נזר הקודש - מעילה ב

הקדמה

לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים. (קהלת ז') רבי הושעיה רבה פתח ואהיה אצלו אמון וגו' ד"א אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה המד"א ד' קנני ראשית דרכו. (מד"ר בראשית)

יתברך הבורא וישתבח היוצר בבריאת האדם בחומר וצורה וכל אחד מוזהר על קיומו וצביונו לבלי לשנות את תפקידו, וגם לדאג על קיומו באופן שכל אחד ואחד יעמוד על מעמדו, ושלא ירעו ולא ישחיתו זה את זה. וממילא מובן שנדרש חשבון צדק על כל המעשים

והנה החוקרים האחרונים העמידו בדבריהם כי אינו נחוץ תורת ד' להנימוס האנושיות, ורק לימוד הנימוסיות בעצמו צריך להעמיד את האדם על דרך הטובה, אבל הנסיון הורה לדעת כי אין בזה ממש, והוא כי מפני שיודעים כי הנתינת חשבון על מעשיהם הוא לעצמם, וכמובן שמפני שאדם קרוב לעצמו, ואין אדם רואה חובה לעצמו, והכלל בזה אם רק יודע שאין לו לתת דין וחשבון לגבוה ממנו, אשר בידו להענישו על רוע מעשיו, הנה כל הלימוד שלו בהנימוסיות האנושיות עולה בתוהו. - והוא יען כי אם נמסרו לו לעצמו לבחור בטוב, הנה הוא בוחר לפי משגו של עצמו

ומפני שמצד הטבע של החומר שדורש ומתאוה רק להערב והנעים, והתאוה הלזו משתררת אצל האדם כל ימי חייו, ויודע כי במותו לא ירד אחריו מאומה מהחיים האלה, הרי הוא נותן חשבון לעצמו כי למה לו להיות מצער את עצמו מזה. - ואדרבה רעיון זה מביא לו חשק נמרץ להיות חטוף ואכול. - ומה יועיל לו הלימוד של הפילוסופים האומרים כי יש לכבוש התאוה החומרית, בחשבו שהוא רק כעין עצה טובה להיות שומע לעצתם ולדיבורם, ומי לא יבין כי התאוה החומרית תונעם לו ביותר מלהיות בעל נימוס לשמוע לעצתם, וגם הוא לא יאמין לדבריהם כי הם הכבישו יצרם בשעה שהתאוה בערה בהם

אמנם הנתיב הישר המורה דרך הנכון היא התורה הקדושה המסורה לנו מן השמים על ידי משה רבינו, ומתאמת היא עם בריאת האדם בכל הרמ"ח אברים ושס"ה גידין שלו. - ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. - וזהו כי דרך התורה והנתיב שלה היא מביאה שלימות הן בהחומר, הן בהצורה, והיא הנותנת קיום לשני היצורים האלה, לבלי לגרוע ולחסר מכל אחת אפילו כמלא נימא, והן הנה כאחיות האוהבות זו את זו, ומדובקות הן כאחיות תואמות

והנה גם כשנביט בחכמת הרפואה אשר הולכת קדימה בדורות אחרונים, אשר אין תכנה בדרישות וחקירות שונות, וגם אין בשכל יסודה רק גם כשהיא לעצמה עפ"י בנין גו האדם, היא עצמה מובלת לחקים על הנהגת האדם, אשר מתאמת היא עם חקי תורתינו הקדושה, מפני שהטבע של הבריאה יסודה עפ"י חקי התורה. - וכשנתבונן אנו רואים כי כל חטא וחטא עושה רושם, ופוגם בבנין גו האדם, ואנו רואים שכר ועונש גם בהאי עלמא, מלבד עונש הנשמה, ומזה יש לנו להכיר ולהוקיר את תורתינו הקדושה עבור החקים המגבילים את הנהגת האדם עפ"י בנינו החומרי והנפשי, אשר על ידי זה זוכה להיות חי בחיים בריאים ונעימים לפי הסדר ומשטר, אשר מובילו להיות חי לעולם, בזה ובבא

והנה כל ענין דין מעילה אות הוא לשמירת כל התורה כולה, כמו שכתב הרמב"ם שלהי ה' מעילה, עיין שם בדבריו הנעימים. - והנה כל ענין מעילה הוא שינוי כמבואר במעילה י"ט. - והנה לפי"ז בשנהנה אדם במה שלא הורשה הרי הוא כמועל בקדשי שמים, וכמו שאמרו בברכות ל"ה דהאוכל בלא ברכה מעל דהוי כאילו נהנה מקדשי שמים. - ומכש"כ אם נהנה אדם במה שלא הורשה כלל, יהי' מאיזה צד שיהי' הרי זה בגדר מעילה, מפני שמשנה הדבר ממעמדו ממה שלא הוכן להשימוש הזה. - והגאון בהקדמתו בספרו ים התלמוד מבאר ענין חטא עץ הדעת דכיון שנאסר באכילה ממילא יש כאן חטא דמעילה, כאילו נהנה מקדשי שמים

והנה יוצא מזה תוצאה חדשה כי כאשר יטה אדם מן המסילה הישרה אשר סללה לנו התורה, בהגבלות לפי חקי טבע הבריאה בכלל, וחקי הבריאה של האדם בפרט, הנה יש בזה דין מועל במה שפוגם ונהנה בהדברים שלא הורשה לו. - ומטעם זה השינוי, גורם שינויים רבים בעולם ואין סדר וסדרים, ובאו מהומות רבות ר"ל. - על זה רמזו באבות פר"ה גמרו שלא לעשר וכו' ושלא ליטול את החלה וכו' וזהו מפני שיש בזה עון מעילה ואסור ליהנות במה שלא הורשה.