המדרש והמעשה ויקרא צז

שלא היה אומר דבר שלא שמע מפי רבותיו מעולם, וא"כ כל דבריו בשיטת בית שמאי אמר), א"כ תקשי, הא מרא דהאי שמעתא [בשבת ק"ל שם] ריש לקיש, ואיהו הוא דאמר, ביבמות י"ד, דלא עשו ב"ש כדבריהם, וא"כ איך אמר ששכחו איזמל והביאוהו בשבת כדברי ר' אליעזר, (היינו כשיטת ב"ש וכדאמרן), והא לר"ל אף ב"ש עצמן לא עשו כדבריהן, ואיך עשו בימיו של ר"א כדבריו? והתם ע"כ לאחר ב"ק הוי, כדמוכח בסוגיא שם, (וע' בסוגיא דיבמות שהקשו בכהא"ג אהא דהיו כורתין עצים וכו'), אלא ע"כ דשמותי היינו שברכוהו

הרי דמוכח לכאורה מש"ס דילן, מדלא מקשה ר' יוחנן על ר"ל מדידי' אדידי' (מהא דאמר בשם ר"י נשיאה שהיו מניחין דברי חכמים ועושים כר' אליעזר, דמשמע דעכ"פ ב"ש עצמן עשו ועשו כדבריהם) דע"כ מ"ש אר"א שמותי הוא' אין זה כפירוש התוס' בשם ירושלמי, דמתלמידי שמאי הוי, אלא כפירש"י, דברכוהו

ואמנם הרשב"א ז"ל בחדושיו הקשה על רש"י, וכי מה ענין זה לזה, ואטו משום דברכוהו אין לפסוק כמותו, אבל לענ"ד לא זכיתי להבין קושית הרשב"א בזה, דהרי ש"ס אש ערוך מסייע לפירש"י, והוא מה דמצינו [מכות, י"א גבי יהודה שהיו עצמותיו מגולגלין בארון משום נדויו כו' אמר אל עמו תביאנו, כו', אכתי לא הוי ידע למיפרק קושיא, אמר ועזר מצריו תהי'. וע' ברא"ש [פ"ג דמו"ק.] דהגירסא האמתית היא ,דלא הוי מצי למיסק שמעתתא אליבא דהלכתא", עד שאמר משה ועזר מצריו תהי', הרי דחזינן דאפשר שיגרום הנדוי (ואף על תנאי, כהא דיהודה,) דלא למסיק שמעתא אליבא דהלכתא, וא"כ ניחא מאד לפרש גם בהא דר' אליעזר, דמשום נדויו לא פסקו הלכה כמותו, וכפירש"י ז"ל, ולק"מ קושית רשב"א וז"ל: **(ובגליון המשניות של אבא מארי הגאון וצ"ל אב"ד דלובלין מצאתי שהביא בשם כ' אביו, הוא זקני הגאון הצדיק כמוה"ר דוב זאב וואלף ז"ל להוכיח כרש"י, ממשנה מפורשת פ"ו דערכין מ"א], דאיתא התם, במקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה, (וחייישינן לקנוניא), ר' אליעזר אומר ידור הנאה הימנה. ופי' שלא ישוב ויחזירנה), ואי ס"ד ר' אליעזר מתלמידי שמאי, הא ב"ש הוא דס"ל לא יגרש אדם א"א אא"כ מצא בה ערות דבר, א"כ בלא ערות דבר הא אין לגרש, ובערות דבר הא ממילא לית לה כתובה וגם אסור להחזירה משום סוטה, ועוד דבתוס' [סוטה, ג'] מייתי בשם ירושלמי להדיא, דר' אליעזר, דאמר וקנא א"א חובה, כב"ש ס"ל, דלא יגרש בלא ערות דבר. עכת"ד זקני זצ"ל, ואני מוסיף על דבריו דירושלמי לשיטתי', דבלא"ה מפרש להדיא הא דר"א שמותי מתלמידי שמאי וע"כ תלי הירושלמי אף פלוגתייהו דר"א ור"י לענין קנוי חובה ג"כ בהא דב"ש ודב"ה, ואליבא דירושלמי בודאי צ"ע מתניתן דערכין, אך לדידן י"ל דאין הכרח להחליט דר"א, דס"ל חובה, ס"ל נמי כב"ש בהא דלא יגרש א"א אשתו, אך עכ"פ יש הכרעה לדידן ממתניתן דערכין כרש"י, דר"א לאו מתלמידי שמאי הוי. ואמנם יש לדחוק דמיירי בעבר וגירש, אך כבר ידוע, דמפשטות ל' הירושלמי שלהי גטין לא משמע כלל לחלק בזה אליבא דב"ש, בין לכתחילה ודיעבד, כמבואר למעיין שם

)** ואי כרש"י, ניחא מה שהקשינו למעלה, איך יפרנס ר' אליעזר משנתו דפרוסבל, הא לב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי אין צורך כלל בפרוסבל, (דהא בלא"ה מצוה להלות דוקא בשטר, ושטר לב"ש אינו משמט), כיון דאליבא דרש"י י"ל דר"א לא ס"ל כלל הא דב"ש, אלא כהלכתא ס"ל, דאינו כגבוי דמי, וא"כ אף שטר משמט, ושפיר הוצרכה תקנת פרוסבל

ואמנם כ"ז אינו אלא לפלפולא, ואליבא דאמת אין שום סברא למיתלי כל