יד יצחק - א לג

וכמעט שיש להתבונן על הגאון ז"ל איך רצה להשוות הרחוקים ולדחות בזה דברי רבעת"ו ז"ל. וכן קושיתו השני' דמדוע לא מהני בנותן גט ביד עבדה כיון דהיד מינח נייח לתרץ ג"כ קצת בעזה"ש דבאמת רחוק הדבר לחלק ידו של אדם. מגופו עד שנאמר דידו יקנה הדבר ולא גופו וזהו דבר שלא יקבל הסברא הפשוטה. וכעין רמז קצת לזה מדאמרי' בשבת (ד"ד) ידו דבתר גופו גריר עי"ש וכרבותינו בעת"ו ז"ל דלא גרסי ידו לא נייח שם והוא קצת כעין דבריהם דהכא דאדרבה ידו מינח נייח וגופו הוא דקממטי לי' ואם נאמר דגם כעין רמז ראי' אינו מהתם מ"מ הדבר אינו צריך כמעט לשום ראי' דאיך יחלק היד מהגוף וא"כ הלא העבד עצמו אינו נעשה שליח כלל להאשה לקבל גיטה וכמפורש בתלמודן (גיטין כ"ג ב' וקדושין מ"א ב') דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין והא דמתגרשת בעבד שלה היינו בתורת חצר וכרבעת"ו שם ד"ה לפי. וא"כ כיון דכל גופי' של עבד לא מתורת שליחות הוא ולא מתורת חצר [שהוא מתורת יד דלא דמי' ליד וכנ"ל] איך נחלוק ידו מגופו למימר דבידו יהני. דכל החצר הוקש לידו ולא חלק כ"ש מהחצר ובפרט ידו של אדם דבטל לגבי גופיה אבל באשה עצמה כיון דגם בכל גופה ועל ראשה מהני ג"כ דלא גרעה משלוחה התם בוודאי גם בידה יהני. ואינו צריך לפנים. וכ"כ ספינה מהני ג"כ דכל הספינה דומה לידו ואם יאמר האומר דהדבר אינו מוכרח כ"כ מ"מ לתרץ דברי רבותינו הגדולים בעת"ו ז"ל נאמר בודאי לחלק בזה והסברא נותנת כן ויש להאריך:

ובעמדנו בזה נתרץ מה שהקשה עוד הגאון הנ"ל בענין זה על רש"י ז"ל במציעא (י' ב') בפלוגתת ר"ל משום אבא כהן ברדלא ור' יוחנן דר"ל אמר קטנה אין לה חצר ואין לה ד' אמות ור"י אמר משום ר' ינאי דיש לה חצר ויש לה ד' אמו' ואמרי' במאי קמיפלגי דמר סבר חצר משום יד איתרבאי כי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה ומר סבר וצר משום שליחות איתרבאי וכי היכי דשליחות לית לה חצר נמי לית לה ופריך תלמודן בסוף על זה ומי איכא למאן דאמר חצר לאו משום יד איתרבאי והתניא ידה אין לי אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה מניין ת"ל ונתן מ"מ ותירץ תלמודן לענין גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה מר סבר ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט ופירש"י ז"ל ומר סבר לא ילפינן ממונא מאיסורא וגבי ממונא חצר מאם המצא איתרבאי ואיכא למימר דשליחות הוא ומשום דאין שליח לדבר עבירה איצטריך למכתב התם עכ"ל [ולשיטתו אזיל דכתב מתחילה שם דבאם חצר מצד שליחות הוא לא איצטריך קרא דאם המצא רק ידעינן מושלח ועיין רש"א] והקשה הגאון רעק"א ז"ל בהגהותיו על דברי רש"י אלו וז"ל קשה לי דאם מסברא לא ידעינן שחצר לא מיקרי שליח לדבר עבירה מהנך טעמים הנ"ל משום דלאו בר חיובא הוא או דלא שייך אי בעי עביד [ויובא להלן בדברינו] א"כ מנלן באמת דלמא גם בגניבה איתרבאי חצר משום ידו וצריך באמת דוקא עומד בצד חצירו וצ"ע ע"כ. ואמרנו בישובו דכן הוא האמת לדעת רש"י ז"ל דהלא לעיל (י' ב') כתב רבינו ז"ל ד"ה גגו חצירו וקרפיפו מניין שאם נכנסה שם ונעל בפני' לגונבה שהוא חייב עכ"ל הרי להדיא דדוקא נקט רבינו ונעל בפניו וזהו עומד בצדה וכן מצאתי כעת להאחרונים ז"ל שדקדקו כזה מפירש"י וא"כ מתורצת בפשיטות קושית הגאון ז"ל ואגב אורחין ניתן קצת טעם בחילוקן של רבינא ורב סמא המובא שם דמתחילה פריך תלמודן מי איכא למאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מניין ת"ל המצא תמצא מ"מ ואי ס"ד חצר משום שליחות אתרבאי א"כ מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה. ותירץ רבינא היכא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל בחצר דלאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו וכו' רב סמא אמר היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבע"כ מותיב בה מיחייב שולחו וכו' ונאמר בחלוקתן דנוטה קצת אי אמרינן שליח עושה שליחותו המובא בתלמודן עירובין (ל"ב). דאם נאמר חזקה שליח עושה שליחותו גם הכא אם כי דבר עבירה הוא מ"מ הלא קיבל עלי' לעשותה ולמה נאמר דלא ישמע לו לפטור המשלח [דזהו הטעם דאין שליח לדבר עבירה משום דסבר לא ישמע לו וכן הוא ברש"י ז"ל שם במציעא (דף ח') ד"ה פטור וז"ל דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה להתחייב שולחו אלא שליח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכן כתב עוד כזה באיזו מקומות והכוונה דמשום זה סבר המשלח דלא ישמע לו וכן מפורש להדיא בסמ"ע סימן קפ"ב סק"ב בחוה"מ וז"ל על דברי רמ"א ז"ל שכתב בכל דבר שלוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר עבירה כתב עלה הסמ"ע דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי לעשותן לכך אין המשלח חייב אבל אם אין השליח בר חיובא לא שייך האי טעמא עכ"ל] וא"כ מפורש ופשוט הדבר דכל היכא דאינו בר חיובא אז מעשה השליח הוא כמעשה המשלח דודאי יעשנה להשליחות אף דעבירה הוא למשלח ולכן כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה או איש שאמר לאשה אקפי לי קטן מחייב המשלח דוודאי יעשנה וחזקה אלימתא היא דשליח עושה שליחותו וכדעת רב ששת שם בעירובין (ל"ב) הנ"ל משא"כ לרב סמא אולי דעתו דרק בדרבנן אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אבל לא בדאורייתא וכדעת ר"נ שם [ועיין בתוספות שם ודברינו המה לדעת ר"ת. ולר"י שבתוספות שם נאמר סברא הנ"ל ג"כ אך דאינה תלוי בדעת ר"נ ור"ש שם]. ולכן לחיובי מלקות להכהן ולהאיש שאמר לאשה לא אמרינן חזקה זו אף דאיננה עבירה לגבי השליח מ"מ הלא אינה חזקה אלימתא וכדעת ר"נ לר"ת. ולר"י היא סברא מוסכמת לכולי עלמא דכתב שם בתוספות הנ"ל דרב ששת נמי לית ליה חזקה שליח עושה שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה שליחותו יבוא המשלח לידי עבירה ועי"ש וא"כ גם הכא וכל לומר המשלח סברתי שלא ישמע לי וכנ"ל ועיין קצת להלן בדברינו ואין להאריך בענין זה כי רבה מאוד פארותיו [וכבר האריך מאוד בנו"ב מ"ק בחלק אה"ע מסימן ע"ה עד סי' פ"ב וגם במהדורא תנינא ויתר האחרונים עי"ש:

ויען כי אתא לידן בדברינו דברי רבינו הגדול הר"מ ז"ל בהלכות אבידה פרק י"ז הלכה ח' הנ"ל דאם אין החצר משתמרת בעינן שיהי' עומד בצד חצירו וכלשונו הנ"ל נעתיק מוצא הדין של רבינו ומה שכתב בזה רש"י ז"ל ולתרץ דבריו מהא שתמהו עליו רבעת"ו ז"ל והוא דמוצא דבריו המה מדברי תלמודן שם על מתניתין דמציעא (י"א) דאיתא שם דאם אמר זכתה לי שדי זכתה לו. ועלי' אמר רב יהודא אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו וכדמסיים שם דהא דא"ר יוסי בר' חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא