הרי בשמים קנג

יפטור את החרם ואפי' להטו"ז ביו"ד סי' רל"ו שפוסק דמ"מ צריך התרה הנה באמת דעת הרבה פוסקים דא"י הב"ד לכוף למי שעובר על החרם רק דמיקרי עבריינא ואפי' למה שנראה מדברי הב"ש הנ"ל דהרשות ביד ב"ד לכופו עכ"פ אם הבת ממאנת הא האב פטור מקנס כמבואר בתשו' הרשב"א הובא בפוסקים באה"ע סי' נ' משום דאונס רחמנא פטרי' דכי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה עד שיפייסה שתרצה והכי אמרינן בגיטין ל' ע"א בההוא דאמר אי לא פייסינא לה עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה וקא' שם לא"ד דאטו תרקבא דדינרי בעי למיתב לה ע"ש ואף דבתשו' הרשב"א שם מסיים הלב יודע אם לעקל כו' היינו בענין שממאנת בסתם ואינה נותנת אמתלא מבוררת וחיישינן שמא האב הגורם בדבר שתמאן אמנם בנ"ד שלפי מכתב כ"ת כבר נגלה ערות הבחור הזה בקהל וישיחו בו יושבי שער וגלוי ומפורסם לכל הנבלה אשר עושה אין לך אמתלא מבוררת גדולה מזו דבכה"ג הוי כאלו הב"ד ראו ויודעין מזה. כדמצינו בתוס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה לנדותה שהקשו דהא גר צריך שלשה משפט כתיב בי' ותי' בשם י"מ דכיון דידוע לכל שטבלה כאלו עומדים שם דמי ע"ש הרי דבדבר הגלוי לכל הוי כאלו הב"ד עמדו אצל הדבר הזה וראו בעיניהם והה"נ בנ"ד. וע' בשו"ת תפארת צבי מש"ב הגאון מהמברוג ז"ל חאה"ע סי' ע"ח שכ' ג"כ בפשיטות דאין הצד שרוצה לבטל השידוך מיקרי תובע שיהי' מחויב להגיש משפטו לפני הב"ד שבמקום הצד הב' ע"ש וא"כ לפי"ז גם בג"פ הראשונים שהרב דק' פ' הזמינו שילך לדין בק' יאסי והוא סירב מלעמוד לד"ת הי' דינו כמסרב ואף שלא הוזמן מהב"ד דק' יאס רק מהרב דק' פ' שידון א"ע בק' יאסי הנה גם באופן זה הויא הזמנה כדמצינו בש"ס ב"ק ט"ו ע"ב דאע"ג דאין דנין דיני קנסות בבבל מ"מ אי אמר קבעו לי זימנא דאזלינא לארעא דישראל קבעינן לי' ואי לא אזיל משמתינן לי' ע"ש א"כ חזינן עוד גדולה מזו דאע"ג דדייני בבל א"י לדון דיני קנסות משום דליכא סמוכין אפ"ה אם הזמינוהו דייני בבל שילך לדון לפני הסמוכין שבא"י הוי' הזמנה ואי לא אזיל כתבינן פתיחא עלי' וע' בש"ך ח"מ סי' י"א סק"א שכ' בשם מהרש"ל דבמקומות שאין שם ב"ד אי תבע אדם לחבירו ממון והנתבע אומר הביא לי הזמנה ממקום שיש ב"ד ואז אלך עמך שיכולין בני עירו לקבוע לו זמן ע"ש אפס דלכאורה קשיא לי ע"ז מש"ס סנהדרין ס"פ זה בורר שלחו לי' למר עוקבא לדזיו לי' כבר בתי' שלם עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביר עלי את הדרך אמרו לו השיאוהו ויראה פנינו בטבריא הא גופה קשיא אמרת אמרו לו אלמא דיינוה אתון השיאוהו ויראה פנינו בטברי' אלמ' שדרוהו הכא כו' ר"א אמר דיני קנסות הוי ובבבל לא דייני דיני קנסות והא דשלחו לי' הכי כדי לחלוק כבוד למר עוקבא וקשה דלמאי אצטריך לי' לומר כדי לחלוק כבוד למר עוקבא דילמא קא"ל השיאוהו היינו שיקבעו לי' זימנא דהא אע"ג דבבבל לא דייני דיני קנסות מ"מ יוכלו להזמינו שידון לפני דייני א"י כנ"ל וא"כ אמרי שפיר השיאוהו היינו הזמינוהו שיראה פנינו בטבריא וידון כאן אמנם י"ל דלא הי' נראה לו לר"א שיהי' מכוון בלשון השיאוהו הזמנה ועדיפא מיני' קאמר שהוא כדי לחלק כבוד למר עוקבא עכ"פ בנ"ד בודאי היתה מועלת ההזמנה של הרב דק' פ' שידון בק' יאס וכיון שמיאן ללכת יש לו דין מסרב והמעיין בתשובת אא"ז הגאון המובהק שיחי' יראה שלא החליט לחייב הצד שרוצה לבטל השידוך לילך למקום הצד השני לדין מטעם שנקרא תובע בלחוד רק בצירוף הטעם שהי' דרין שם שניהם תחלה כשהתחתנו א"ע והשלישו שם הנדוניא ומביא שם בשם הכנה"ג ח"מ סי' י"ד דיכולין הב"ד שהם במקום שהי' בתחלה דרין שם להכריח אפי' להנתבע למקום התובע וגם לא הי' שם טענה מבוררת להמיאון שמיאנו בהשידוך: והנה ראיתי בתשובת א"ז הגאון האמיתי נ"י הנ"ל שרצה להביא ראי' דאותו האיש שרוצה לפטור א"ע מהחרם הרבוץ עליו מיקרי תובע מש"ס קידושין ע' ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא א"ל הבו לי בישרא א"ל נטר עד דשקיל לשמעי' דר"י בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהוד' בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלי א"ל לר"י שמתי' אמרי רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עלי' דעבדא הוא אזל ההוא אזמני' לדינא לקמי' דר"נ אייתי פיתקא דהזמנה כו' והקשה לפי"ד הפוסקים דרק התובע יכול לכוף את הנתבע לילך לב"ד הגדול אבל לא הנתבע וא"כ איך כפה ר"ל את ר"י שהי' מפומבדית' ושלח לי' פיתקא דאזמניתא שיבא לנהרדעא לדון לפניו עם ההוא גברא הרי אף שר"נ דין ב"ד הגדול הי' לו שהי' חתנא דבי נשיאה מ"מ הא ההוא גברא בעי למיפטר א"ע מהשמתא והלא אין הנתבע יכול לכוף את התובע לילך לב"ד הגדול א"ו שזה שמוטל עליו החרם ועליו לברר אם חל עליו השמתא או לא זה מיקרי תובע ויכול לכוף את שכנגדו לילך עמו לב"ד הגדול ולפענ"ד י"ל דאין משם ראי' דאיכא למימר מה שהזמינו ר"נ לבא לפניו לדין הוא כיון שר"י הי' ראש בפומבדיתא וכל בני העיר הי' כפופים תחתיו לכן לא היו כשרים דייני עירו למידייני' מפאת שהי' יכול לטעון שחושש שלא יסתתמו טענותיו כמבואר בשו"ת עבוה"ג סי' מ"ז דהיכי שהתובע טוען שלבו נוקפו לדון בעירו של הנתבע שלא יסתתמו טענותיו מחויב הנתבע לילך למקום התובע ע"ש וע' ברמ"א סי' י"ד דמי שהוא מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו לדון בעיר אחרת אפי' לב"ד קטן מהב"ד שבעירו ומכ"ש ר"י שבני עירו הי' יראים מלפניו יראת הכבוד ולא הי' יכול לדון עמו בעירו ולכך הי' מזמינו ר"נ לבא לפניו ועוד היכי נוכל למימר הכי הר' מבואר בראשונים דלהכי כל התובעים מצו כייפי למיזל לב"ד הגדול אפי' בנגזל וניזק אף דל"ש בהו הטעם דאמרינן בסנהדרין ל"א משום דעבד לוה לאיש מלוה מ"מ י"ל טעם אחר דבשלמא התובע לא יוציא מעותיו בחנם שהרי גם אם יזכה בדין אין שכנגדו מחויב להחזיר לו ההוצאה אבל להנתבע אין שומעין לפי שמה שרוצה לפזר מעות הוא כמערים כדי לפטור א"ע מהמלוה ע' בתוס' ב"ק קי"ב ע"ב ד"ה מצי טעין כו' ובמרדכי פ' ז"ב וא"כ לפי"ז באין התובע עושה הוצאה כגון שיש לו בלא"ה דרך לשם גם התובע לא מצי כייף להנתבע לילך לב"ד הגדול וכן מפורש בב"י סי' י"ד בשם תשו' הרשב"א ובסמ"ע שם סק"ח בשם הרמב"ן וע' בקצוה"ח שם וא"כ הא ההוא גברא מנהרדעא הי' ובלא"ה הלך לנהרדעא וא"כ אף לפי סברת א"ז הגאון נ"י שהוא מיקרי תובע לא הי' יכול להזמינו וכן מ"ש אח"כ א"ז הגאון הנ"ל לדחות דאדרב' ההוא גברא דאזמני' לר"י לדינא הוא משום שקראו עבד וקיי"ל כל הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי וא"כ ההוא גברא התובע לא הי' צריך לזה דהא כיון שלפי דעתו שלא הי' חייב נדוי הא קיי"ל במ"ק י"ז ע"א דהמנדה למי שאינו חייב נדוי איהו גופי' בר נדוי ההוא וא"כ הי' ההוא גברא התובע. אולם באמת נלפענ"ד דהתם לאו מדין ב"ד הגדול קאתינן עלה רק דההוא גברא תבע עלבונו לפני ר"נ והזמינו לדין כיון שלא הי' דייני עירו כשרים למידייני' כנ"ל וע' בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' צ"ב בהג"ה דלענין החרם הוי הב"ד הבע"ד ע"ש ובעיקר ראיית א"ז הגאון נ"י מש"ס קידושין הנ"ל הרגיש בזה בשו"ת הרשב"ש סי' ת"כ להוכיח מכאן דגם בשארי ענינים בטענות בזיונות וכדומה הי' שולחין פתקא דאזמנותא והי' דין המסרב כמו בטענות ממון ע"ש עכ"פ בנ"ד הדין ברור שהרשות ביד הב"ד דק' יאס ליתן רשות לאבי הכלה לנתק הקשר ולשדך את בתו לאיש אחר מטעמי דאמרן. וע' בב"י סי' שפ"ח בשם שו"ת הרשב"א דבכה"ג ששלחו אחריו ולא בא דנין את האדם שלא בפניו. ובזה הנני ידידו דורש"ת: סימן סא בנידן שבא לפני איש אחד להזמין איש ריבו לד"ת ושלחתי אליו פתקא דאזמנותא ובאו לפני הגיד שרצונו לדון דוקא בזבל"א וזבל"א והבע"ד שכנגדו מיאן בזה ואמרתי שאין רשות בידו לומר שרוצה דוקא בזבל"א מפני שיש פה ב"ד קבוע ומבואר ברמ"א סי' ג' דהיכא דאיכא דיינים קבועים בעיר לא יוכל לומר לא אדון לפניהם רק בזה בורר ע"ש ולאשר שמעה אזני כי איש אחד חכם בעיניו מערער ע"ז לכן אפרש שיחתי לברר הדברים כשמלה בעזר החונן לאדם דעת ממקור החכמה נובעת: הנה בפסקו של הרמ"א הנ"ל כבר החזיק בתויו"ט פ"ג בסנהדרין ובשו"ת ב"ח סי' נ"ט ע"ש וגדולה מזו מבואר בשו"ת שב יעקב דאף להוסיף בדיינים א"י היכי שיש ב"ד קבוע. אולם באו"ת סי' י"ג השיג על השב יעקב בזה וכתב הטעם דהא מצי אמר ניזל לב"ד הגדול דבזו לא שמענו חילוק בין ב"ד קבוע לאינו קבוע והרמ"א בסי' י"ד ס"א כתב דבעוה"ר אין לנו דין ב"ד הגדול אבל בזולת זה לא שמענו דלא מצי אמר מב"ד קבוע לב"ד הגדול וא"כ הוספה בדיינים היינו ב"ד הגדול ע"ש וראי' לדברי התומים נראה דאף מב"ד קבוע יכול לכופו ללכת לב"ד הגדול מדברי הש"ס בר"ה ל"א ע"ב ההיא איתתא דאזמנה לדינא קמי' דאמימר בנהרדעי אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתרי' כתב פתיחא עילווה א"ל רב אשי לאמימר והאנן תנן אפי' ראש ב"ד בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד א"ל הנ"מ לענין עדות החודש כו' אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה ע"כ ולכאורה קשה מ"פ הש"ס מהא דקא' שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד דילמא שאני התם שהסנהדרין היו קבועין במקום ועד של ישיבה ולכך א"צ ללכת אחרי ראש ב"ד משא"כ באמימר היתה צריכה ללכת לראב"ד כיון שלא נשארו בנהרדעי דיינים קבועין אעכצ"ל דפשיטא לי' להש"ס כיון דאמימר הי' ראש ב"ד מסתמא הי' ב"ד קבוע חוץ ממנו ונשארו בנהרדעי ולכך פריך שפיר וא"כ קשה לפי"ז אמאי כתב אמימר עלה שטר שמתא מפני שלא הלכה אחריו הלא היו דיינים קבועים בנהרדעי א"ו דאפי' היכא דאיכא דיינים קבועים בעיר יוכל לכופו לילך לב"ד הגדול וא"כ אמימר כיון שהי' ראש ב"ד הוי כב"ד הגדול דיכול לכופה ללכת אחריו ולכך כתב פתיחא עילווה וכיון שיש טענת נלך לב"ד הגדול בב"ד קבוע ה"ה דיכול להוסיף דיינים אבל לומר שרוצה לדון לפני דיינים אחרים בזבל"א בודאי אינו יכול: עוד נלפענ"ד ראי' לדברי הרמ"א וכדברי התומים הנ"ל מדברי הש"ס ס"פ ז"ב שלחו לי' למר עוקבא לדזיו לי' כבר בתי' שלם עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביר עלי את הדרך אמרו לו השיאוהו ויראה פנינו בטבריא הא גופה קשיא אמרת אמרו לו אלמא דיינוה אתון השיאוהו ויראה פנינו בטבריא אלמא שדרוהו הכא אלא ה"ק א"ל דיינוה אתון אי ציית ציית ואי לא השיאוהו ויראה פנינו בטבריא ופירש"י מר עוקבא אב ב"ד הוי ולכאורה מאי בעי רש"י ז"ל בזה ונלפענ"ד דהוי קשה לי' לרש"י ז"ל על הא דקא' אי ציית ציית ואי לא ציית ייראה פנינו בטבריא דילמא ירצה לדון שם לפני דיינים אחרים ולמה לי' ללכת לטבריא ולהכי פירש"י דמר עוקבא אב"ד הוי א"כ הי' אצלו ב"ד קבוע והיכי דאיכא ב"ד קבוע אינו יכול לומר לא אדון לפניהם כדברי הרמ"א והנה התוס' שם מפרשים