המדרש והמעשה ויקרא פז

אסירן, היינו משום דר"ע לשיטתי' (כדגריס לה בספרי) דטעמא משום ענני כבוד, ובדין הוא שכשם שלא שלטה יד איש בעננים, כך לא תהא שולטת בסוכה זו, שנקבעה לזכר לעננים ההם, ומינה דאף לר"ע רק דומי' דענני כבוד נאסרה, היינו שלא לסותרה ושלא ליהנות הימנה הנאה של כלוי, אבל לשבת בצלה מותר בין לאנשים בין לנשים ועבדים ואפי' בשעת גשמים: **(ואמנם דבש"ס מקיש לה לחגיגה, אבל י"ל דעיקר אסברא סמיך ר' עקיבא, מטעמא דענני כבוד, ואף אי נימא דהיקש גמור הוא, ואין היקש למחצה (ובחגיגה ודאי דכל הנאה אסירא) מ"מ ע' תוס' קדושין [צ"ד, ד"ה גברי בעו חיי,] דמוכח שם דהיכא דיש סברא לחלק אז לא אמרינן אין היקש למחצה יעויי"ש דהא באמת גם מזוזה איתקוש לת"ת כמו"ש רש"י שם, ואעפי"כ מחייבינן נשים במזוזה ול"א אין היקש למחצה. ואכמ"ל

)** וכבר הוכחנו דפלוגתא ר' אליעזר וחכמים בדירת קבע או דירת עראי, ובסוכה ישנה דפסולה לר"א, וכן בסוכת השותפין, וכן לענין אי בעינן סוכה הראוי' לשבעה ימים שנחלקו בה ר"א ורבנן, כלם שיטה אחת הן, ותלוי' במחלקותו של ר"א ור' עקיבא בטעמא דסוכה, אי מטעם סוכות ממש, אי מטעם ענני כבוד, ומדהן הן מגופי הלכות סוכה כבר ניחא מה שהרמב"ם והטור ושו"ע כולם הביאו לטעמא דענני כבוד (אע"ג דלכא' אין נ"מ בזה לדינא), דאינהו פסקו בכל הני הלכתי דלעיל כרבנן דר"א, וכלהו תליין בטעמא דמצות סוכה וכדאמרן

והנה בסוכה [י"ב א'] יליף הא דאין מסככין בדבר המקבל טומאה מהא דואד ועלה מן הארץ, ומקשה הניחא למ"ד ענני כבוד אלא למ"ד סוכות ממש כו' ר' חסדא א' מהכא עלו ההר והביאו עלי עצי זית כו'. והנה ודאי דלמ"ד ענני כבוד, ויליף מואד יעלה מן הארץ לא נעלם ממנו ההוא קרא דעזרא, אלא דלדידי' נימא הכי, דעזרא גופי' מנא ידע, ע"כ מהאי קרא דואד יעלה מן הארץ ואחרי שהוכחנו למעלה, דמה שהקשה הטו"א דנימא גבי חיוב נשים בסוכה שאף הן היו באותו הנס, שדבר זה תלוי ג"כ בהא, אי סוכות ממש אי ענני כבוד, ולמ"ד ענני כבוד אין ה"נ דהוי סד"א לחייבן משום שאף הן היו, ומה שהוצרך רבא להיקשא דט"ו ט"ו מחה"מ, היינו הך, דאי לא הא לא קיימא הא (כמבואר למעלה) בזה ינעם לפרש ד' הכתובים בנחמי' המובאים בראש דברינו

"וביום השני נאספו ראשי האבות להשכיל אל דברי התורה (כלומר להתבונן בשום שכל ביתורי דקראי) וימצאו כתוב (שהוא מיותר לכאורה) אשר ישבו בני ישראל בסוכות (כלומר "בני", ולא בנות ישראל מצאו מיעוט מיוחד לפטור נשים מסוכה, וקשה, תי"ל שמ"ע שהז"ג היא, וכקושית הש"ס, עכצ"ל דהוי סד"א לחייבן מטעם שאף הן היו באותו הנס, מוכח עכ"פ מזה דטעמא דסוכה משום ענני כבוד, (דלמ"ד סוכות ממש הא לא הי' שם נס מיוחד וכמו שביארנו) ומסתעף מזה דאין מסככין אלא בדבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה, דומי' דעננים, וכדכתיב קרא ואד יעלה מן הארץ), ויאמר להם צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עין שמן (כלומר פסולת גרן ויקב שגדולם מן הארץ וכו' שאינם מקבלין טומאה דומי' דעננים, כדרשת חז"ל) לעשות סוכות ככתוב"

הנך רואה כי לא עצם מצות סוכה נשכח כ"כ מדורו של נחמי' (עד שהי' בעיניהם כענין חדש במצאם אותו בספר תורת ד') בלתי ההתבוננות בפרטי מצוה זו, לכל חקותי', התלוי' הרבה בעיקר טעם המצוה, שבה נחלקו אח"כ גם ר"א ור' עקיבא וכמו שבארנו

המורם מדברינו: א) שלכל ארבע השיטות השונות בענין איסור ההנאה מעצי סוכה (היינו שיטת ר"י, ור"ת, ורא"ש, ורמב"ם) עכ"פ אין איסור הנאה בדופן, של יותר מכדי הכשר שיעור סוכה, היכא דההנאה אינה של