המדרש והמעשה ויקרא ט

לבד וכדברי רשב"א, (ומה שאין ס' א' מתיר יותר מחברו, בזה נדבר להלן). אלא דס"ס דאפשר לברר הוא, אך הא ידועה שיטת ר"ת (ע' טויו"ד נ"ז ובש"ך סי' ק"י) דס"ס אף היכי דאיכא לברורי אין חיוב לברר, כגון ס' דרוסה שנתערבה דלא מצריכינן בדיקה, ואי ס"ד דכל סירכא אינה אלא ספק טרפה, בדיקה זו דריאה למה, ואמנם לרשב"א עצמו לק"מ, דאיהו לשיטתי' דאף בס"ס היכי דאיכא לברורי מבררינן, וכן כ' הרשב"א להדי' בחדושיו פא"ט ד' מ"ח גבי סירכא תלוי'. ומכבר העירותי בחדושי דגם שיטת רש"י כן היא (דחיוב לברר היכא דאיכא לברורי,) מהא דריש כתובות שפי' לטעם התקנה דבתולה נישאת משום שמא יבאו עדים, והא התם באשת ישראל ס"ס איכא, ולמה לנו לחזור אחר עדים כדי לבררו, אלא ע"כ דרש"י כרשב"א ס"ל, (והתוס' שם בריש כתובות נדו באמת מפירש"י, ופירשו דכל עיקר התקנה לא היתה אלא משום אשת כהן דאין בה אלא ספיקא חדא). שוב מצאתי שכבר העיר ע"ז בשו"ת חמדת שלמה (ח' אה"ע ס' י"ט.)

והנראה דרש"י לשיטתי' אזיל במאי דס"ל בעלמא טכ"ע דרבנן. (ע' נוב"י יו"ד נ"ז ותבין את דברי, ולפי שבפ"ת יו"ד סי' ק"י הביא את דבריו, ע"כ קצרתי בזה: **(והאחרונים חילקו בזה אף אליבא דרשב"א בין טורח גדול לטורח קטן, ולענ"ד יש להעיר ע"ז מד' התוס' ערובין ה' ע"ב ד"ה ספק דדבריהם, שכתבו גבי עומד כפרוץ דאי אפשר למדוד אלא ע"י טורח גדול עיי"ש, ואעפי"כ כתבו התוס' סוכה ט"ו ע"ב ד"ה עומד, דבדאורייתא כה"ג הוי חיוב למדוד ולברר, אעפ"י שלפי מ"ש התוס' בערובין שם כל עומד כפרוץ הוי כמו ס"ס. יעויי"ש. הרי דבס"ס מה"ת יש חיוב לברר אף בטורח גדולה ויש לדחות, ואכמ"ל

)** וכל זה לרשב"א ודעימי', אך לשיטת הראשונים דכל ס"ס ל"צ לברורי, בודאי קשה, אי נימא דכל סירכא אינה אלא ספק, בדיקת הריאה למה, דהא כבר העלו האחרונים (ע' פרמ"ג ל"ו ול"ט ביו"ד שם) דכל עיקר חיוב הבדיקה אינה אלא מחשש סירכא ולא מטעם נקב או שאר ריעותא מדהוי מיעוט שאינו מצוי **(ולכאורה הי' אפשר לדחות עפימ"ש הפרמ"ג יו"ד סי' ק"י ס' ל"ה ע"ד הש"ס ריש פסחים גבי בדיקת חמץ, (לענין חיוב הבירור בספק אחד דרבנן) דבספק הרגיל כו"ע מודים דחייב לברר, וא"כ ה"נ נימא לענין ס"ס בדאורייתא, דהא ספק דסירכא הוי ספק הרגיל, אך באמת זה אינו, דהא ע"כ צריך אתה להתחיל כאן את הס"ס בסגנון זה אימר לא נסרכה כלל, ואת"ל נסרכה דילמא לא ניקב אלא קרום העליון בלבד (ומה דאינו מתהפך ל"ח לזה מדהוי דומי' דספק על גבי דרוסה), וא"כ לא הספק הראשון דסירכא הוא, הפוטרו מן הבירור, (דהא כשאתה עומד בספק זה עדיין מה"ת הוא, ובלא"ה הי' צריך לברר) אלא הספק השני דאימר לא ניקב אלא עילאה בלבד, וספק זה אינו ספק הרגיל. איברא די"ל גם לאידך גיסא דהא מה דאמרינן דספק ניקב רק עילאה לא הוי רגיל חומרא הוי, וא"כ א"א למיעבד חומרא קולי' ודו"ק ואכמ"ל)** ועוד דאף לרשב"א קשה, דעד כאן לא כ' הרשב"א אלא גבי סירכא תלוי' דהתם עכ"פ הא חזינן ריעותא מחיים, ואולי ס"ל לרשב"א דבכה"ג חזקת איסור מקרי וע' יו"ד נ"א ובנוב"י סי' נ"ז שם), אך בנידון דידן דאכתי לא חזינן ריעותא כלל, ואכתי לא ידעינן אי יש שם סירכא כלל, ועכ"פ חזקת איסור ליכא ובכה"ג הא כבר העלה בנוב"י שם דלכו"ע א"צ לברר

וביותר קשה לפי מ"ש הג' בעל פ"ת בנ"צ סי' ק"י דעד כאן לא אמרה רשב"א אלא היכא דאפשר לברר שני הספקות גם יחד, ומשני הצדדים, כלומר אי מותר בודאי או אסור בודאי, יעויי"ש, ולפי"ז בנ"ד דעכ"פ אפשר שלא יתברר כלל רק ספק אחד, דהא תיכף כשתמצא שם סירכא כבר תצטרך להטריפה (וכדא"ר התם בש"ס תרי אוני דסריכן אהדדי "לית להו בדיקותא") ואעפ"י שלא יתברר לך הספק השני, דילמא מחמת נקב דקרום העליון בלבד הוא דנסרכה, (ע' ל"ש ל"ט ס"ק ר"ו), וא"כ אפילו