יד יצחק - א מג

בפסח עצמו נאמר דנשרפין תיכף בלילה דכל עיכובו הוא משום יו"ט ובלילה הלא אחר יו"ט הוה ולכן איצטריך גבי שלמים לגלות דלא נלמדנו משאר קדשים לתיכף לאכילה שריפה משום דאין שורפין קד שים בלילה וממילא נלמוד גם פסח משלמים. ואם כן אדרבה הקרא איצטריך לן לגבי שאר קדשים דתיכף לאכילה שריפה ואין כאן דרשה דחזקיה דהתנא הנ"ל לא סבר כוותיה. ואף דאין מרווח כ"כ בדברי רבינו מ"מ הלא מוכרח כמעט לומר כן וקרוב לשמוע. ובפרט לענין שאינו כדעת חזקיה הלא מפורש בהדיא בפירושו דמזה נלמוד לתיכף לאכילה שריפה [אף (דבזבחים נ"ב) לא פירש כן עי"ש וכן נאמר לחזקיה] ויש אתנו כעין רמז ראיה דגם ר"ע לא נחית כ"כ לדעת חזקיה דעד בקר הנשאר יגלה על בקר שני דאיתא שם בברכות (ט' א') ברייתא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה ר"א בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון וכו' ופריך תלמודן בשלמא לר"א ב"ע דאית ליה גז"ש איצטריך למיכתב ליה הזה אלא לר"ע האי הזה מאי עביד ליה ותירץ למעוטי לילה אחר הוא דאתא וכו' וראב"ע מלא תותירו ממנו עד בוקר נפקא ור"ע אי מהתם הוה אמינא מאי בקר בקר שני ע"כ. וא"כ אם נאמר לכדחזקיה דהבוקר הנשאר אתא לגלות על בוקר אחר א"כ איך נאמר דולא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר שני מאי נעשה א"כ בוהנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו האם נאמר על בוקר שלישי אתמהה. או אם נאמר דקרא איירי בפסח שחל להיות ביום חמישי דווקא דאז בוקר שני הוא שבת ואתא קרא לדחותו על בוקר שלישי הלא רחוק מאוד הדבר וכמעט שלא יאמר כזה לדחוקי קרא דכתיב סתמא ולומר דכוונתו אם חל ערב פסח ביום חמישי. אך דבאמת לברייתא דסדר עולם המובא בשבת (פ"ח) דפסח של מצרים היה בחמישי בשבת דאיתא התם דתניא בסדר עולם ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהן בחמשה עשר יצאו ואותו היום ערב שבת הי' וכו' ע"כ בתלמודן. אין משם ראיה דרחמנא מיירי שם בפסח מצרים ונשאר לנו רק ראיה הנ"ל וכן נאמר לחזקי'. אבל באמת שם (פ"ז ב') מובא בריי' החולקת על סדר עולם וסברה דביום ד' נשחט הפסח ולכן אם נסבור כברייתא זו אז סייעתא שלימא היא ולכן דריש אביי ומפיק להא דאין שורפין קדשים ביו"ט מדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט אך שאר האמוראים לא ניח להו בזה. ואולי משום דבתלמודן שם בשבת (קי"ד) איתא ת"ר עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביוה"כ יכול אף של יום הכפורים בשבת ת"ל בשבתו דברי רבי ישמעאל. ר"ע אומר עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו וא"כ מנין לנו לידע מקרא זה דאין שורפין קד שים בי"ט. ואף דמכש"כ נלמוד. הכי כוונתנו כיון דאיצטריך קרא לעולת חול בי"ט דלא א"כ מניין לר"י למעט של יוה"כ בשבת וכן לר"ע למעט של שבת ביוה"כ אולי באמת רק חול ביו"ט לא אבל של שבת ביוה"כ ושל יוה"כ בשבת יקרבו כמובן. ומצאנו לרבע"ת ז"ל בשבת (כ"ד) דהקשו קו' אחרת על אביי ובתירוצם יתורץ קצת דעת אביי דז"ל בד"ה ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט תימא כיון דקרא בשבת איירי מנא לי' למדרש ולא עולת חול ביו"ט דילמא דווקא ולא חול בשבת דחמיר מי"ט ותירצו וי"ל דאביי סבר כר"ע דדריש עולת שבת בשבת אחרת לימד על חלבי שבת שקרבין בי"ט מדאיצטריך קרא למישרי עולת שבת בי"ט א"כ עולת חול בי"ט אסור וכו' ע"כ ומ"מ עדיין הונח לן דעת שאר האמוראים דמפקי מדרשא אחרינא דהלא גם לדעת התו' לא נדע מקרא דאביי רק אליבא דר"ע אבל אליבא דר"י מנלן. ולכן אמר רבא אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה וכמו דמילה דהוי מצוה שאין זמנה קבוע אינה דוחה י"ט א"כ ה"ה שריפת קדשים וכנ"ל אך דאכתי גם בדרשת רבא עדיין יש לפקפק קצת דבאמת שריפת קדשים איכא בה עשה ולא תעשה דכתיב ולא תותירו והנותר באש ישרף וענין זה נקרא עשה ול"ת כדמצינו בתלמודן חולין (קמ"א ע"א) על הא דאמרינן שם תשלח דכתב רחמנא גבי שילוח הקן הוא להורות לן דאף לדבר מצוה כטהרת מצורע לא יטול האם על הבנים ואמר לי' ר' אבא ברי' דרב יוסף בר רבא לרב כהנא אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה לא הא עשה ול"ת הוא ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ותירץ לא צריכא דעבר ושקלי' לאם דלאו עברי' עשה הוא דאיכא ואמינא ליתי עשה ולידחי עשה קמ"ל. ופריך הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כל כמה דלא שחטי' לא עברי' ללאו ופרש"י סוף ד"ה אלא וז"ל וה"נ כ"ז שלא שחטה לא עברי' ללאו דבעמוד ושלח והפטר קאי ואכתי לאו ועשה הוא וכו' ע"כ. וא"כ הלא גם הכא איכא לאו ועשה דאם ישרפנו בי"ט יקיים העשה וגם הלאו כתלמודן הנ"ל ולכן איך נלמדנו ממילה דמילה הוי רק עשה לבדה ולא אתי עשה ודחי ל"ת אף דאתיא מק"ו אבל הכא דאיכא בשריפת קדשים גם ל"ת להעשה אולי בזה ידחה את יו"ט דהוי רק ל"ת לבדה דעדיין לא נחתינן דיו"ט עשה הוא ואף דל"ת לא דחי' כלל לל"ת אחרת ורק העשה הוא דדחי' מ"מ העשה אלים טפי דאיכא עמה גם ל"ה ופשוט הדבר בסברא אך ליתר חיזוק הלא כתב השאגת ארי' בסימן פ"ב לענין עשה דתשביתו דכיון דאיכא גם ל"ת דבל יראה וב"י עמה אזי נוהגת העשה גם בנשים עי"ש ראייתו מרבעת"ו ז"ל דקדושין (ל"ד) אף דהוי עשה שהזמן גרמ' מ"מ הלאו מאלים לעשה וא"כ נאמר [אף דלא דמי' כ"כ] דממילה לא ידעינן דהתם הוי עשה לבדה והכא הלאו מאלים לעשה וכ"כ מלימודו של אביי דמפיק מעולת שבת הלא גם התם איננה רק עשה לבדו. או דנאמר דלא נדע ממילה דמילה היא ודאי עשה שאינו שוה בכל כידוע. אבל שריפת קדשים ודאי הוי עשה השוה בכל לדעת השאגת ארי' הנ"ל כיון דיש עמה לאו וזה יועיל לן גם לר"ל אף דסבר קיימו ול קיימו וכאשר עבר והותיר כבר עבר ללאו ואינה רק עשה. מכל מקום אולי השוה בכל נקראת כיון דיש עמה לאו דלא הותירו ואף דלכאורה בעת הלאו דלא תותירו עדיין אין כאן העשה כמובן. מ"מ הלא גם בשילוח הקן הוא כן ועכ"ז קרו לה תלמודן לאו ועשה ורק אם נטל האם מעל הבנים אז אין כאן רק עשה לר"ל וכיון דנכלל בלאו ועשה אזי א"כ נוהג גם בנשים אף לר"ל. אך באמת עדיין אינו מוכרח כ"כ לר"ל דהתם דאיירינן שיקח האם מעל הבנים לשחטה אז באמת עוקר תחילה הלאו ממש וגם העשה שאינו משלחה ורק שוחטה אבל עשה ול"ת כחדא אין כאן עד שנאמר דמשום זה נוהגת גם בנשים ולא דמי' כ"כ לתשביתו הנ"ל דהתם במועד