המדרש והמעשה ויקרא צח

תקנת פרוסבל בפלוגתא דב"ש ודב"ה, ולא אשתמיט שום תנא לומר דלב"ש דס"ל שט"ה לגבוה כג"ד לא הי' מקום לתקנת פרוסבל כל עיקר, ועל מה שהקשינו תי"ל הא אפשר בשטר, מחוורתא כדאמרן, היינו אי דנימא כתוס', דאף רבא מודה לאביי למוקמי' כרבי, דשביעית בזה"ז דרבנן, ולא אתי פרוסבל, אלא כדי שלא לשכח תורת שביעית, וממילא דתו ל"ק דאפשר בשטר, דאם לא ילוו רק בשטר כש"כ שתשתכח תורת שביעית, או דנימא אפילו כרש"י, דלרבא באה תקנת פרוסבל אפילו לעקור דבר מה"ת, מטעם הפקר ביד"ה, ואעפי"כ לא מצאו חכמים די בזה במה שלא ילוו אלא בשטר, אפילו אי נימא דאין שטר משמט (וכגון לב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כג"ד), משום דאם ימנע המלוה מן ההלואה בלא שטר, לאו משום חשש דלפ"ע, אלא כדי שלא ישמטנו, הדר עובר על השמר לך, וכעין מ"ש דוגמתו למעלה בשם בד"ה

ובס' שירי קרבן [בפירושו על הירושלמי, פ"ד דגטין] אהא דאמר התם כמ"ד מעשרות מדבריהם ניחא, הקשה ואטו לדידי' מי ניחא, הא מיהת עזרא תיקן שתשמט שביעית, ואיך אתי הלל ועקרה ע"י פרוסבל, והא אין בי"ד יכול לבטל כו' אא"כ גדול כו', עכ"ל השי"ק, ולענ"ד לק"מ, חדא דלשיטת ר"ת [בגטין ובערכין, ל"ב.] הא דאמר בשביעית בזה"ז ורבי היא, אלאחר החורבן קאי, (דבבית שני נהגה שמיטה ד"ת), והלל לדור הסמוך תיקן, וא"כ אדרבה הלל הוא שחידש איסור השמיטה בתקנתו, **(וראיתי בס' ישועות ישראל להגאון האמתי מקוטנא זצ"ל דפשוט לי' דאף לדידן דס"ל שביעית בזה"ז דרבנן, מ"מ עכ"פ אסור מדברי קבלה, דמבואר בס' נחמי', דקבלו עליהם בתחילת בית שני השמטת כספים. עכת"ד. ואמנם לדעתי לא יתכנו דבריו ז"ל רק אליבא דרש"י ורמב"ם, דגם בזמן בית שני לא נהגה מדאורייתא, אך לתוס' דבזמן ב"ש הוי דאורייתא, ורק לאחר החרבן הוי דרבנן אין ראי' מדנחמי' כלל, דהא איתא התם בקראי דאף אשבת עשו אמנה, לעשות חיזוק לד"ת וא"כ לתוס' לא נביאים תקנוהו רק בזמנו של הלל וכמו"ש:)** ועוד דגם לרש"י נימא, ואשתמיטתי' לבעל שי"ק ד' התוס' [יבמות ע"ט, ב'] גבי חלקנו נתיר, שכתבו שם דבדבר שבממון, דשייך הפקר בי"ד, אין שם משום אין בי"ד יכול לבטל, וכבר העיר המג"א [או"ח, סי' תר"צ.] מד' הש"ס דגטין דמקשה, אי איישר חילי' אבטליני', והא אין בי"ד יכול לבטל והא התם ג"כ דבר שבממון הוי. ותי' המג"א, דהתם מילתא דאיסורא, שלא יהיו נמנעין מלהלוות יעויי"ש, וא"כ עכ"פ על תקנת הלל גופי' לק"מ מהא דאין בי"ד יכול לבטל, ובפרט דהא השתא אליבא דרש"י קיימינן, ולדידי' הא גם עיקר תקנת שביעית דלישמט, וגם תקנת פרוסבל דלא לישמיט, תרווייהו משום הפקר בי"ד נגעו בה, כדאיתא בש"ס להדי', וא"כ לד' התוס' יבמות ע"ט הנ"ל לק"מ קושית השי"ק מהא דאין בי"ד יכול לבטל כו'

והנה לענין מה שהעלתי לעיל דבר חדש אליבא הרשב"א, דאי נימא דהפקר בי"ד לא עביד אלא הפקעה בלחוד, אז לא יהני הפקר בי"ד לענין שמיטה, לפי דנהי דיש כח ביד חכמים למיעבד נתינת אונס דלוה כרצון, ומתחייב אדם אעפ"י שאינו חייב, מ"מ כיון דבשמיטה יש עוד תנאי אחר, דזה יאמר משמט אני, והלוה יאמר אעפי"כ, ותנאי זה אין ביד בי"ד להשלים כ"ז שאין הלוה אומרו בענין זה יש לענ"ד לפתור חקירה אחת הנוגעת הרבה למעשה דהנה חקרו האחרונים (וכמדומני שדבר בזה גם הגאון זצ"ל מקוטנא, בספרו חסן ישועות על חו"מ) בבת בין הבנים שאינה יורשת מדין תורתנו, אם יש חובה לבנות לכתוב גם שובר הנחוץ עפ"י ערכאותיהם בכדי שיוכלו הבנים לירד לנכסים עפ"י דיניהם, מדעפ"י דינינו ברתא במקום ברא לא תירת, או נימא די לה שלא תעכב, אך לסייע במעשה אין לכופה.