המדרש והמעשה ויקרא פב

פלוגתי' דר"א, לשיטתייהו דענני כבוד היו, שפיר ילפי כל האזרח בישראל כו' מלמד שכל ישראל יושבין בסוכה אחת (דסוכת השותפין נמי כשרה), דאם כל עיקרה של מצוה זו אינה אלא לזכר ענני כבוד, והא ענני כבוד גופייהו הכי הוו, דכל ישראל ישבו תחתיו כבסוכה אחת

ב) למ"ד סוכות ממש, הרי בודאי שעשו סוכותיהם במדבר כעין דירה, ושיוכלו לעמוד לזמן מרובה, ועכ"פ לשבעת ימים, וא"כ ר' אליעזר, דס"ל הכי, לשיטתו אזיל וס"ל סוכה דירת קבע בעינן [סוכה, ז'], וכן נמי אזיל לשיטתו דסוכה הראוי' לכל ימי החג בעינן, דאין יוצאין מסוכה לסוכה, ואין עושין בחוש"מ, [שם כ"ז, ב', כלם ענין אחד הם], אך לרבנן לשיטתייהו דענני כבוד היו, הנה יש אשר יום או יומים יעמוד הענן, ובהעלותו יסעו, הרי שלא הי' להם הענן הזה דירת קבע מעולם, אלא דירת ארעי, פעם לארוכה ופעם לקצרה, שפיר ס"ל להלכה דסוכה דירת עראי בעינן ודיוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחוש"מ: **(ואל תשיבני דהא בזמן שנעלה הענן הא נפסקה חנייתם וסתרו גם לסוכות ממש שלהם, וא"כ גם אלו לא היו קבע, ויש אשר עמדו רק יום או יומים, ז"א, דבאמת רק סוכה הראוי' לז' ימים בעינן, וסוכות ממש שלהם בודאי ראוים היו לכך, מצד עצמן, אך בנוגע לענני כבוד ע"כ אי אתה יכול להשקיף על זה מצד עצמם, אלא מצד הסיכוך שסככו על ישראל, כמובן, והסיכוך הזה לא הי' קבע מעודו. ודו"ק. וע' בס' התוה"מ להג' מהרמ"ל ז"ל, במדבר ט' ט"ז, שכתב שלא הלך עמוד הענן לפניהם במדבר אלא בשעת מסעם, ולא בשעת חנייתם. יעויי"ש

)** ג) ועוד בה שלישי': למ"ד סוכות ממש, בודאי שהללו מתחילה נעשו לשם צל, דהא לכך נבנו, וא"כ ר' אליעזר לשיטתו אזיל דס"ל [בסוכה ט', א'] כב"ש, דסוכה ישנה (היינו שלא נעשית מתחילה לשם צל) פסולה. עיי"ש בש"ס, דתלי פלוגתא וו בהא דאין עושין סוכה בחוש"מ], משא"כ למ"ד ענני כבוד, הנה העננים הללו מששת ימי בראשית הם קיימים, ומתחילה לא לשם סוכה ולא לשם צל נעשו, ע"כ לשיטתיי' לא בעינן סוכה ראוי' לז' ימים, ועושין סוכה אף בחולו של מועד

והנה בודאי אי נימא סוכות ממש, הרי לא נזהרו כל ישראל בשעת חנייתן במדבר מלעשות בסוכותיהם כאדם העושה בתוך שלו, סתרו ובנו ונהנו בסוכותיהם כטוב בעיניהם, ועפי"ז אין מקום לכאורה, מצד הסברא, לאסור בהנאה סוכת החג שלנו (שהיא זכר לסוכות ממש שבמדבר), אם לא מדרבנן, ומטעם מוקצה או ביזוי מצוה וכדומה, משא"כ למ"ד ענני כבוד. הנה כשם שהענן הזה לא מצאו ישראל ידיהם בו להשתמש בו שום תשמיש אחר, זולתי הצל והנאת הישיבה תחתיו, כך הסברא נותנת לאסור גם כל הנאת סוכת מצוה דידן, זולתי להנאת הצל בלבד, ואזיל גם בזה ר' עקיבא לשיטתו, והיינו דא"ר ששת משום ר' עקיבא, ם [שם ט' א'] מניין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל שבעה", ומדסברא מסייעתו ניחא לי' למידרש קרא חג לד', מה חגיגה אסורה בהנאה כו' ולדידי' ודאי איסור הנאה דידה דבר תורה הוא, ולא מטעם מוקצה בלבד

הוא הדבר אשר דברנו דארבע הלכות יסודיות במצות סוכה, דנחלקו בה ר' אליעזר ורבנן, אחת הן, וכולן תלויות בפלוגתא אחריתא שביניהם, היינו בעיקר טעמא דמצוה זו, אי זכר לענני כבוד, אי סוכות ממש

והשתא דאתינן להכי, דמה שתפס ר' עקיבא איסור הנאת עצי סוכה לאיסור תורה הוא משום דלטעמי' אזיל בהא דענני כבוד, א"כ עכ"פ אין לנו לאסור הנאת ישיבה אף לנשים ולעבדים, ולא מסתבר כלל לאסור שום הנאת צל, רק הנאה של כילוי בלבד, דמה ענני כבוד סך עליהם הענן, עליהם וטל נשיהם ועל עבדיהם, בלי שום הבדל בין האישים ובין הזמנים, כך סוכת החג שלנו אף שנצטוו עליה רק גברים ובני חורין, אך עכ"פ הותרה הנאת צלה וישיבתה גם לנשים ועבדים וקטנים,