המדרש והמעשה ויקרא פט

פרשת בהר (בדיני יובל ושמיטת קרקע ושמיטת כספים בזה"ז). וחיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה. ומנין עשה שביעית אעפ"י שאין יובל ת"ל והיו לך ימי שבע כו' ומנין עשה יובל אעפ"י שאין שביעית ת"ל תשע וארבעים שנה דברי ר' יהודה. וחכ"א שביעית נוהגת אעפ"י שאין יובל והיובל אינו נוהג אא"כ יש עמו שביעית. ספרא כ"ה י"ד

בש"ס גטין ל"ז יש מחלקת בדבר בין רש"י ור"ת. לרש"י [וכ"כ הרמב"ם פי"ב מה' שו"י] לא הי' היובל נוהג בבית שני לכו"ע, מדלא היו כל יושבי' עלי', ואין השביעית נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג, ובא רבי ודרש, וזה דבר השמטה שמוט, דבזמן שאין שמיטת קרקע. היינו בזמן שאין השביעית נוהגת, לא נהגה נמי שמיטת כספים. ולר"ת השביעית, לענין חרישה וזריעה, היתה נוהגת בבית שני אליבא דכו"ע, והשמטת קרקע דאמר רבי ("בזמן שאי אתה משמט קרקע"), היינו יובל, ושמיטת כספים היא דתלי' ביובל, ולא שמיטה דחרישה ודזריעה, ואפילו יובל גופי' נהגה בבית שני, ולא בא רבי לומר, אלא דמשנחרב הבית ומשבטלו היובלות, אז בטלו גם שמיטת כספים אע"ג שאינה חובת קרקע. [עיי"ש בתוס' ד"ה בזמן ובתוס' ערכין ל"ב]

ולענ"ד נראה דפלוגתא זו מבוארת בירושלמי (פ"ד דגטין ה"ג שם), דאיתא התם א"ר הונא קשיתי' כו', כמאן דאמר מעשרות מדבריהם, ברם כמאן דאמר מעשרות מה"ת, והילל מתקן על דברי תורה? (כלומר למ"ד מעשרות אף בבית שני דאורייתא דקדושה ראשונה קדשה לע"ל, קשיא, איך תקן הלל דלא תשמט ועקר דבר מה"ת, קה"ע שם) א"ר יוסי, וכי משעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ, והשמטת כספים נוהג בין בארץ בין בחו"ל, (כלומר ואפי' למ"ד מעשרות דרבנן מי ניחא), חזר ר' יוסי ואמר. זה דבר השמיטה כו' בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ ד"ת, שמיטת כספים נוהגת כו' תמן אמרין אפילו כמ"ד מעשרות מד"ת מודה בשמיטה שהיא מדבריהן, וזה דבר השמיטה שמוט, רבי אומר שני שמיטין, שמיטה ויובל, בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה כו'. עכ"ל הירושלמי ומבואר הדבר דבהא פליגי ר' יוסי ותמן אמרין, דלר' יוסי לא מהני קרא דזה דבר השמיטה אלא לאשוויי שמיטת כספים (אע"ג שאינה חובת קרקע) לשמיטת קרקע ולמעשרות, דלא תנהוג מה"ת לאחר זמן הבית, אך עכ"פ בזה"ב נהגו גם שמיטת קרקע גם שמיטת כספים, ולפי"ז לא לדרי' ממש תיקן, אלא לדור הסמוך לו, (וזה כפי' ר"ת, עיי"ש); ולתמן אמרין לא היתה שמיטה נוהגת ד"ת אף בזמן בית שני, (אם כי נהגו אז המעשרות ד"ת) והלל לדרי' ממש תיקן. והיינו כרש"י ורמב"ם

איך שיהי' לא מצינו פתרי אליבא דירושלמי לכל תקנת פרוסבל, אלא אליבא דרבי, דאין שמיטת כספים בזה"ז אלא מדרבנן, דאליבא דרבנן (שאין שביעית תלוי' ביובל) תקשי "והילל מתקין על דברי תורה", ובש"ס דילן איפלגו בה אביי ורבא, ורבא מתרץ לה אף לרבנן, דאין ה"נ דשמיטת כספים נוהגת בזה"ז ד"ת, ואעפי"כ תיקן הלל פרוסבל, לעקור דבר מן התורה משום דהפקר בי"ד הפקר ואין כאן עקירה. כך פירש"י שם גטין ל"ו, ב'. והתוס' ד"ה מי איכא, לא פירשו כונת רבא הכי יעויי"ש, ולכאורה יש סעד לשיטתם מד' הירושלמי הנ"ל, דלא מוקי לה אלא אליבא דרבי, ולהלן בדברינו יבואר

הנה ידוע דזכרו של פרוסבל בא במשנתנו, (לבד ממשנה דהכא פ"ד דגטין), גם במשניות דשביעית ובמשנה דסוף עוקצין, כורת דבורים ר' אליעזר אומר ה"ה כקרקע וכותבין