המדרש והמעשה ויקרא פה

סוכה הראוי' לז' ימים בעינן, וזו אף קודם נפילתה אינה ראוי' לכל ז' ימים, דהא אין עולין לה ביו"ט, ולא נותר להש"ס תירוץ אחר רק שכיון דמדאורייתא מיחזי חזי' ראוי מקרי, דלא מצי לשנויי דלא ס"ל לר"מ כלל דבעינן ראוי לז' ימים, דא"כ תקשי למה מכשיר ביסוד, ניחוש גם שם למיתה ונפילה. וכל זה בס"ד דש"ס, דחיישינן לנפילה, אך לבתר דמסקינן ומוקמינן במתיחא באשלי, והחשש אינו אלא דילמא כוצא ולאו אדעתי', היינו לא שתפול, אלא שיחסר שיעורה, א"כ בלא"ה תו לא קשה מיסוד לדופן וכדאמרן, (דהא ביסוד לא בעינן שיעורא ולא איכפת לן כלל אי כוצא ולאו אדעתי', כ"ז שלא תפול) והדר י"ל אליבא דאמת דר' מאיר כהלכתא ס"ל, היינו כרבנן דר"א, דעושין סוכה בחוש"מ, ואה"נ שאם תפול בחוש"מ אפשר לתקן (ולנפילה דיו"ט גופי' לא חיישינן מדהוי זמן מועט), אלא דאנן לדילמא כוצא ולאו אדעתי' לתקן חיישינן, ולפי"ז תו לק"מ ממה דפוסל בדופן ומכשיר ביסוד, דביסוד אליבא דמסקנא לא משום כוצא איכא למיחש (דהא לא תלי' בשיעורא) ולא משום הא דאין עולין לה ביו"ט, דהא השתא, אליבא דמסקנא, ר"מ באמת כרבנן ס"ל, דלא בעינן כלל ראוי' לז' ימים

והשתא ניחא קושית שעה"מ מאתרוג של מע"ש [לקמן ל"ה], דעד כאן לא צריכינן למימר אליבא דר"מ דמה שמדאורייתא מיחזי חזי ראוי מקרי אלא להו"א (שהיינו מוכרחים לומר דר"מ כר' אליעזר ס"ל דבעינן ראוי לז' ימים, והוי קשה לן למה מכשיר בעושה בהמה יסוד לסוכה, הא עכ"פ אין עולין לה ביו"ט, אלא ע"כ דכיון דרק מדרבנן אין עולין עדיין ראוי מקרי, משא"כ למסקנא, דר"מ כרבנן ס"ל דלא בעינן ראוי לז' ימים, ולק"מ ממה דמכשיר ביסוד, וכדאמרן לעיל, שפיר י"ל לר"מ דאף מה שאינו ראוי מדרבנן מקרי אינו ראוי, ומשו"ה לא יצא י"ח באתרוג של מע"ש, אע"ג דמעשר פירות אינו אלא דרבנן

וכיון דזכינו דלמאי דמסיק הש"ס דילמא כוצא ולאו אדעתי'' מצינן לאוקמי לר"מ אליבא דהלכתא, דעושין סוכה בחוש"מ, ודלא כר' אליעזר, א"כ לפי מה שהוכחנו למעלה דאביי (דס"ל תשבו כעין תדורו לעכובא) ע"כ באמת כר' אליעזר ס"ל, סוכות ממש, והיינו לשיטתי' דבעינן סוכה הראוי' לז' ימים, ואין עושין סוכה בחוש"מ (וכדאמרן לעיל דהא בהא תלי') א"כ רש"י ז"ל דקאי אליבא דאביי דאמר "חיישינן שמא תמות" שכל את ידיו וכתב בדקדוק "שמא תמות ביו"ט ותפול ואין כאן דופן ונמצא בטל ממצות סוכה", דנהי דאין חוששין למיתה לזמן מועט דיומא קמא, מ"מ הא אף כשתפול בסוף היום, או בחוש"מ, ג"כ אי אפשר לתקן אליבא דאביי, מדאין עושין סוכה בחוש"מ, וזהו מ"ש רש"י "ואין כאן דופן ובטל ממצות סוכה", היינו שיבטל ממנה לגמרי אף בחוש"מ, וכ"ז דוקא "בדופן", אך ביסוד שפיר מכשירינן, דהא יסוד לכו"ע אפשר לתקנו בחוש"מ דאף מאן דמצריך סוכה הראוי' לז' ימים רק בסכך ובדופן אמר ולא ביסוד וכדאמרן **(והרשב"א בחידושיו לסוכה כ"ג פירש ע"ד ר"י סוכה הראוי' לשבעה שמה סוכה וז"ל "וזו אינה ראוי' לז' ימים רצופין, שהשבת בא לעולם בתוך שבעה, ובהמה אינה ראוי' לשבת כו'' עכ"ל והוא תמוה, דמאי אירי' שבת, הא גם ביו"ט אין עולין לה כמבואר במשנה שם. וא"כ תיכף ליומא קמא אינה ראוי' ואולי כונת הרשב"א דאי לאו חשש דשבת שחל באמצע הוי קשה סוגיין, למה חייש ר' מאיר גבי דופן לשמא תמות, הא לזמן מועט דיומא קמא לא חיישינן, וכמו"ש התוס' שם ד"ה דברי, ובחוש"מ הא אפשר בתקון (מקמי דאסקינן דילמא כוצי), לזה פירש דעכ"פ משום שבק שבאמצע הוי אינה ראוי' לשבעה ימים. ומכאן סעד לדברינו:)** (והא דאמרינן לעיל דלטעמא דדילמא כוצא ס"ל לר"מ כרבנן דל"ב ראוי' לז' ימים היינו רק אליבא דידן, ולא אליבא דאביי גופי' ודו"ק)

עפי"ז ירוח לנו גם מקושית הטו"א בחי' למגילה, שהקשה למה לא תירץ הש"ס