יד יצחק - א טו

וכ"כ קרוב לו ונתפרש שם דברי ר' יוחנן שהכל תלוי במי שיוכל לשומרו היא או הוא וידוע דהלכה כר"י נגד רב ושמואל ולמה א"כ פסק רבינו הגדול שלא כדעתו דפליג בזה עם רב ושמואל ועיין מפרשיו ורא"ש ורשב"א ז"ל בגיטין פרק הזורק. ולולא דמסתפינא אמינא ליישב דעת רבינו הגדול בזה כאשר יובא בדברינו אך תחילה נתעורר להבין אם המאה אמה המה תקנתא דרבנן וכדעת המ"מ והכ"מ ועיין עוד מפרשים הקשה לכאורה איך רבנן בתקנתייהו יתירו אשת איש מדאורייתא לעלמא ואין לומר דאף דבכל התורה כולה אינם יכולים לעקור דבר תורה רק בשב ואל תעשה ולא בקום ועשה כיבמות (פ"ט ב') הכא כל מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כיבמות צ'. דכבר הובא באחרונים דאין לומר כזה רק היכא דמפורש בתלמודן עיין בדבריהם אך יתורץ לדעתם דהפקר ב"ד הוי הפקר מדאורייתא וכרבינו הרמב"ן והרשב"א ומהרי"ק הובא דעתם ביתה יוסף בחוה"מ סימן ס"ז מחודש ב' וכתלמודן דיבמות שם מאלה הנחלות ע"ש וכן הכא הפקירו המאה אמה לגבי גט שתזכה בו האשה ועכ"ז לא יפולשו הדברים כ"כ. דבשלמא הד' אמות שנקנה שם הגט לאשה וכדעת רב שם בגיטין דד' אמות שלה הוי קרוב לה ומגורשת ופירש"י ז"ל דאמרינן בשנים אוחזין (דף י') דארבע אמות של אדם קונות לו ע"כ. אף דאמת דהוו מדרבנן כמפורש בתלמודן במציעא שם בדברי ר"ל משום אבא כהן ברדלא דתקינו ליה רבנן התם לא קשה לן כלל כיון דרבנן השוו מדותיהם ואמרו שקונות בכל מקים כמציאה ומתנה והפקר וכדומה (ועיין בתוספות שם במציעא ד"ה ארבע אמות] וכ"כ גם הגט. משא"כ בהמאה אמה שלה שאינו קונה בשום מקום כלל רק בגט לבד אם נאמר דמדרבנן הוא דחוק קצת דאיך יקרא הפקר מקום שאינו קונה שום דבר רק הגט ואף דלתמיה לא יחשב דמשום תקנתא דעגונות התקינו כן באולי ורק גבי גירושין מ"מ רחוק הדבר כמובן. ואף דגם הארבע אמות של אדם לא תקינו רבנן ברשות הרבים לדעת רב ששת במציעא (דף י) והכא גבי גירושין מפורש במתני' דגיטין שם היתה עומדת בר"ה וזרקו לה קרוב לה מגורשת ועלה אמר רב קרוב לה היינו ד"א שלה וכנ"ל מ"מ הלא אינו מוכרח כל כך לומר דרב סבר לה כוותיה דרב ששת דדברי רב ששת אינם מוכרחים כ"כ אף לפי דעת ר"ל דיש ליישב קושיתם על ר"ל כתירוץ הראשון המובא בדברי תלמודן שם עיי"ש ולהיפך ג"כ יוכל להיות דרב ששת לא סבר להא דרב כיון דר"י ושמואל לא סברי כוותי' ואולי הוא קצת מטעם הזה ואף דכל זה דחוק מ"מ האם דגם בד' אמות ידחוק לן משום זה נתרצה בעוד דוחקים גדולים מהמה בענין המאה אמה לומר שהמה דרבנן ובפרט דתחילת הדמיון מארבע אמות ברשות הרבים לכאן אינו דומה כלל דבענין הד' אמות לכן לא מהני במציאה הוא כדפירש"י ז"ל התם במציעא (דף י') ד"ה לא תקן לי' רבנן שהרי אין לאדם שם ד' אמות מיוחדות שהרבה חברים יש לו בתוכה עומדים אצלו ע"כ משא"כ כאן ועוד יש להאריך ואכ"מ:

ולכן באולי נאמר דהמאה אמה המה מדאורייתא ומידה יתרבו כיון שהיא יכולה לשומרו וכדפריש לה רב שמן בר אבא שם דברי ר' יוחנן דביכול לשומרו תלוי ואפילו מאה אמה תתגרש בגיטה אם היא יכולה לשומרו וכמו דחצירה המשתמרת הוי בכלל ידה לדעת, הרנב"ר והובא דעתו בנימוקי יוסף פ"ק דמציעא וסברתו משום שכל דבר שהוא ביד האדם נותן ג"כ לחצירו עי"ש וכ"כ יהא בכלל ידה אפילו המאה אמה כיון שמשתמרת לדעתה ואף דבגט לא מהני חצרה המשתמרת רק עומדת ג"כ בצדה וכרב אשי שם דמפרש דעת עולא דאמר בגיטין (ע"ז ב') על מתניתין דהזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה והוא שעומדת בצד ביתה כבר תירץ גם זה הרנב"ר ז"ל שם דגבי גיטין שאני דמה שהוא חובה לאדם כשהוא בידו אינו נותנה בחצר המשתמרת ואדרבה מוציאה ממנו עכ"ל. ולכן בעינן שהיא עומדת גבי' ואז תהי' כידה ותתגרש בע"כ וכ"כ יהני המאה אמה שלה כיון דמשתמרת לדעתה ואף דגם אם נאמר דהוי דאורייתא משום ידה הי' ג"כ להיות מועיל גם בהפקר וכדומה וכמו שהתעוררנו לעיל אם נאמר דרבנן תקנו. ע"ז נאמר דאולי באמת כן הדבר דסבר ר' יוחנן דהבטה בהפקר קני וכדעת רבא במציעא קי"ח דאמר בלשון הראשון דכולי עלמא סברי הבטה בהפקר קני והנהו באולי גם הטעם דהבטה קני משום דהוי כידו כיון דמשתמר רק לו ואף דתלמודן תפיס בפשיטות לומר בתחילת מציעא דהבטה בהפקר אינו קונה דאמר שם דבראי' בעלמא לא קני ע"ז נאמר דלא ליקשי לדברינו דבאמת מסקנת תלמודן שם חדא במציאה וחדא במקח וממכר וא"כ אין הכרח לומר דאשמעינן דראי' לא קני וגם לכאורה בוודאי יש חילוק בין הבטה לראי' [ועיין רבעת"ו שם ד"ה דבראי'] ואנו לדברינו נאמר דהבטה היינו דמשתמר לדעתו והוי ידו וכנ"ל משא"כ ראי' אינו משתמר כ"כ לדעתו והוא פשוט קצת [דבאמת לדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל דחוק כמעט דאמרו דהבטה היינו שעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן ע"כ ולכאורה א"כ מדוע לא נזכר כלל וכלל המעשה ואם כי כל דהו הוא הלא הוא הגורם העיקרי ושבקי העיקר ותפסי תלמודן הטפל שהוא הראי' ואין לומר שבאמת בהבטה נכלל ג"כ המעשה כל דהו שהלא מצינו הרבה הבטה בתנ"ך וודאי אין שם שום מעשה ואף דלשון תורה לחוד מ"מ גם בש"ס רחוק קצת לומר דיכלול בו גם המעשה כמובן]:

ואין לסתור סברה זו שהסברנו דדעת ר' יוחנן דהבטה בהפקר קני דהלא במציעא שם אמר רבה עלה דתנן התם שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר הרוצה מתנדב ושומר חנם ונתן הטעם במחלקותן דפליגי אי הבטה בהפקר קני ורבא אמר דכולי עלמא סברי הבטה בהפקר קני וכנ"ל והכא בחוששין שמא לא ימסרנו יפה יפה פליגי ובלישנא אחרינא אמר רבא דכולי עלמא הבטה בהפקר אינו קונה והכא בחוששין לבעלי זרועות קמיפלגי היינו אם לא נוציא עליהם שם הקדש במה שנוטלין שכרם יגזלו הספיחים. וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן חוששין לבעלי זרועות איכא בינייהו. הרי משמע להדי' דסבר דהבטה אינו קונה ע"ז נאמר דאין מכאן סתירה לדברינו דלא משום דסבר באמת כדעת האיכא דאמרי דרבא דהבטה לא קני אוקים דבחושש לבעלי זרועות פליגי רק משום הכי לא מוקים כלישנא קמא דחיישינן שמא לא ימסרנו יפה יפה משום דבפסחים ל"ו איתא דשוין דאין לשין את העיסה בפושרין ופריך ממנחות דלשון בפושרין ותירץ דלישה בזריזין היינו בכהנים ובהם לא חיישינן ופריך אי הכי נלתות נמי ותירץ לתיתה