המדרש והמעשה ויקרא צ

עליו פרוסבל כו', והרודה ממנו בשבת חייב חטאת כו' ואעיקרא דהא מילתא הוי קשיא לי מכבר, למה לן תקנת פרוסבל כל עיקר, הא כל עצמו לא בא, אלא כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ושלא יעבור המלוה על השמר לך כו' וכדא' בסוגיין, והא לפי מה דקיי"ל [כ"מ, ע"ה] דאסור להלות לחברו בלא עדים, והטור [חו"מ, ריש ס' ע.] כתב דהמלוה בשטר ה"ז משובח, (והוא מעובדא דמב"א שם), וא"כ עכ"פ הלואה בלא שטר לא שכיחא, (דל"ל למלוה למיעבד שלא כדין), ובהלואה דלא שכיחא, הא לא חשו חכמים משום נעילת דלת, דהא בטעמא דאין כותבין פרוסבל אלא על הקרקע כתב רש"י ז"ל, שם בגטין ל"ז, משום דהלואה באין קרקע ללוה לא שכיחא, ותקנה זו משום נעילת דלת תקנוה, ובמילתא דל"ש לא תקנו עיי"ש, וא"כ לפי"מ דאמר בגטין שם, דלמ"ד שטר העומד לגבות כגבוי דמי, מלוה בשטר אינו משמט, למה לן תקנת פרוסבל כדי שלא ימנעו המלוים מלהלוות, הא בשטר בלא"ה אינו משמט, והלואה בלא שטר בלא"ה לא שכיחא, וכדאמרן, ולמילתא דל"ש הא לא חשו בתקנת פרוסבל, כדמוכח מהא דאין כותבין על הקרקע

ואפילו אי נימא דמה דכתב הטור דהמלוה בשטר ה"ז משובח, אין זה מדינא, אלא מצד חומרא, ואכתי שכיחי ושכיחי מי שמלוה בעדים לחוד, מ"מ קשי', מדעדים בלא"ה מיהא בעי מדינא, תו אין כאן נעילת דלת, דיוכל הלוה ללות בשטר, ומדבשטר אינו משמט תו לא ימנע מהלות לו, ואת"ל דחיישינן דבשעה שימצא הסופר לא ימצא עדים, וכשיהיו עדים מצויין לא ימצא שטר למיכתב, ז"א, דלפי מ"ש התוס' והרא"ש [גטין, פ"ג.] דהילכתא כר"א דע"מ כרתי אף בשטרות, א"כ יוכל הלוה להכין לו את השטר, ולמוסרו בפני הנך עדי ההלואה כל אימת שילוה, (דהא בלא"ה הוא זקוק לעדים, וכדאמרן), ואם דעכ"פ בלא שטר ימנעו מלהלות לו, מה בכך, הא בזה אכתי לא יעבור המלוה על השמר לך כו'. דהא לדעת הטור לכתחילה נמי שפיר דמי לאהדורי אשטר דוקא. **(וכבר הבאתי קושי' זו בקונטרס "דבר השמיטה" שלי בסוף ספר בית הלל לכ' אבא הגאון זצ"ל ושם העירותי על ד' הסמ"ע [תו"מ, ס"ז] שכתב, דהיכא דטעין מלוה תנאי הי' בינינו שלא תשמיטני בשביעית, לא מהימנינן לי' למלוה מטעם חזקה דלא שביק היתרא, שלאו בידי' הוא, ודילמא לא נתרצה הלוה בתנאי כזה. ובס' או"ת הקשה על הסמ"ע, דמה בכך שלא יתרצה הלוה, הא ביד המלוה שלא להלות בא"א עיי"ש. ואני כתבתי שם דלק"מ על הסמ"ע, עפימ"ש הב"ה בשם הריטב"א להקשות, למה נצרכה תקנת פרוסבל כל עיקר, הא אפשר בתנאי שלא ישמיטנו בשביעית, ותי' הריטב"א, וז"ל, "ועוד שנראה כמראה עין רעה בשביעית". כונתו נלענ"ד למ"ש הת"ש בחידושיו למכות, דנהי דאין איסור בתנאי היכא דמתרצה, מ"מ כשנמנע המלוה להלות, בשביל שאין הלוה מתרצה בתנאי, הדר עבר על השמר לך. ולפי"ז שפיר כ' הסמ"ע דל"ש בטענת תנאי חזקה דלא שביק היתרא, דילמא לא נתרצה הלוה, מאי אמרת הא ביד המלוה הי' שלא להלות לו, ז"א, שאם הי' המלוה מסרב בשביל כך להלות לו, הא הדר עבר אאיסורא דהשמר לך, ותו ל"ש לומר לא שביק היתרא, דמה לי איסור לאו דהשמר לך, מה לי איסור לאו דלא תגוש. [עיי"ש בקונטרסי הנ"ל, שפירשתי בזה גם כונת הג' חת"ס ז"ל בתשובתו החו"מ סי' קי"ג, ובס' פ"ת במח"כ לא ירד לסוף דעתו בזה

] ובדברינו אלה אולי יש ליישב גם קושיתנו דלמעלה, דנהי אי חושש המלוה משום לפ"ע אז הרשות בידו להקפיד על שטר דוקא, מ"מ אם משום הפקעת שביעית הוא מסרב להלות בלי שטר, עובר משום השמר לך, ומשו"ה הוצרכו לתקנת פרוסבל. ואולם זה דוחק, דבאמת לא דמי כ"כ למ"ש ב"ה בשם ריטב"א לענין תנאי, ואכמ"ל.)** [וע' תוס' ב"מ פ"ב, ב', ד"ה במלוה, דלשיטת ר"ח כשאינו רוצה להלות בלא משכון לאו מצוה קעביד, וגם ע"ז פליגי התוס' שם, כיון שבלא משכון הוא ירא להפסיד, ואפשר במשכון, ומכש"כ בשטר שגם ר"ח יודה]

ואולם לכאורה כ"ז לק"מ, דמאן שמעת לי' שטר העומד לגבות כגבוי דמי, בית