יד יצחק - א כא

אוהל המת בין עובד כוכבים לגר תושב ומרבע"ת ז"ל מוכח להדיא בעבודת כוכבים (ג' א') ד"ה כהנים דגם גר תושב מטמא באוהל דפירשו על הא דאמר תלמודן שם הי' ר' מאיר אומר מנין לעובד כוכבים שעוסק בתורה שהוא ככהן גדול וכו' [ופירשו הם ז"ל דעסיקת התורה שהי' רמ"א הוא בשבע מצות שלהם] שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם וכו' והקשו שם הא אמרינן דקברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באוהל דכתיב אדם כי ימות באוהל אתם קרוין אדם וכו' וא"כ איך כולל הכא באדם גם עובדי כוכבים ותירצו דהאדם שאני ע"ש. וודאי כיון דעסקי בתורה של השבע מצות והמה ככה"ג בוודאי מקיימי ג"כ השבע מצות דידהו דאל"כ איך יחיו ואיך יהיו ככ"ג אתמהה ועכ"ז הקשו כנ"ל דאינם בכלל אדם דליטמאו באוהל והלא איזהו גר תושב שמקבל על עצמו לקיים את כל שבע מצות שלו כידוע. ומ"מ מטמא באוהל ורק לענין רביעה דעובדי כוכבים הנ"ל. דהקשו לר"א דחייש לרביעה מהא דלקח דוד מארונה להקריב עולות ע"ז שפיר תירצו גר תושב הי' וא"כ כיון דמקיים שבע מצות דילי' ובתוכם גם הרביעה דנצטוו ע"ז כתלמודן סנהדרין (נ"ח א') מדכתיב והיו לבשר אחד ועוד יש להאריך בראיות. אך לפי הנראה אין להאריך בפשוטים ועדיין יש לסתור ולבנות וקצרנו] וא"כ נצבה קושיתנו הנ"ל על רבינו הגדול דבוודאי הי' מהצורך לעבר מפני הטומאה הלזו היא טומאת עבודת כוכבים כנ"ל:

אך באמת למסקנת תלמודן דשבת (פ"ג ב') אליבא דר"א שם דאמר (בדף פ"ב) באבן מסמא כולי עלמא דלא מטמאה בין ר"ע ובין חכמים כי פליגי במשא ר"ע סבר כנדה מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא ורבנן סברי כשרץ מה שרץ אינו מטמא במשא אף עבודת כוכבים כן ומסיק הש"ס אליבא דידי' דעבודת כוכבים הוקש לשרץ ולמת ולנדה לכולם לקולי' לשרץ דאינו מטמא במשא למת דלא מטמא בכעדשה לנדה דאינה לאיברים משום דטומאת עבודת כוכבים דרבנן היא וקולא וחמרא לקולא מקשינן וא"כ לדידי' בפשיטות ניחא דכיון דלקולא מקשינן יש לו קולת מת דנדחה ובא בטומאה ולכן הביא שפיר ר' יהודה מחזקי' מלך יהודה דגם עבודת כוכבים יש לה לקולא טומאת מת ועכ"ז ביקש רחמים על עצמו וכנ"ל אך עיקר דקדוקנו יסוב אליבא דרבה שם בשבת דפליג על ר' אלעזר הנ"ל ודעתו דבמשא כולי עלמא לא פליגי דמטמא דהא איתקש לנדה וכרבע"ת ז"ל ד"ה אמר רבה דטעמו משום דכיון דכתיב כבר ברישא דקרא וטמאתם את צפוי פסילי כספך וגו' ל"ל תו למימר הזרם כמו דוה אלא למימר דאף על גב דשאר קראי נדרשות לקולא משום דטומאת עבודת כוכבים מדרבנן מנדה ילפינן לחומרא וכו' עכ"ל והוכרח דבריהם מאוד דאל"כ מאי טעמא דרבה אך לולא דברי רבינו הגדול דמשווה טומאת שרץ לנדה הי' לן לומר וליישב דאף דמטמא כנדה מ"מ לענין פסח נדחית ובאה בטומאה כיון דאין הטומאה יוצאה מגופו ועיין פסחים (דף ס"ז א') אבל לדברי רבינו דפסק בדבריו הנ"ל דאף טמא טומא' שרץ אינו נדחה אף דאינו יוצאה מגופו א"כ לדבריו איך יפרנס רבה דברי ר' יהודא דסנהדרין הנ"ל דחזקי' מלך יהודה ביקש רחמים על עצמו הלא שפיר מאוד עביד דעיבר את השנה וכנ"ל דהלא לדידי' איתקש לנדה ובוודאי אין לעשות מחלוקת חדשות בין רבה לר"י לומר דרבה יסמוך על התנאים דפליגי עלי' דר"י בבקשת הרחמים של חזקי' דהלא לא משום זה חולקין חביריו עליו כמובן ואין להאריך כלל ולכן לתרץ זאת נאמר בדרך זה דרבה יסבור באולי כהירושלמי הנ"ל דהתם הי' טומאת מת ממש משום דגולגולת של ארונה מצאו ועל הא דהעירונו בצדק דנראה להדיא דגם טומאת עבודת כוכבים הי' שם ועדיין הקושי' במקומה עומדת ע"ז נאמר דהנה (בפסחים צ"ב א') אמר רבא התם ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת עי"ש וכבר דברו האחרונים ליתן טעם בזה מדוע חלקו חז"ל בתקנתן. אך בערל פשוט הדבר דדין הערל הוא גר שנתגייר בערב פסח סברי ב"ה דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך הזאה שלישי ושביעי משום גזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי עכשיו נמי אטבול ואיכול ולא ידע דאשתקד עובד כוכבים הי' ולא מקבל טומאה עכשיו ישראל ומקבל טומאה ולכן כיון דיוכל להיות דיבוא לאיסור כרת לשנה הבאה העמידו דבריהם אבל בבית הפרס לא גזרו רבנן טומאה דאף דאולי לשנה הבאה יטמא בשאר טומאות ודאים מ"מ לא גזרו רק אם גם עתה הוי טומאה ודאית כערל אך דאינו מקבל טומאה כמובן. וכ"כ גם טומאת עבודת כוכבים היא מדרבנן ואינה דמי' כלל לטומאה דאורייתא ולמה יגזרו חכמים ויעמידו דבריהם במקום כרת בטומאה כזו. ולכן הטומאת עבודת כוכבים כאין הוא לגבי פסח דאיסור כרת ואינו נשאר רק טומאת מת דארונה הנ"ל ואולי זהו טעם הירושלמי דפירשו דגולגולת מצאו אף דבאמת הי' ג"כ טומאת עבודת כוכבים וכדברינו:

ובדברינו אלו נבוא ליישב מה שהעלו רבעת"ו ז"ל בטובא תימא בערכין (י"א ב') דאיתא התם בעי ר' אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה כו' ת"ש ויאמר חזקי' להעלות העולה ובעת החל העולה החל שיר ד' וכו' ופשיטותו הוא דטעונה שירה דהיינו האי דאסתפק לי' לחזקי' מלך יהודה ופשיט דצריך שירה ודחי שם עי"ש וכו' אלא אמר רמי ברי' דרב ייבא כבש הבא עם העומר קמיבעי' לי' אם הוקבע ר"ח בזמנו דליקרב או לא מתקיף לה רב אויא וליחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכיל עכ"ל הש"ס וקתמהו רבעת"ו ז"ל ד"ה אלא אמר רמי ברי' דרב ייבא וז"ל טובא תימא הא מאתמול הקריבו תמידין ומוספין ואמאי לא אמליך אלא ממוסף י"ו דניסן ע"כ ובאמת לפי הנראה מקראי הנ"ל כמעט אין התחלה כלל לקושית רבעת"ו ז"ל דהלא מפורש התם בהדיא דעד י"ו דניסן עדיין לא כלה טהרת הבית דכתיב וביום ששה עשר לחודש כלו אך בוודאי קושית רבותינו הוא, משום דטומאה הותרה בציבור וזהו פשוט:

אבל מ"מ בדברינו הנ"ל יתורץ בטוב טעם קושית רבותינו דאולי רמי ברי' דרב ייבא סבר כרבה דטומאות עבודת כוכבים איתקש לנדה לכולי עלמא בין לר"ע ובין לרבנן ואם כן קושית תלמודן דפריך רב אויא וליחזי פסח היכי עביד שפיר כיון דאיכא כרת בביטולו בוודאי לא העמידו חכמים דבריהם [הוא טומאת עבודת כוכבים] במקום כרת ולכן ודאי הקריבו הפסח. משא"כ תמידין ומוספין דאין בהם כרת כלל באמת לא הקריבו דטומאת נדה לא הותרה כלל ועבודת כוכבים ג"כ כנדה הוי אף דהיא מדרבנן מ"מ הלא אין כאן כרת ונחה התמיהה טובא של רבעת"ו ונכון בעזה"ש: