המדרש והמעשה ויקרא פו

דמשו"ה אצטריך האזרח למעט נשים מסוכה (אע"ג דבלא"ה מ"ע שהז"ג היא) כי היכי דלא נחייבינהו מטעם שאף הן היו באותו הנס, יעויי"ש, ולדידי ניחא. דאיתא התם: אביי אמר סד"א תשבו כעין תדורו, רבא אמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחה"מ. והנה נלענ"ד דעד כאן ל"ש לומר גבי סוכה לסברא דשאף הן היו באותו הנס, אלא אי אמרינן ענני כבוד, דאז באה הסוכה לזכר אותו הנס המיוחד שהי' שם במדבר, כי סך ד' בענן להם, ואף הנשים היו בו באותו הנס, משא"כ אי סוכות ממש, והא בסוכות ממש אין כאן נס מיוחד כלל, ועכצ"ל אליבא דמ"ד זה, כי היתה גם מצות סוכה כאחת מהרבה המצות שבתורה שבאו כולן לזכר הנס הכללי של יצ"מ, וכך הבין גם הט"ז ריש הס' יעויי"ש. וכבר העלה השג"א בתשובותיו דנשים פטירי מזכר יצ"מ, ועפי"ז ניחא קושית טו"א בין לאוקימתא דאביי ובין לאוקימתא דרבא, דלאביי לשיטתי' (שהוכחנו אליבא דידי' דס"ל סוכות ממש) בודאי לא מצי למצריך האזרח משום טעמא דשאף הן הי' באוה"נ, דהא לדידי' לא הי' בזה נס מיוחד כלל וכדאמרן, משו"ה תירץ סד"א תשבו כעין תדורו (דכבר אמרנו שלמ"ד סוכות ממש לעיכובא נמי בעינן כעין תדורו)

אך גם לרבא לשיטתי' ניחא, דהנה אמת הוא דמסקו התוס' [מגילה ד'.] לחד תירוצא דסברא דשאף הן היו דאורייתא היא, אבל י"ל דכ"ז אינו אלא אליבא דאמת דכבר כתיב האזרח למעט, משא"כ אלמלי לא נאמר קרא, והיינו באין לחייב נשים מטעם שאף הן היו כו' אז לא הוי מצינן למימר כלל דסברא זו דאורייתא היא, דהא באמת אף גבי מצה מקשו התוס' ל"ל קרא לחייב נשים במצה, תי"ל שאף הן היו כו', ותירצו דסד"א למילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות [מגילה שם תי' הר"י א"י], ולפי"ז אף אלמלי לא נכתב האזרח גבי חה"ס למעט, ג"כ לא הוי מצינן לחייב נשים בסוכה, מטעם שאף הן היו, דהוי קשה לן ממנ"פ, אי ס' זו דאורייתא היא, ונשים חייבות מסברא זו בסוכה, א"כ למה לן קרא לחייב נשים במצה, תי"ל שאף הן היו באותו הנס, והשתא לא הוי מצינן תו לתרץ כדתרצי התוס' סד"א לפוטרן מט"ו ט"ו דחה"ס, דהא השתא קיימינן אליבא דהו"א לחייבן גם בסוכה (היינו אלמלא קרא דהאזרח). ועל כרחך דאז הוי גמרינן מזה אליבא דכו"ע דסברא זו דשאף הן היו אינה ס' דאורייתא כלל. ובשלמא השתא אליבא דאמת דכתיב האזרח, וידעינן מקרא דנשים פטירי מסוכה, שפיר י"ל דס' זו דשאף הן היו סברא דאורייתא היא, ואעפי"כ אצטריך קרא לחייב נשים במצה, כדי שלא נילף ט"ו ט"ו מחה"ס, וכדתרצי התוס' שם, דהא כבר כתיב בי' בחה"ס קרא דהאזרח למעט נשים, אך אלמלא נכתב קרא דהאזרח גבי סוכה, אז לא הוי אפשר לחייבן בסוכה מסברא דשאף הן היו, דאז הוי קרא דמצה תיובתי', דאיך נצריך קרא לחייב כדי שלא נילף מחה"ס לפטור, אי גם בחה"ס הויין נשים חייבות. (וע"כ הוי אמרינן דס' דשאף הן היו אינה ס' דאורייתא). וי"ל דכל זה נכלל בתירוצו של רבא, והיינו מה דמשני רבא התם בסוכה "סד"א למילף ט"ו ט"ו מחג המצות", דע"י היקש זה דט"ו ט"ו שהוקשו מצה וסוכה אהדדי הוא דידעינן דלא הוי סגי בסברא דאף הן היו לחייבן בסוכה, אף אי לא נכתב האזרח למעט, ולא אצטריך האזרח אלא לאפוקי מהיקש גופי' ודוק כי עמוק הוא

נחזור לדברינו הראשונים, דממנ"פ אין לאסור הנאת עצי סוכה, זולתי בהנאה של כלוי לבד, דלר"א דס"ל סוכות ממש לא מסתבר כלל לאסור בהנאה ד"ת אפי' הנאה של סתירה, דהא גם סוכותיהם שבמדבר הי' להם ולכל צרכיהם, ואף לבנות ולסתור בהן כרצונם, ואינו אסור אלא מטעם מוקצה לחוד, וכפשטות לישנא דאביי ורבא בש"ס ביצה ל', ולזה הוי מהני תנאי, אי לאו משום דע"כ בודל הימנה משום סתירת אהלא (והיינו מה דכ' שם רש"י טעמא דמוקצה, דקאי אליבא דאביי, שהוכחנו שיטתו דכר"א ס"ל סוכות ממש, וסרה ממנו ק' מג"א בסי' תרל"ח), ומינה דבשהתנה, אף מדרבנן ליכא איסורא רק בהנאה של סתירה לחוד (דלזה לא מהני תנאי כאמור) ולא בהנאת ישיבה בשעת גשמים וכדומה ומה דאר"ש משמי' דר' עקיבא, סוכה ט', דעצי סוכה ד"ת