הרי בשמים שטז

ומדלא קא' שיהיו כתובין בדיו ע"כ בעינן שיהי' עלה שם דיו בשעת כתיבת הסופר וכיון דבנ"ד הי' אודם בשעת הכתיבה ופסול הי' אף שאח"כ נשתחר פנים חדשות באו לכאן והו"ל כנכתב ממילא מחדש וא"כ הלא אפי' בכתיבה ע"י מעשה אמרינן בגיטין י"ט. בהעביר דיו ע"ג סיקרא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והו"ל ספק אי חשיבא כתיבה כשירה מכ"ש היכי שנעשה ממילא. אמנם באמת נראה דכיון דהדיו הלזו משתחרת ממילא אחר שמתייבשת אמרינן דכשנעשה שחור אז נגמרת הכתיבה והוי מכח כתיבת הסופר הראשנה ולא חשיב ממילא כיון דהכתיבה באמת עשה הסופר וכשהוא משתחר ממילא אח"כ הו"ל כאלו הי' שחור בשעת הכתיבה והר"ז דומה למ"ש הנימוק"י פ"ב דב"ק לענין מה שהקשה אי אשו משום חציו היכי שרינין ע"ש עם חשיכה להדליק את הנרות וההדלקה הולכת ונגמרת בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת ותי' דחשבינן בשעה שמדליק כאלו נעשה הכל בשעת ההדלקה ועתוס' סנהדרין ע"ז ד"ה סוף והה"נ חשבינין מה שהוא משחיר אח"כ כאלו כבר הושחר בשעת הכתיבה כיון שממילא הוא בא וראי' לזה י"ל עוד מדברי הש"ס מנחות נ"ו: א"ר אמי הניח שאור ע"ג עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאלי' חייב עלי' כמעשה שבת כו' וכ' התוס' וז"ל ואע"ג דכתיב בקרא לא תעשה ולא תאפה משמע מידי דעשיי' כו' ה"נ לא תעשה קרינין בי' עכ"ל ועכצ"ל דמשום דמתחמץ אח"כ מאליו חשיב ההנחה העשיי' והו"ל כאלו חימצה בשעת ההנחה. ועתוס' סוכה י"א: ד"ה דשלפינהו שלופי. וכי"ב מצינו בר"ן בע"ז פ' השוכר את הפועל גבי פלוגתא דאביי ורבא בחמירי דחיטי וחמירי דשערי אי בתר שמא אזלינן והו"ל מב"מ או בתר טעמא אזלינן והו"ל מבשא"מ והקשה הרמב"ן מפ"ב דערלה דתנן שאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטים ויש בו כדי לחמץ כו' אלמא דשאור ועיסה מב"מ אע"ג דלא הו"ל חד שמא ולא חד טעמא ותי' דשאני עיסה כיון דאלו מניחה נעשית ממילא שאור א"כ הו"ל מב"מ מהשתא ע"ש והיינו במידי דעתיד להיות כן ממילא בלי שום עשיי' חשבינן לי' כאלו כבר נעשה. וע' פירש"י סוכה ל"ג. גבי נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט ופירש"י דבתלוש נמי סלקא בי' וכ' בס' יד דוד בשם שביתת יו"ט דכונת רש"י הוא לבאר דלמה לא נפסל משום תולמ"ה כיון שבשעת אגדו פסול הוא ואח"כ חוזר להכשירו הו"ל כתולמ"ה עז"כ רש"י ז"ל דכיון שדרך ליגדל לאו תולמ"ה והו"ל כאלו בשעת האגודה עלתה התמרה ע"ש והה"נ בנ"ד כיון שממילא הוא משתחר אח"כ הו"ל כאלו הי' שחור בשעת הכתיבה: אמנם לכאורה אכתי יש לחוש כיון דעכ"פ חצי הפרשה הראשנה קודם שנשתחר הי' פסול והחצי השני' שנכתבה בדיו שחורה מתחלה הי' כשר מיד א"כ הי' הכשר חצי הפרשה השני' קודם לראשנה והו"ל שלא כסדרן. כמ"ש במג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ח בשם ס' הזכרונות דאם בתחלת הכתיבה ל"ה הדיו שחור אלא דומה ללובן שהוכהה מראיתו או לאודם וצריך להעביר עליהם קולמס הוי שלכ"ס ע"ש. אכן באמת מהתם ליכא ראי' כלל דבשלמא התם הא לא הי' מתכשר מבלעדי העברת הקולמס הוי שפיר שלכ"ס משא"כ בנ"ד הרי הוא משתחר ממילא הא הו"ל כאלו הי' שחור מתחלה וי"ל עוד דכיון דהכתיבה היתה כסדרן אף שההכשר הוא שלכ"ס בכ"ז כיון שממילא הוא בא חשיב כסדרן ולכאורה יש לה"ר לזה מד' הש"ס מנחות ס"ח: בעי רעב"ח שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן ה"ד כגון דזרעינהו בין העומר לשהל"ח וחליף עלייהו שהל"ח ועומר מאי כו' ולכאורה למה הוצרך למיבעי כשזרעינהו אחר העומר הרי קיי"ל דאין העומר מתיר עד אחר ההשרשה וא"כ הו"מ למיבעי שפיר בדזרעינהו קודם לעומר כגון בע"פ וכיון דבשעת הקרבת העומר הי' קודם ההשרשה הא לא הוכשר ע"י העומר והו"ל שלכ"ס. וע"כ מוכח מזה דהיכי דזרעינהו קודם לעומר אף דההכשר ל"ה בשעת העומר כיון דהי' קודם השרשה בכ"ז כיון דההשרשה ממילא היא באה הו"ל כסדרן. אמנם באמת זה טעות דאטו התם על הזריעה קפיד רחמנא הלא העיקר הוא דהכשר דשהל"ח במקדש יהי' אחר הכשר העומר במדינה ואיך שייך לומר דכיון דזרעינהו קודם לעומר אעפ"י שלא התירו העומר יהי' חשיב כסדרן וע"כ דלאו דוקא נקט דזרעינהו בתר העומר וה"ה בזרעינהו קודם ולא הושרש בשעת הקרבת העומר מיחשב ג"כ שלכ"ס וע' תשו' חתם סופר חיו"ד סי' רנ"ו אמנם בכ"ז בנ"ד נראה דכיון דטבע הדיו הלזו להיות משחרת לאחר הייבוש אמרינן דגם בשעת הכתיבה יש בו מראה השחרות רק שלא ניכר עדיין ולאחר היובש מתגלה השחרות כדמצינו בחולין כ"ו. אר"נ אמר רבה בר אבוה תמד שלקחו בכסף מעשר ולבסוף החמיץ קנה מעשר מ"ט איגלאי מילתא למפרע דפירא הוא ופרש"י איגלאי מילתא דבשעת לקיחה פירא הוי דנכנס בהם כח החרצנים אלא שעדיין לא נגמר וחילול מעליא הוי שאם ל"ה יין בחרצנים ל"ה מחמיץ לעולם ועתוס' שם ד"ה רבא אמר הרי דכיון דלבסוף החמין אגמ"ל דגם מעיקרא הי' בו כח היין וחל החילול של המעשר למפרע והה"נ אמרינן דכיון דהושחר אח"כ ממילא אגמ"ל דהי' בדיו זו כח השחרות בשעת כתיבה ואשכחן נמי כי"ב בחולין נ"ו: לענין אדומין שהוריקו דאמרינן איגלו בהתייתו ועט"ז יו"ד סי' נ"ב והכי מצינו בש"ע א"ח סי' תרמ"ח לענין אתרוג הירוק דהיכי שבודאי סופו לחזור למראה אתרוג כשר גם בעודו ירוק והה"נ בנ"ד כיון שוסתה וטבעה של הדיו הלזו להשתחר אח"כ חשבינן לה כאלו היא כבר שחורה בשעת כתיבה וכשר גם קודם שהשתחר: וגדולה מזו מצינו בש"ס גיטין י"ט: אמר שמואל נתן לה נייר חלק וא"ל ה"ז גיטך מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתבו כו' כי קאמר שמואל דבדקינן לי' במיא דנרא אי פליט פליט ואי לא פליט לאו כלום הוא וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט שמואל נמי חיישינן קא'. וכ' הלבוש באה"ע סי' קל"ה הובא בב"ש שם דגם אם העדים עמדו בקרוב וראו שהנייר חלק ג"כ חיישינן דשמא גם פליט לבסוף מועיל כיון דאיגלאי מילתא למפרע שהי' שם כתב גמור ומה בכך שנבלע לפי שעה ע"ש הרי דהתם הוי כתב אף שלא ניכר אח"כ רק ע"י מעשה ע"י מיא דנרא מכ"ש בנ"ד שהאותיו' היו ניכרין מתחלתן אלא שלא היו שחורין ואח"כ נשתחרו ממילא בזה בודאי ברור דחשיבא כתיבה מתחלתה. והנה כאשר עמדתי על המחקר בזה אצל הסופר דמתא פה"ק הגיד לי שידוע לו בקבלה שהסופרים הראשונים היו כותבין סתו"מ בדיו שהי' מעורב בו גומא כזו שבתחלת הכתיבה הי' כמים שהוכהה מראיתן ולאחר הייבוש נשתחר עד שהי' מבהיק. ולכאורה יש לה"ר דגם בזמן הש"ס הי' כן מדא' בנדה כ'. שחור כחרת אמר רבה בר ר"ה חרת שאמרו דיו כו' אר"א כזית כזפת וכעורב טהור א"כ נראה מזה דעורב אין לו שחרות דדיו ולכאורה הלא דרז"ל בשה"ש רבה שחורות כעורב אלו האותיות ועכצ"ל דהכונה אלו האותיות בשעה שהם לחין עדיין דאז אינן שחורות כ"כ והם כשחרות דעורב וחזינן דכיון שלאחר שמתיבש הוא נעשה שחור כשר אמנם אין למדין הלכה מהמדרש עתי"ט פ"ה דברכות ובתשו' נובי"ת חיו"ד סי' קס"א אולם בכ"ז נראין הדברים שהדיו שבזמן הש"ס בשעה שהי' לח ל"ה שחור דל"ה עושה רושם וכשנמחק בשעה שהי' לח ל"ה ניכר כנראה מהמשנה דסוטה י"ז: ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו ועשו"ת נוב"י מהד"ק חאה"ע סי' פ"ה וא"כ כשאינו רושם בודאי ל"ה כתיבה אפ"ה כיון שכשמתייבש נבלע בקלף ועושה רושם הוי שפיר כתיבה ול"ח שלכ"ס בכה"ג. ובפרט דבאמת נראה דהא דהללמ"מ שיהי' הכתיבה בדיו שחור היינו שיהיו האותיות שחורים אחרי שכבר כתובים על ספר כנראה מדברי הרמב"ם פ"א מה' תפילין שהעתיק הללמ"מ שיהיו כתובים בדיו ולא שיהיו כותבים בדיו והרי ילפינן במגילה י"ט. כתיבה כתיבה מהא דכתיב ואני כותב על הספר בדיו א"כ הרי לא נכתב דיו אצל כתיבה רק אצל ספר ולכך בעינן רק שאחרי שהם כתובים על ספר יהיו שחורים ואף שבשעת הכתיבה נוטה הדיו לאדום כשר וביותר שבנידן הנשאל כפי הצעת השאלה של החכם הנ"ל ל"ה אף בתחלתה אדומה ממש רק נוטה לאדום ואיפשר ששם דיו עלה גם מעיקרא כדמצינו בש"ס נדה הנ"ל דקא' ולימא דיו אי אמר דיו הו"א כי פכחותא דדיותא פירש"י קלישות הדיו כו' ואינו שחור כ"כ ומובא שם דר' אמי פלי קורטא דדיותא ובדיק וביאר בספר יראים להר"א ממיץ קורטא דדיותא דיו הנעשה משרף קוצים אית לי' קורטא ואדום מעט ע"ש. והרי אדום או שאר מראות דפסול הוא רק משום דמיקרי צבע ולא דיו וכמפורש יוצא מדברי הרמב"ם פ"א מתפילין הלכה ה' וז"ל א"כ מה מיעטה ההלכה שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו למעוטי שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק ולכאורה מיותר הוא מ"ש למעט שאר מיני צבעונין דהרי כיון דהללמ"מ דבעינן דיו ממילא דשאר מיני צבעונין פסול אע"כ דאתא לאורויי דלא ממעטינן רק כגון אדום וירוק שנשאר עומד במראיתו אבל היכי שמתהפך אחר היובש לשחור אז שם דיו עלה וכשר הנלפענ"ד כתבתי יום ו' עש"ק ט"ז מרחשון שנת תרמ"ד לפ"ק סטרי יע"א: סי' ז בעזה"י יום א' י"ג סיון שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ירא ד' מרבים כש"מ יחיאל איכל הכהן נ"י דומ"ץ דק"ק עיר ישן יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש בסופר סת"ם שעסק בתיקון ס"ת ישן להעביר בקולמס על הנפסקים ומטושטשים ואמר בתחלת התיקון לשם קדושת ס"ת וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ותיקן שם בן ד' בהוב"ש כהוגן ואח"כ הי' כתוב תיבת יהי' ותקנו ג"כ ולאשר דרכו בתקון ס"ת ישן לחזור בהעברת הקולמס למפרע אחר איזה תיבות מחמת שעל קלף ישן אין הדיו נתפס היטב כ"כ ע"כ גם כאן לאחר שתיקן תיבת יהי' חזר והעמיד הקולמס על הה"א האחרונה מהשם בן ד' שהי' כתוב מקודם והעביר הקולמס על מקצת מגגו ומחמת שהי' שגור בפיו תיבת יהי' שתיקן מקודם אינו זוכר אם הי' דעתו מתחלה על השם הקדוש בעת שהתחיל לתקן מקצת הגג של הה"א הנ"ל אפס זאת זוכר בבירור שתיכף ומיד בהגמרו אמר לשם קדושת השם ודורש כ"ת מאתי חוו"ד כדת מה לעשות בהיריעה הלזו אם יש להכשירה או לגונזה ולהחליפה באחרת: הנה לכאורה דין זה תלוי באשלי רברבי דהנה בש"ס גיטין כ'. אמר