המדרש והמעשה ויקרא עט

ולכאורה משנה מפורשת הוי תיובתי' דהג' בעל עו"י ז"ל, [בסוכה, כ', ב'.] דא"ר שמעון, מעשה בר"ג שאמר לזקנים, ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח, ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה, וישן תחת המטה, ולפי דרכנו למדנו שהישן תה"מ לא יצא י"ח. ואי כד' הג' עו"י, דגם הנאת ישיבה נאסרה שלא בשעת מצוה, ודישיבת סוכה לנשים לא הותרה אלא מטעם תשבו כעין תדורו, או לר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות עיי"ש, א"כ תקשי הא ר' שמעון הוא דאמר [בר"ה, ל"ג] דאין בנות ישראל סומכות, ומהאי טעמא הוא דקאמר ר"ש הכא, ולפי דרכנו למדנו שהישן תחת המטה לא יי"ח, (כלומר לפי שיטתנו שאין נשים סומכות, וה"ה עבדים במאי דפטירי, דגמרינן לה לה מאשה) וא"כ לר' שמעון מה הועיל טבי במה שישן תחת המטה, הא סוף סוף נהי דלא מתהני מסכך הא מתהני מדפנות הסוכה, שלא במקום מצוה, ולפי"ד ר"ת ורמב"ם אף בדפנות יש איסור תורה **(ואין לדחוק ולומר דהוי צריך ר"ג לתשמישו של טבי, וממילא הוי מותר לישב בסוכתו משום תשבו כע"ת. (וכמו"ש העו"י גופי' לענין ישיבת נשים), דהא בתוד"ה ראיתם מייתי בשם הירושלמי דפריך, אי שלא לדחוק את חכמים, ישב לו חוץ לסוכה, ומשני רוצה הי' לשמוע דברי חכמים, ע"כ. הרי שלא לתשמישו של ר"ג ישב שם, ואי ס"ד דאיסור יש בדבר, דמתהני מסוכת מצוה שלא במקום מצוה, מי התיר לו איסור זה וכדי לשמוע דברי חכמים":)** (וכמו"ש הב"י והר"ן בשיטתייהו), אלא ע"כ דהנאת ישיבה לא נאסרה כלל בסוכת מצוה, אף למאן דפטור ממנה, ואפי' לר"ש דס"ל אין נשים סומכות, ודלא כשו"ת עו"י, ולפי ששיבח ר"ג את השתדלות טבי לישן בה באופן שלא יצא י"ח, שפיר קאמר ר"ש "לפי דרכנו למדנו"

עוד ראי' מהא דר"ח ורבר"ה, דאגנינהו ר' נחמן בסוכה שנויי' מופלגין כו' הדרי בהו רבנן משמעתייהו כו' אנן שלוחי מצוה אנן. [סוכה י', ע"ב], והא לדידהו דאין יוצאין בסוכה שנויי' מופלגין א"כ מתהני מדפנות שלא במקום מצוה. אלא דעל ראי' זו יש להשיב דלשיטת ר"ח ורבר"ה י"ל שבנויי' מופלגין לאו שמה סוכה כלל, וממילא אין איסור על הדפנות. גם י"ל עפ"י שיטת הרא"מ שהביא הב"ח בסי' תרל"ח, דאף לרמב"ם אין איסור בדפנות אלא מדרבנן, מדבטלינהו אצל הסכך, וכן מבואר בד' הט"ז אשר נביא בסמוך ועיי"ש דהב"ח פליג עליו). ולד' הר"ן בשם הרי"ף, דברבנן מהני תנאי אף בעצי סוכה, א"כ כיון דר' נחמן בעל סוכה זו איהו ס"ל סוכה שנויי' מופלגין כשרה, ואיהו לכתחילה עביד לה הכי, א"כ נהי דפליגי עלי' ר"ח ורבר"ה בהא, אך עכ"פ כבר לא גרע מאילו התנה ר"נ מתחילה לכך, שלא להבדל מהנאת ישיבתה אף בהיות נויי' מופלגין, דהא לשיטת ר' נחמן סוכה כשרה היא זו, ושיטתו של ר' נחמן בזה זוהי תנאו, וממילא דאף לר"ח **(בציצית, ולכ"ק הא כלאים לא נאסרו מה"ת אלא בלבישה שיש בה הנאה, וא"כ כלאים בציצית בלא"ה מותר דמצות לאו ליהנות ניתנו. וכן יקשה גם מכלאים דבגדי כהונה, דאמרו חז"ל ערכין ג' דכהנים אשתרו כלאים גבייהו, והא בכהא"ג אף בהדיוט לא נאסרה, דמל"ל ניתנו. ע"כ קושיתם. ולפענ"ד י"ל דאנן לא אמרינן כלל דהנאת מצוה לאו הנאה היא, דודאי נהנה ונהנה במה שיוצא בה י"ח [ע' סוכה ל"ג ב', הבמ"ע דאית לי' הושענא אחריתא.] אלא הכי אמרינן, דכל היכא שאסרה תורה הנאת איסור א אסרה אלא הנאה של רשות, משא"כ הנאת מצוה איננה בכלל ההנאות שאסרה תורה, וכן במודר הנאה, אין כונתו להנאת מצוה, אלא להנאת רשות, (ולעולם אף הנאת מצוה הנאה מקרי), וכ"ז ל"ש אלא היכא דנאסרה הנאה עצמה, ואה"נ אי הוי כלאים מאיסורי הנאה, אז ג"כ הוי מותר במקום מצוה, אך באמת הא הנאה עצמה לא נאסרה כלל בכלאים, [ע' פ"ט דכלאים, ותוס' יומא ס"ט ד"ה או רק לבישה נאסרה, אלא דסימן מסרו איזו לבישה אסורה, לבישה "שיש בה הנאה", ומדלא בא כאן השם הנאה אלא לסמן על הלבישה, א"כ ממילא אף לבישה של מצוה אסירה, דהא אין להכחיש דגם זו ביש בה הנאה מקרי, וממילא דאיקרי כלאים, ולבישה אסורה בהם. ודו"ק:)**