יד יצחק - א נ

אך אנחנו במה שהורשנו נתבונן]. ומה הן הנה הפלאי פלאות דאשתמיט ביניתא ממזייא ואזיל קליה ארבע מאות פרסי וענין העצה שניתן לנו מנביא ה' להשליכו בדודא דאברא אתמהה:

ונאמר דידוע ומודעת זאת שענין עבודת כוכבים של דורות הראשונים היה טעותם שאמרו שהשם יתברך שמו בגבהותו וברוממותו איננו משגיח בעצמו על העולם רק השפע יורד ע"י המזלות לכן יעבדו להמזלות ולהברואים שתחת המזלות ובזה יקבלו השפע מהמזל ששולט עליו והלא ידוע ומפורסם דכח היותר גדול שבכל הברואים נרמז בארי וכדכתיב כאריה ישאג וכמוהו הרבה. ואמרו בחגיגה (י"ג) מלך שבבהמות שור מלך שבחיות ארי ולכן שפעת כחות של המזלות נרמזי' כאן בארי וזהו אמרם על דרך מליצה דנפיק ואזיל כי גורי' דנורא מבית קודש הקדשים ששם משכן כבודו יתברך והיו אומרים שהשפעות כחות הללו מקבלים השפע מאלהינו ית' ועתה יצא משם כלומ' דנתבטל הדעת הכוזבת הלזה בכח תפלתם ונתוודע להם שאינם מקבלים השפע הטוב מאדונינו הוא ה' אלהינו רק הוא לבדו המשפיע טוב ומשגיח בעצמו מקרני ראמים. וכאשר התחילו לבטל הדעת הלזה והוקל מעליהם הטעות והכזב אף כי דעדיין לא כלה לגמרי עכ"ז מיד נתנו ללבבם איך ההבילו כל ימיהם בשקר וכזב כהחטא הגדול הלזה ובמה יבואו וישובו לפני אדון כל. וזהו אמרם עוד בהדי דתפסוה אישתמיט ביניתא ממזיא רמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי והן הנה בהמליצה קולות החוטאים ההמה בנפשותיהם דאזיל בכל א"י שהוא ארבע מאה פרסי כידוע וזה היה תיכף כאשר נשקוט מעט גבה יצרם ונרמז באשתמיט ביניתא ממזיא כמובן ומה שאמרו עוד שם היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עלי' מו שמיא הכוונה כדברינו הנ"ל דאין באפשרות לבטל ליצר דעבודת כוכבים לתכליתו דאיך נעשה במצות הרבים המדברים במניעת העבודת כוכבים וחששו דכיון דבני האדם נותנים ללבבם כ"כ והנראה א"כ דיבטל היצר מכל וכל לתכליתו וזהו א"א ולכן באולי מחמת הקולות הנשמעי' יבוטל מה שהוסכם לבטלו. ע"כ אמר להו נביא לישראל דאופן ביטולו לא יהיה דלא יזכר כלל דזה אי אפשר רק שדיוהו בדודא דאברא וכו'. כוונת דבריה' דידוע דאברא הוא דבר הכבד מאוד וכן יהי' אופן הסתתו לאיש הישראלי לעבודת כוכבים בכבדות מאוד דומיא דמונח בדודא דאברא דקשה לכפות הדוד ולעלות ממנו. וכן הצועקים הנ"ל חפיוהו ג"כ לכומייהו באברא והיינו שלא יתעוררו כ"כ עד שירא' שיבטל היצה"ר לתכליתו רק יוסתם פיהם מעט וימצא בהם כבדות שבלתי יראה שכלה ובטל יצרא דעבודת כוכבים ועל דרך רמז ומשל ידברו חכמינו כן דרכם בקודש [ולדברינו יוכל להתפרש קצת דחפיוהו לפומי' לא על הדוד לבד ידבר]. וכבר ידוע שאם יזכור האדם סופו ויתפס זאת בשכלו אזי כל תענוגי העולם להבל ותהו יחשבו לו וכל שמחה לאבל יהפך עליו. אך דהרצון והחשק שניתן בכח היצה"ר הוא מסמא עיני האדם ומשכח ממנו את כל הדבוק בסופו והכליון וההפסד אשר ימצאהו ולכן כיון דנחבש אתם יצה"ר ונגלה אל פני האדם את כל אשר ימצאהו אז נמנע כח התמדה והרצון. אבל זה אין באפשרות שיהיה תמיד דא"כ לא תחמוד ולא תתאוה למה לי וכמוהו לא תגנוב ולא תגזול ועוד אזהרו' וצווים ואם אין צורך לתורה הלא דגם אין צורך לעולם דהעולם יסודה על התורה כידוע בשביל התורה שנקרא וכו'. ומקרא מפורש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ולכן אמר להו חזי דאי קטליתא ליה לההוא כליא עלמא ומה שאמרו דבעי ביעתא. דרך משל נקטי היינו תענוג כל שהוא דשויה ביעתא:

ובעמדנו בזה נבאר ילקוט תמוה [תהלים תרל"ח] הנה יחבל און וגו' אמר ר' לוי בשעה שאמר הקב"ה לנח שיכניס שנים מכל מין אל התיבה ובאו כולם ונכנסו לתיבה שנאמר שנים שנים באו אל נח אתא שיקרא בעי למיעל א"ל נח אין את יכול למיעל אלא א"כ נסבית לך זוג. אזל פגע בפחתא א"ל פחתא מן הן את אתי א"ל מנח דאזני למיעל לתיבותא ולא שבקי לי ואמר לי אי אית לך זוג תיעול ואי לא לא תיעול אם את בעי תהא בר זוגי. אמר ומה את יהיב לי א"ל אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבית אתקינון ביניהון דכל מה דשקרא מכניס תהא פחתא נסבא ועלו תרוויהון לתיבותא. כיון דנפקן הוה שיקרא אזיל ומכניס ופחתא נסבא דקדמי קדמי אתא שיקרא א"ל הן אינון כל מה דסגילית א"ל לא את אתקנת עמי דכל מה שאת מכניס אנא נסבא ליה. לא הוי ליה פ"פ הוי כל מה דשקרא מכניס פחתא נסיב זהו הרה עמל וילד שקר ע"כ [והובא בהמבארים והנה תמוה]. והנראה לומר כוונת דבריהם הקדושים דכאשר חטאו דור המבול מצד רוע יצרם ועיקר חטאם היה מצד השקר כדכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' וזהו שקר גמור דכחשו בבורא עולם ואמרו לא הוא ומשום זה פרצו בעריות ובגזל וחמס וראשיתו של היצר הוא השקר שמשים אור לחושך וחושך לאור ומסמא עיני האדם להטות לבבו כחפץ המשחית. וכאשר ניצל נח בא עוד השקר הנ"ל למיעל לתיבותא ולהחטיא עוד דורות הבאים כי כן דרכו אשר שטף מים רבים אליו לא יגיעו להבדל משקרו ורק עובר דרך ימים ומדברות וזהו מליצתם אתא שיקרא בעי למיעל. וענה לו נח בחכמתו אם אתה ההי' לבדך מי יקום נגדך הלא לא מבול אחד יבוא עוד על ברואי תבל מכחך הרע להשטיף עולמות רבים בשקרך ורק אם יהי' מי אתך לבטל מה משקרך וינגדתך ויגלה ערותך אז תבוא אל התיבה. וזהו ע"ד מליצה כמו שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג) על אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרו לא זכה מנגדתו. והלא אין לך לא זכה יותר מהשקר וצריך לו זוג לנגדתו ולברר קצת שיקרו כדי שלא יאבד מהרה עוד ברואי תבל. וזהו אמרם א"ל נח אין את יכול למיעל אלא א"כ נסבית לך בן זוג:

והלך ופגע בפחתא וכו' הכוונה דאם יתיישב האדם קצת ימצא דהשקר והמה כלל התאוות וההנאות העולם הכל הולך לאבדון ולפחת וזהו מושג להאדם במעט התבוננות ואין לך שלא יתעורר סוף עתו ושסוף הכל הבל ורעות רוח. [אבל לא כן אנשי דור המבול דלא התעוררו כלל וכלל מצד סמיות היצר]. ותכלית כוונת רבותינו לעורר להאדם ולהשכילו שיתן ללבבו שמהשקר נעשה פחת ואבדון ולכן יראה נא להנצל מהשקר כצבי מיד אך באריכות דבריהם עוד ששאל השקר הן אינון כל מה דסגילית כו' הוא השכלה ולהדריך האדם עוד במדה נאותה דאף אם לפעמים יוסר ויגיע לאדם איזה צרה רבה ר"ל או עניות פתאומית וכדומה אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים לאמר מדוע השיגוהו הצרה והמצוקה הלזה. שידע דהפחתא הוא שותף להשיקרא ומהשקר שבראשונה שהקדימתו בא הפחתא. וזהו מליצתם