הרי בשמים תרד

מריבה בין ראובן ובין הסוחרים ונסעו איש איש לדרכו והתפוחים הלכו לאיבוד שנרקבו ומיעוטא דמיעוטא שהצילו והי' להמוכרים הפסד רב מכיסם. עתה הגישו עצמותיהם לפניו והראה ראובן בפני הבי"ד הכת"י של המוכרים שכתוב בו בלשון אונגארש ומועתק ללשון אשכנז איך שמוכרים לו זויערע געזונדע עפפעל דיעזעלבען זאללען ניכט קליינער אלס איינע וואללנוססע זיין. זיא זאללען אויך דען אבנעהמער געפפעלליג זיין וטוען ראובן שאחרי שביום י"ז לירח סעפטעמבר בא עם סוחר שלו לשם כמדובר ולא ישרו בעיניו התפוחים שהמה ווילדע עפפעל א"כ ל"ה מחויב עוד לקבל עוד התפוחים כפי התנאי שבכתב הנ"ל שהתנה שייטבו בעיני הקונה ממנו ומה שבא בעשירי לאקטאבר לא עשה אלא לפנים משוה"ד בכדי להציל ממונו וע"כ הוא תובע שיחזירו לו מעותיו. והמוכרים טוענים שהלא ראה הפראבע שהראו לו ובגלילותיהם גדלים על הרוב רק ווילדע עפפעל והוא לקחם עמו לדוגמא ומ"ש בהכתב שצריכים להעמיד לו תפוחים שיאותו להקונה ממנו מכחישים של"ה מעולם תנאי זה ביניהם ורק הכותב עשה זה ברמי' לכתוב זה בלשון שאינם מבינים את"ד הטענות: הנה לא פורש במכתבו אותן תפוחי יער איך היו לפי שיש בהם שני מינים שיש בהם שהם יפים לאכילה כשאר תפוחים רק מפאת שהם עומדים ביער ואדם אין לעבדם ולשמרם משתנה טעמם לגריעותא משאר תפוחים והם אותם הגדלים בארץ אשכנז ויש שאין ראויין לאכילה כשהם חיים רק ע"י כבישה וקורין אותן קוואסניציש. והנה אם היו מהמין הראשון אפשר לומר שהם מין א' עם שאר תפוחים דמ"ש בהכתב געזונדע עפפעל לשון זה משמעותו שיהיו בריאים ושלמים ולא מורקבים אבל לא שיהיו יפים בטעמם מן המובחר וגדולה מזו כ' בתשו' צ"צ סי' י"א לענין מי שנתחייב ליתן לחבירו בגדים טובים דיכול ליתן לו בינונים דטובים אינו מוציא רק רעים וגרועים אבל בינונים הם ג"כ בכלל טובים ע"ש אמנם מלבד דבנ"ד שנתן להם מעות אפי' בסתמא בודאי הי' כונתו על תפוחים יפים כדמצינו בב"מ ע"ב: מאן דיהיב זוזי אתרעא אפירי שפירי יהיב חוץ לזה הרי אותן תפוחים יש להם שם לווי שנקראים ווילדע עפפעל ואינם בכלל תפוחים סתמא והלא במשנה נדרים נ"ג. קיי"ל הנודר מן הירק מותר בירקות השדה שיש להם שם לווי ואשכחן כי"ב טובי ע' סוכה י"ג. אזוב ולא אזוב שיש לו שם לווי וחולין פ"ח: עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי וערש"י סנהדרין קי"ב: ד"ה לעולם בבע"מ כו' יצאו אלו שיש להם שם לווי ובתוס' עירובין ב': ד"ה בין לרבנן ועתשו' מוצל מאש ס"א סי' י"ח. והנה אף דמצינו בש"ס עירובין כ"ט. א"ל ההוא מרבנן לרבא תפוחים בכמה א"ל וכי מערבין בתפוחים ולא והא תנן כל האוכלין מצטרפין כו' והני נמי בני טמויי ט"א נינהו וכמה אר"נ תפוחים בקב וכ' המרדכי הובא בב"י א"ח סי' שפ"ו דההוא ע"כ בתפוחי יער מיירי דאל"כ מה תמיהא דרבא דקא' וכי מערבין בתפוחים וע"כ פסקי' בש"ע שם דמערבין בתפוחים של יער בקב ועתוס' עירובין כ"ז: סד"ה מאן דמתני א"כ חזינין דקרי לתפוחי יער תפוחים סתמא אמנם הלא לשון חכמים לחוד ולשון בנ"א לחוד וקיי"ל בש"ע ח"מ סי' מ"ג דבלשון השטר אזלי' בתר לשון בנ"א'. ובלשון בנ"א אין קורין לתפוחי יער תפוחים סתמא. ולבר מן דין הרי באמת שני מינים הם ורק לגבי נדרים קיי"ל בנדרים נ"ד. כר"ע דכל מידי דמימלך עלי' שליח מיני' הוא אבל איך אפשר לומר לענין מכירה שאם מכר תפוחים סתמא יהי' בכלל זה תפוחי יער שהם מינים שונים ונפרדים כדמצינו בפ"א דכלאים משנה ד' התפוח והחזרד כלאים זב"ז ופי' הרע"ב חזרד הוא תפוח יערי וכן איפסק להלכה בש"ע יו"ד סי' רצ"ה ס"ו דתפוח ותפוח יערי כלאים זב"ז דאע"ג דהפרי והעלין דומין זל"ז אפ"ה הוי כלאים ע"ש ובתשו' נא"ד סי' י"ב האריך לבאר דהמשנה דקתני דהוי כלאים אין הכונה על אותן תפוחי יער שא"א לאוכלם רק ע"י כבישה הנקראים קוואסניציש דאותן תפוחים גדילים באילני יער דלא נטעום למאכל והם בכלל אילני סרק והם בלא"ה כלאים משום דאילן מאכל באילן סרק כלאים זב"ז אלא הכונה תפוחי יער הטובים וראויים לאוכלן חיים דזה הוי אילן מאכל וקמ"ל התנא בזה דלפי שיש שינוי בטעמם ארז"ל דאעפ"י שהוא ג"כ תפוח מ"מ שני מיני תפוחים הם ע"ש מה שמפלפל בד' הט"ז א"ח סי' ר"ג לענין הברכה על תפוחי יער וא"כ כיון דב' מינים הם א"א לומר שאם קנה תפוחים סתמא יהי' הרשות ביד המוכר ליתן לו תפוחי יער דל"ש לומר בזה דהו"ל ללוקח לאתנויי שלא יהיו תפוחי יער כיון שאין זה מאותו המין כלל ועתוס' ב"מ מ"ב: גבי הא דקא' התם בגמ' נימא לי' לסרסרי' זיל שלים אמר לא א"ל מהא רמי ומהא לא תירמי וכ' בתוס' שם דבשני מינים הוי קפידא אע"ג דלא א"ל מהא לא תירמי: אמנם כ"ז הי' שייך רק אם ל"ה מראה לו המוכר דוגמא מהמין שמכר לו אולם בנ"ד הרי המוכרים הראו לראובן תפוחים לדוגמא וקיבל מהם הדוגמאות האלה שהיו תפוחי יער א"כ בפירוש קנה מהם המין הזה וא"כ בבואו אליהם בי"ז לירח סעפטעמבר ורצו ליתן לו התפוחים מהדוגמאות ההם הלא הי' מחויב לקבלם ומה שלא ישרו בעיני הקונה מה להם ולו ואף שהותנה בהכתב שייטבו בעיני הקונה ממנו בכ"ז הלא אמר שא"ר לקבלם מפני שהם ווילדע עפפעל ולא שום מום אחר וכיון שהדוגמא הי' תפוחי יער הלא זה המין קנה מהם וכונת התנאי שיאותו בעיני הקונה בודאי הפירוש שלא יהיו רכים ומרוקבים ולא קטנים אבל לא על המין ועש"ע ח"מ סי' ס"א סט"ז דבתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר הלשון רק אחר הכונה ועתשו' פמ"א ח"ב סי' קי"ז. ואף שבס' בית מאיר אה"ע סי' קי"ח סי"ט כ' לחלוק ע"ז והביא מש"ע יו"ד סי' רי"ח ס"א בהג"ה דבנדר שבינו לבין חבירו הולכין אחר הלשון ובתשו' ח"צ סי' ד' כ"כ בפשיטות ולא הביא מח"מ סי' ס"א הנ"ל בכ"ז זהו רק היכי דהלשון מוכיח בבירור להיפך אבל בנ"ד הלא אדרבא נראה בעליל שבודאי לא נתכונו שיהי' הברירה ביד הקונה לחזור מגוף המקח ולומר שיתנו לו מין אחר ממה שהראו לו הדוגמא ואומדנא דמוכח הוא שהכונה הי' שלא יהיו גוף התפוחים מקולקלים וחוץ לזה כיון שבשעת מכירה מכרו לו סתם אע"ג שבכתיבת השטר נזכר התנאי הנ"ל מ"מ כיון שהשטר הי' לשון המוכר כפי שהעתיק לי כ"ת הרי מבואר בח"מ סי' ר"ז דאם בתחלה מכר לו סתם וקודם שנגמר המקח הטיל המוכר תנאי שהוא טובת הלוקח ולא נחתם בו הלוקח אין זה אלא פטומי מילי בעלמא ואף שבב"י שם כ' בשם תה"ר דאם אמר ע"ת כן אני מוכר לך ודאי לאו פטומי מילי בעלמא הוא אלא תנאי גמור בכ"ז הלא בד"מ שם הביא בשם הגמ"ר דאע"ג דאתני בת"כ ל"מ וגם בב"ח הביא ב' דיעות בזה ובאמת בתוס' כתובות פ"ג. ד"ה כדר"כ מוכח דל"מ שהקשו שם לענין כותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך דל"ל להביא מדר"כ דקא' נחלה הבאה לו לאדם ממק"א אדם מתנה עלי' שלא יירשנה בלא"ה הא כל דבר שבממון תנאו קיים ור"מ לא פליג אר"י בשכ"ו אלא משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה ותי' דכיון דלאשה איבעי לה לאתנויי ומתני הבעל הו"ל פטומי מילי בעלמא הרי דאפי' תנאי גמור ל"מ בכה"ג עתוס' ב"ק פ' החובל גבי קרע כסותי ועמ"ל פ"ג מזכיי' עכ"פ כיון דאיכא בזה ב' דיעות יכול המוחזק לומר קים לי כהך דיעה דל"מ תנאי בכה"ג: ובדבר מה שנסתפק כ"ת אם חל הקנין לפי שהי' דבר שאינו ברשותו כי המוכרים לא היו להם תפוחים ברשותם ורק אחר שקבלו מראובן המעות היו משוטטים בכפרים וקנו סכום התפוחים שמכרו. הנה לפענ"ד כיון דמינו מצוי בשוק חל הקנין דאף דבש"ך סי' ר"ט העלה דל"מ בדבר המצוי בשוק רק למי שפרע מ"מ בנ"ד הלא הי' שלוססצעטיל שנהגו הסוחרים עתה לקנות בו והו"ל קנין סטימתא דאף דדעת המרדכי בפראד"מ דבדשלב': דאין שום קנין מועיל בו ל"מ ג"כ קנין סטימותא אמנם הלא באמת בתשו' רש"ל סי' ל"ו כ' דמהני קנין סטימותא באורנדי אף דהוי דבר שא"ב ועתשו' הרא"ש כלל י"ג שכ' לענין חכירת הקהל שאין שום קנין נתפס בו מ"מ קני מדין סטימותא וי"ל דבדבר שא"ב ומצוי בשוק לכ"ע מהני קנין סטימותא והוא משום דהרי באמת צריך להבין סברת המרדכי הנ"ל שכ' דבדשלב"ל כיון שאין שום קנין נתפס ל"מ ג"כ קנין שהוא מצד המנהג דהמנהג שנהגו בו התגרים לקנות ל"מ רק לענין דאמרי' דאף דלא תקנו חכמים שיהי' קנין מ"מ חשוב מנהג התגרים לקנות בו שיועיל כקנין מעליא אבל במקום דקנין גמור ל"מ כגון בדשלב"ל מאי אהני לן חשיבות המנהג ולכאורה הרי קיי"ל דאע"ג דאא"מ דשלב"ל אבל אדם יכול לחייב א"ע בדשלב"ל וא"כ אפשר לומר דהמנהג אלים כקנין בדרך חיוב שמועיל גם בדשלב"ל אמנם באמת כשהוא בדרך חיוב הא רק גופו נשתעבד מטעם שהגוף הוא בעולם וליכא כאן שעבוד נכסים וא"כ שפיר קא' המרדכי דל"ה קנין היינו שיהי' מועיל מצד קנין דלישתעבדי גם הנכסים אבל חיובא י"ל דאיכא ונ"מ דאם מת קודם שבא לעולם היורשים פטורין כמ"ש בכנה"ג ח"מ סי' ס' ובתומים שם. אמנם בדבר שבא לעולם רק שא"ב ומצוי בשוק הרי אף הסוברים דל"מ קנין בזה מ"מ כל שהוא מנהג הסוחרים לקנות בו אמרינן דאלים כמו שהי' בדרך חיוב דמועיל בזה לענין שמשתעבדין ג"כ נכסי' שאף אם מת היורשים חייבין כמ"ש א"ז בנתה"מ סי' ס' סק"י דכל דבר המצוי בשוק כדבר שבידו דמי ע"ש ועתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ה ולכך שפיר מועיל בזה קנין סטימותא. ולבר מן כל דין הרי בנ"ד ראובן הלוקח נתן להם המעות שיקנו התפוחים עבורו והם קנו עפ"י ציוויו נהי דנימא דקודם שקנו הי' יכול לחזור בו אבל אחרי שכבר קנו הם התפוחים ונתנו המעות להמוכרים עפ"י ציווי ובשליחותו בודאי א"י לחזור בו עוד וע"כ לפענ"ד הדין ברור שההפסד מהתפוחים הוא חל על ראובן הקונה. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' רנ בעזה"י יום ד' כ"ב שבט שנת תר"נ לפ"ק סטרי ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי חכם ונבון מוה' יעקב שור נ"י אבד"ק ברעזדאוויץ יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד הד"ת שבא לפניו בנידן א'