המדרש והמעשה ויקרא צו

הרשב"א בחדושיו, מה טעם הוא זה שברכוהו, אטו לפי שברכוהו לא תהא הלכה כמותו, יעויי"ש, ואולי מפני זה פי' בירושלמי שהי' מתלמידי שמאי, ותתחזק התימא על רש"י ז"ל שנטה מפי' הירושלמי

אבל באמת נלענ"ד דלפירושו של רש"י יש להביא ראי' מש"ס דילן, ודלא כירושלמי, עפי"מ דאיתא [שבת, ק"ל] אר"ש בן לקיש משום ר"י נשיאה, פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאוהו בשבת כו', והי' קשה לחכמים האיך מניחין דברי חכמים ועושים כר' אליעזר, חדא דר' אליעזר שמותי הוא ועוד יחיד ורבים הלכה כרבים. והדברים תמוהים, מאי חדא ועוד דקאמר, הא כבר הקשו התוס' [ב"מ, נ"ט, ויבמות י"ד] מ"ט אזלינן בתר בת קול דב"ה לגבי ב"ש, ועל בת קול דר' אליעזר אמרו לא בשמים היא, ותירצו משום דבת קול דב"ה כדין היתה, דב"ה הוו רובא, משא"כ בת קול דר"א כו'. (ובזה יש לפרש מ"ש "ב"ש במקום ב"ה אינה משנה", כונתם כיון דגם בלאו בת קול הלכתא כב"ה, משום דאינהו הוו רובא, א"כ לכאורה הבת קול היה אך למותר, וחוץ מד' התוס' בזה יש לומר דבא לחדש דאע"ג דבכל יחיד ורבים דעלמא סמכינן על היחיד, עכ"פ בשעת הדחק, כאמרם ז"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד, במחלקת דב"ש ודב"ה אינו כן, דאף בשעה"ד לא עבדינן כב"ש, וזה מ"ש ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, כלומר כאילו לא אמרו דבר). **(ומכ' אחי הרב הגאון החריף כמוה"ר אליעזר נ"י שמעתי לפרש ד' הש"ס [ערוכין ו', וחולין מ"ג] לעולם הלכה כב"ה, והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה כו', הא גופא קשיא, אמרת הלכה כדברי ב"ה והדר תני הרוצה לעשות כד' ב"ש עושה לא קשיא כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול עכ"ד הש"ס. ולכאורה קשה מאד לפרש מימרא אחת דתנא דברייתא על זמנים שונים וענינים שונים הסותרים זא"ז, ולומר דרישא אזמן מאוחר וסיפא אזמן מוקדם קאי. ופי' כ' אחי, דבאמת חד ענינא הוא. וסיפא טעמא דרישא קמפרש, דלכ"ק, ממנ"פ אי שלא כדין הי' הבת קול הא לא משגיחינן בי' וכמו"ש גבי ב"ק דר"א לא בשמים היא, ואי כדין הי' דב"ה הוו רובא, ב"ק למה לן, וע"כ כמו"ש התוס' (חולין וערובין שם), דמתחילה הי' מסופקין לפי דבית שמאי הוו מחדדי טפי, ונסתפקו אי רוב מנין אי רוב בנין עדיף, ואתי ב"ק וגילה דרוב מנין עדיף, וא"כ עכ"פ אף קודם ב"ק היה הדבר ספק, ואפשר היה לפסוק כבית הלל דהוו רוב מנין, וא"כ מדאתי ב"ק ידעינן מיני' שדברי ב"ש במקום ב"ה אינם משנה כלל, אף דיעבד נמי לא. זה מ"ש לעולם הלכה כבית הלל, (אפילו בשעה"ד), ומה טעם, והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה" (הרבותא היא מה שהיו עושין אף כדברי בית הלל) כלומר מדאפילו קודם בת קול הי' אפשר למי שרוצה לעשות כבית הלל משום דהוו רובא, וא"כ לאחר בת קול ע"כ רק כב"ה עבדינן, ובזה תבין ד' הש"ס ל"ק כאן קודם ב"ק כאן לאחר ב"ק, כלומר דאינו אלא נתינת טעם אמאי דאמרינן עכשיו (לאחר ב"ק) לעולם הלכה כב"ה. ודו"ק:)** עכ"פ הא חזינן דמצד הב"ק אין לנו על ר' אליעזר כלל, דהא גם על ר' אליעזר יצתה ב"ק לפסוק כמותו בכל מקום, וע"כ הא דדחינן לי', וסמכינן על ב"ק דב"ה, אינו אלא משום דאלימא ב"ק דב"ה מדהוו רובא, וא"כ מאי האי דאמר הש"ס בשבת שם דהי' הדבר קשה לחכמים האיך מניחים ד"ח ועושים כר' אליעזר, חדא דר' אליעזר שמותי ועוד יחיד ורבים הלכה כרבים", מאי חדא ועוד, הא הגריעותא דשמותי הוא ג"כ אך ורק מטעם יחיד ורבים, דאל"ה לא היתה שום מעליותא לב"ק דב"ה נגד ב"ק דר' אליעזר וכדאמרן, (והוי פסקינן כבית שמאי דמחדדי טפי) וא"כ הנך תרתי דאמר הש"ס אינו אלא חדא: אלא ע"כ דפירושא דשמותי הוא מטעם דברכוהו, וכרש"י ז"ל, וא"כ שפיר הויין תרי טעמי, חדא דברכוהו, ועוד דהוי יחיד ודוק

ואמנם לכאורה ממקומו הוא מוכרע כרש"י ז"ל, דשמותי היינו שברכוהו, ולא לפי שהיה מתלמידי שמאי, דאי כתוס', (וכמו שהסבירו בטעמא דמילתא במ"ש על ר' אליעזר