יד יצחק - א עט

שרי למסור עצמו אף דאינו מחוייב וכרבינו בעל הפרישה עי' ש"ך סי' קנ"ז סק"ב והנראה קצת שם דכן הראוי לאדם חשוב. אך הונח בדעת האלהי הזה אם נאמר כאשר אמרה תלמודן גבי יעל ביבמות (ק"ג) דלא נהנית כלל מעבירה דטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים וכמו כן הכא כיון דכל העבירה היא ההנאה ולפי שצדקניות הוות אסתר הדסה לא נהנית כלל לכן סמך עצמו על פסוק שבישעי' תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ זה המן שעשה עצמו עבודת כוכבים דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים. יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנא' ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא וכיון דעשה עצמו עבודת כוכבים וכתלמודן שם (ד' י"ד) שפיר עביד מרדכי הצדיק שלא השתחווה לו ותחת הסרפד תחת ושתי וכתלמודן (י"ב) איהו בקרא וכו' יעלה הדס זה אסתר הצדיקת ולכן כל טובת הרשעים רעה היא אצל צדיקי' וכנ"ל. והראיה ע"ז דהיה הכל לשם שמים מזה והיה לה' לשם זה מקרא מגילה וכיון דמפורש זה הענין במגילה ונתפרסם בכל שנה ושנה דכל מקרא מגילה הוא פרסום הנס ובודאי נקרא ומתרגם והלא אם לא היה לפי הדין והראוי בודאי לא נקרא ונתפרסם וכדמצינו במגילה (כ"ה) במעשה ראובן דנקרא ולא מתרגם ורק במעשה יהודה נקרא ומתרגם משום דאדרבה שבחיה הוא דאודי וכתלמודן שם וזהו משו' דכתי' בתור' ומעשה אמנון היכא דכתי' בן דוד לא נקרא ולא מתרגם כלל כתלמודן שם (ע"ב) משום דגנאי לדוד והלא כ"כ הכא גנאי הוא לצדיקה הנ"ל אלא ודאי דלא נהנית כלל וכלל ובזה יתורץ ג"כ הא דהלכה ביום השלישי לאחשורוש והלא זהו רצון נקרא ובתלמודן שם (ט"ו) מאי אשר לא כדת אמר ר' אבא שבכל יום ויום עד עתה באונס ועכשיו ברצון ולכן כאשר אבדתי מבית אבא כך אובד ממך ומטעם הנ"ל ובאמת איך עשתה כזאת ואף דלהצלת ישראל עשתה עכ"ז אם היא נהנית מדוע נתיר לה הלא אמרו בסנהדרין (ע"ה) אמרו חכמים ימות ואל יספר עמה מאחורי הגדר ואף דהתם הוא עצמו גרם לו זה וגם דהכא נוגע לכלל ישראל עכ"ז קשה קצת לחלק אלא ודאי כדברינו הנ"ל דטובתן של רשעים וכו' ודומה ליעל שמסרה עצמה לביאה לסיסרא וכתלמודן דיבמו' הנ"ל והאות ע"ז דבאמת כן היה דעת אסתר הצדיקת הוא מסוף הפסוק לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים [ומוכרח הוא קצת דעל ימי הפורים ידבר הקרא דכיון דכתיב לאות עולם למה לן עוד לא יכרת אך אם על הפורים ידבר שפיר דידוע מדרשם דכל המועדים יבטלו וימי הפורים לא יבטלו] והלא ידוע דלא עבדי ניסא לשיקרא דכיון דע"י ביאת אסתר לאחשורוש בא הנס בודאי כוונה רק לשם שמים ולא נהנית כלל וכדברינו:

והשלישי הפותח הוא ריב"ל ולדעתו נאמר דקשה ליה קושית הגמרא דלהלן (י"ד) ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש ומה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש אי הכי הלל נמי נימא ותירצו איזו תירוצים ור"נ תירץ קרייתא זו הלולא עי"ש וזה היה קשה לריב"ל ולא ניחא ליה בתירוצ' ורק אפשר לומ' דהטעם הוא כדמצינו דלא אמרי' הלל שביעי של פסח רק ממנהגא וכרבעת"ו בערכין (ד"י) ד"ה י"ח ימים ומוכרח בתלמודן משום דאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וכן יתרץ ריב"ל אך דקשה לפי זה קרא מפורש דכתי' והי' כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם גו' כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם לכן הקדים פסוק זה ודקדק ומי חדי קוב"ה במפלתן של רשעי' הכתיב בצאת לפני החלוץ וגו' ואמר ר"י מאי דכתיב ולא קרב גו' בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה אמר ר"א הוא אינו שש אבל אחרים משיש כו' ע"כ. וא"כ שפיר אין אומרים הלל כיון דהקב"ה אינו שש והקרא גם כן לא קשה כתירוץ של ר"א הנ"ל:

הרביעי זה ר' אבא בר כהנא אולי נאמר דיבאר קצה איך קיבל מרדכי הצדיק את בית המן הלא ידוע דגזילת עובד כוכבים אסור ולדעת רבים הוי דאורייתא והכא דנלקח רק מאדם א' לא שייך דדמ"ד וכחוה"מ סי' שס"ט ס"ח [אף דאולי ע"ג שאני בכ"ז] אך אם נאמר כדע' האומר ב"ק (קי"ט) דמוסר בשקר להרוג את האדם על חנם מותר לאבד ממונו וודאי דכ"ש ליהנות ממנו דהא אף למ"ד דאסור לאבד ממונו מ"מ יש אומרים לדידי' דמותר ליהנות ממנו וכחוה"מ שפ"ח סי"ג וא"כ למ"ד דמותר לאבדו מכ"ש דמותר ליהנות ממנו ולכן המן החוטא בנפשות כל ישראל מותר ליהנות ממנו אבל לדעת האומר דאסור לאבדו בב"ק שם ולפי האומר בדעתו דגם ליהנות אסור א"כ איך קיבל מרדכי בית המן אך אולי סובר מרדכי דנכסי הרוגי מלכות נכסיהן למלך ולכן מותר. ופלוגתא הוא (בסנהדרין מ"ח) [וודאי דלא יקשה לכל אחד מהדעות האוסרים הנ"ל מדעת מרדכי הצדיק דהי' מסנהדרין כל אחד יתרץ דסבר כדעתו ורק דהטעם השני שייך כאן ודל כדעת החולק גם בטעם השני וכמובן]. וע"כ פתח ר' אבא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק היינו משום חכמתו ודעתו הרחבה סבר כחד מדעות הנ"ל דממון המן מותר ובזה הגיע לו שמחה שזכה לרכוש רב כבית המן. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן היינו משום חטאתו דמסר על שקר חנם לעם ה' לאבדם ומשום זה נעשה ג"כ מהרוגי מלכות לכן הותר למרדכי ואסתר ליהנות מממונו לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר היינו דבאמת ניתן לאסתר והיא נתנה למרדכי. אך השמחה עיקרה הוא למרדכי כיון דמיד אסתר ניתנה לו וכן החכמה והדעת ניתן רק למרדכי לבדו דהלא כל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות כידוע רק במצות שמחוייבת בה מצוה שתלמוד וכרמ"א ביו"ד בהלכות ת"ת:

[הגה"ה ובזה אמרנו קצת כוונה נאותה בתלמודן דברכות (ל"א א') דאיתא שם ה"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דר' זירא דאר"ז בנות ישראל החמירו ע"ע שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים רבא אמר כי הא דרב אושעיא דאמר רב אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר וכו'. ולכאורה יש להבין קצת מאי זה דשאלו והיכי דמי הלכה פסוקה האם לא ידעי מאי היא הלכה פסוקה ולמה בחר לו אביי דוקא זה ורבא מדוע לא ניחא לי' בדאביי. ואמרנו דבתלמודן שם להלן אמרו כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מקראי דחנה עי"ש דהוציאו כמה דיני תפלה. ובמתניתין תחילת הפרק אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראשי ובברייתא הנ"ל אמרו מתוך הלכה פסוקה וא"כ בשלמא למתניתין דכובד ראש עמדה גם חנה להתפלל מזה אלא לברייתא דעומדין לההפלל מתוך הלכה פסוקה איך עמדה חנה להתפלל מזה הלא כל המלמד לבתו תורה וכו' וכנ"ל לכן אמר אביי כי הא דר' זירא דבנות ישראל