יד יצחק - א נב

לרוב. א"כ אדרבה בוראנו יתברך הוא המסייע והאדם העושה נקרא ואף דבאמת האדם אינו יכול לעמוד נגד היצר עכ"ז בזה לא יקרא אינו יכול כיון דניתן בגודש כחות הרע עד שבלתי סיוע אינו יכול להנצל והלא האדם מלא כל מה שבכחו והוציא לאור כל חפץ ורצון יוצרו יתברך ובעמדנו בדברי ר' חנינא הנ"ל נבארהו קצת דזה לשון תלמודן ברכות ל"ג ב') א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראה מלתא זוטרתי היא והא"ר חנינא משו' ר' שמעון בן יוחאי אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא דא"ר חנינא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן:

קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול ע"כ ולבד מה שמדקדקים דהלא משה עם ישראל ידבר ואצלם הלא כלי גדול הוא ולמה אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו' דקדקנו עוד דקושיא זו גם בלתי ר' חנינא על קרא הנ"ל לבדו יקשה [ואח"ז מצאנו דקדוק זה לרש"א ע"ש]. ובודאי לדוחק יחשב אם נאמר דאין הכי נמי דעל הקרא יסוב קושיתו ולא על ר' חנינא דווקא ועוד דגם מתלמודן (שבת ל"א) מוכח משם דרק על ר' חנינא לבדו קושיתם דגם שם הובא קרא הלזה דאיתא התם א"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר"ש כצ"ל] אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ולא פריך תלמודן כלל ובמגילה שהביא תלמודן עוד הפעם דברי ר' חנינא פריך שם ג"כ הרי ברור דרק על ר' חנינא יסוב קושיתו ולא על הקרא וצע"ק ואולי יש לומר בזה דבתלמודן (יומא ל"ט) תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה וכן אמר ר"ל שם מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן הבא לטמא פותחין לו לטהר מסייעין אותו וכו'. וא"כ מצינו תרי יראה אחת התעוררות האדם עצמו ואחת שמסייעין אותו מן השמים והסיוע מן השמים נמצא על כמה דרכים לפניו יתברך כמובן. ומהם אם ינתן להאדם מחשבה ורעיון נכון להתבונן בגדולת בוראנו יתברך שהאציל מעצם כבודו יתברך עולמו' רבות אין מספר וחקר אלף אלפים ורבי רבבות אז יפול יראת ה' על פניו או ימלא יראת ה' אם ידקדק בחשבונו נגד בוראנו יתברך ויראה כמה המריד נגד כבודו ועכ"ז ירחם בוראנו יתברך על חוטא כמוהו וכולם המה בכלל סיוע מלמעלה ליראה את ה' ולכן בדברי משה בחיר הנביאים היינו מפרשים דכאשר ביאר קצת מענין נתינת התורה ומענין העגל שעשו וחס בוראנו יתברך עליהם והרבה לבאר השגחת ה' והנהגתו עמהם בתחילה אח"ז אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה הלא דבר נקל הוא היראה כיון דיש לך במה להתעורר אבל ר' חנינא דסמיך על האי קרא שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ על היראה הבאה מהתעוררות האדם ידבר לכן הקשו עליו מהא שאמר משמי' דרשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד וכיון שיעצור באוצר בודאי דבר יקר הוא. ותירץ אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא הכוונה קצת דבאמת יראת הקרא ביראה דמסייעין אותו מן השמים ידבר ולכן מה היא אבל ממילא ר' חנינא יוצא מזה שאינו בידי שמים דאל"כ אין שייך כלל לומר מה ה' אלהיך שואל טעמך כמובן. ורק קצת ישוב הוא:

אך הא דלסוף נמנו וגמרו דנוח לאדם שלא נבר' והתעוררנו על מה ולמה יעשה בוראנו ככה להאדם מבחר הברואים לבוראו ולעשותו במה שנוח לו מניעת העשי'. ע"ז נאמר דודאי יש ויש צדיקים גמורים שאינם צריכים סיוע מהקב"ה כדמצינו באברהם אבינו שאמר ה' אשר התהלכתי לפניו ודלא כלגבי נח דאמור בי' את האלהים התהלך נח. ודרשו ז"ל נח הי' צריך לסיוע אברהם לא הוצרך לסיוע וא"כ לגבי צדיקים כאברהם אבינו כדאי והגון מאוד ומאוד הבריאה ובואו לעולם ואשריו וטוב לו והיא היא הצלחה היותר גדולה לו ותכלית כוונת הבריאה הי' לצדיקים כהמה המתגברים בעצמם נגד היצה"ר ואין צריכי' לסיוע האל. ולכן אין עול בחוקו יתברך חלילה:

והא שהתעוררו כאשר נמנו וגמרו שטוב לאדם שלא נברא נאמר דאולי על דרך רמז ידברו חז"ל והוא דבמתניתין דסוף עוקצין איתא עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלשה מאות ועשרה עולמות וסך זה כבר ביארו המבארים משום דשש מאות ועשרים מצות נמסרו לנו בכללם והמה תרי"ג מצות דאורייתא ושבעה דרבנן ועבור כל מצוה מגיע להאדם עולם שלם [ואולי הוא תענוג נצחי בלתי ישוער]. אך לפי שהאדם בלתי סיוע האל לא יוכל לעמוד נגד יצה"ר וכמאמרם דקדושין הנ"ל לכן לא ניתן להאדם רק מחצית מששה מאות ועשרים כיון דהקב"ה הוא העוזר להאדם. וכאשר השיגו ב"ש וב"ה שכר זה ומניינו וראו שלא ניתן להאדם רק מחצית מהר"ך. וא"כ נראה בעליל דבוראנו יתברך לא נחשב למסייע ואין בו ממש דא"כ הי' להגיע להאדם ששה מאות ועשרים עולמות ורק דעושה מעשה רבה הוא לכן נמנו וגמרו שנוח לאדם שלא נברא כיון דרוב בני האדם אינם מגיעים למדריגת אברהם אבינו להלוך ולהתגבר בלי סיוע. [וכעין רמז הדברי']. ואולי זהו כוונת חז"ל שדרשו על דברי קהלת אדם אחד מאלף מצאתי שזה אברהם היינו שתכלית הבריאה הי' בשביל האדם וכאמרם בשביל ישראל שנקראו ראשית אבל בשביל איזה אדם הוא מי שאינו צריך סיוע. וזה הוא אברהם דבו מצינו אשר התהלכתי לפניו ואמרו עוד דעכשיו שנברא יפשפש במעשיו [תמיד ואולי יבוא מעשיו למעשה אבותינו דבאפשרות הוא וכאמרם לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב ואמרי לה ימשמש במעשיו ופלוגתתם באולי דלמאן דאמר דיפשפש במעשיו וכפירש"י והערוך דהוא במעשה דלשעבר סבר דבעל תשובה עדיף והאמרי לה דימשמש סבר דצדיק מעיקרא עדיף דהוא על להבא ופלוגתא זו נמצא בכמה מקומות בש"ס (ומהם ברכות ל"ד ב'):

ובדרך זה יפורש גם כן קצת כוונת תלמודן (סוכה נ"ב) דרש ר' יהודה לע"ל מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה והרשעים בוכין ואומרים איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה וכו' ע"כ ולכאורה אינו מובן בכיית הצדיקים הלא לשמחה יחשב להם וגם להרשעים מדוע יבקש הדן יחידי תחבולות כאלו להדאיבם שיבכו הלא ערוך מאתמול תפתה ושמה יבכו ויבושו ויכלמו אך אולי נאמר דזה לא בתחבול' יעשה רק דבאמת עם הצדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה כדכתיב וסביביו נשערה מאוד וכתלמודן (ב"ק מ"ט) ולכן לצדיקים נדמה להם כהר גבוה דבאמת כיון דמדקדק עמהם ועם כל זה התגברו על היצר הלא הר גבוה נצחו. אך הבכי'