונחקורה דחיפוש הוא נגד עבירות שעשה בפועל ממש ומעבירות החמורים אך דשכח מעשיו לזה אמר נחפשה כדכתיב ויחפש בגדול החל ונחקורה נגד עבירות הקטנות שאדם דש בעקביו ולזה צריך חקירה דאם יחקור בהם יבין גודל הרעה המונח בעקבותם כמו שאמרו על כמה עבירות ומהם כי המתגאה כאילו עובד עבודת כוכבים וכאילו כופר בעיקר ובא על העריות וכן בלשה"ר בסוטה (ה') וכאשר הובא בדרוש העשירי ע"ש וכמוהו בשאר עבירות הנראים קלים והמה חמורים וזה צריך חקירה בהשכל ואז יבינם. ונשובה עד ה' היינו דעיקר התשובה יהי' רק לשמו יתברך וזהו עד ה' אך הלא ידוע דלתשובה צריך עוד צדקה ותפלה ואז יהפוך הגזירה לטוב ואז תנחם שכינת עוזנו וכמו שיסד הפייטן ותשובה ותפלה וצדקה. לזה אמר עוד. נשא לבבנו. היא ההפלה וכמו שאמרו בתחילת תענית איזוהי עבודה שהיא בלב זו תפלה אל