המדרש והמעשה ויקרא עח

א"כ מה חגיגה, אף לאחר שמתה לא פקע איסורה מינה, והי ן הנקברים, כדין קדשים שמתו, ה"ה סוכה לא יפקע איסור הנאתה מינה אף לאחר נפילתה, והמדקדק בל' הר"י, בתוס' ביצה שם, יראה דלהכי דקדק ר"י בלשונו וכתב "וכשנפלה ל"ש לומר מה חג" כו' כונתו דלא דמי לקדשים שמתו, דקדשי קדושת פר, ואף במיתתם "קדשים שמתו" מקרי, משא"כ סוכה לא מקרי אלא כשהיא בנוי', וכשנפלה פקע שם סוכה מינה לגמרי. ועתוס' סוכה, ל"א, ד"ה אבל, שכתבו גזל עצים וסיכך בהם מקרי שינוי החוזר לברייתו, כלומר דלא מקרי תו עצי סוכה, אלא עצים סתם, כמו קודם בנינה.] כך י"ל בד' ר"י, ולר"ת לא ס"ל לחלק בזה. ג) הרא"ש מחלק בין סכך לדפנות, ומשמע מדבריו דבדפנות אפי' איסור דרבנן ליכא. ד) שיטת הרמב"ם [פ"ו מה"ס] דכאיסור הסכך כך איסור הדפנות, אלא שהר"ן פ"ד דביצה מחלק לדבריו דעכ"פ בדפנות אין איסור אלא בכדי שיעור סוכה, ולא ביותר מכדי הכשרה. והנה לרוב הראשונים אפילו מה דאסור מטעם מוקצה מ"מ לא מהני בהו תנאה, לפי שע"כ בודל מהם כל ביה"ש, משום סתירת אהלא, לבר משיטת הרי"ף פ"ד דביצה, לפי"מ שביאר הר"ן את דבריו, משמע דתנאי דאינו בודל מהני ליהנות בהו בחוש"מ יעויי"ש

עפ"י הדברים הנ"ל הי' נלענ"ד, דמי שיש לו למשל דלת נאה בתוך סוכתו המשמשת בתורת דופן, והיא סובבת על צירה, באופן שאין בנטילתה משום סתירת אהל, הי' אפשר להתיר ליטלה משם לצרכו בחולו של מועד אליבא דכל הדעות הנ"ל: לרא"ש הא ס"ל דמשרי שרי דפנות לגמרי, ולר"ת הא ס"ל דביותר מהכשר סוכה אין איסור ד"ת אפילו בסכך, וסתם סוכות שבזמננו יש בהן הרבה יותר מכדי הכשרן, וכן לרמב"ם אליבא דר"ן עכ"פ בדופן יותר מכדי הכשר אין איסור, ואי משום מוקצה עכ"פ יהני בה תנאה, דהא בנ"ד לית בי' משום סתירת אהל. ואצ"ל אליבא דרי"ף דתנאי דאינו בודל מהני תמיד

וראיתי בס' עונג יו"ט להגאון מביאליסטאק ז"ל, שבקש לאסור לשבת בסוכת החג בשעת ירידת גשמים, מטעם נהנה מן הסוכה שלא בשעת מצוה, וכתב דהנך שיש להם גגים שמכסים אותה בשעת גשמים, דינה בשעת כסויה כסוכה שנפלה, ומהני בה תנאי, וא"כ דמי כמי שהתנה ליהנות בה אף כשיפלו גשמים, וכ"ז ע"י גג דוקא. עיי"ש בדבריו בחאו"ח בסי' מ"ט. ולענ"ד כ"ז לא יתכן כלל, דא"כ משכחת לה תנאי ומשכחת לה סתירת סוכה אף ביו"ט, דהא גג זה מותר לכסותו ולגלותו בשבת ויו"ט כשסובב על ציריו (ע' ב"י או"ח תקי"ט.) והא רש"י ור"ן פ"ד דביצה וכמה ראשונים תפסו במושלם, דאי אפשר לתנאה דאינו בודל בעצי סוכה, לפי שע"כ בודל מהם ביה"ש דיו"ט, משום סתירת אהל. ולפי"ד הגאון הנ"ל הא משכחת לה, ע"י גג הסובב על ציריו דהוי כסוכה שנפלה על כסוי'. אלא ע"כ דאפילו בשעת כסוי' לא דמי כלל לסוכה שנפלה, ודוקא בנפלה ממש אפשר להתיר ע"י תנאי אליבא דר"י, דאז פקע שם סוכה מינה, ול"ד לקדשים שמתו וכדאמרן לעיל, משא"כ בסוכה שכיסה אותה בגגה עדיין סוכה שנפסלה מקרי, ודמי ממש לקדשים שהוממו, ועדיפא מינייהו, דכל שעה בעמוד והכשר קאי ע"י סילוק גגה, ולא פקע איסור תורה מינה כלל, באופן דאי נימא כהגאון עו"י דבלא גג אסור ליהנות הימנה בשעת גשמים, אז גם גג לא יהני

ואמנם בעיקר הדבר מה שתפס במושלם בס' עו"י הנ"ל, דבכלל איסור הנאת עצי סוכה יש גם הנאת ישיבה, שלא בשעת מצוה, ונסתייע לזה מד' התוס' [ר"ה, כ"ח.] דישיבת סוכה הנאה מקרי, לענ"ד אין משם ראי', דמי יכחיש דהוי הנאה מה שבא בצל קורתה, אנן לא קאמרינן אלא דהנאה זו לא נאסרה, ולא אסרה תורה אלא הנאה של כלוי. (וכדמשמע פשט לשונו של הר"ן והב"י דלא אסרו להנאת סוכה, האסורה מדינא, אלא ע"י "סתירת אהלא") **(ובסברא כעין זו יש לתרץ מה שהקשו גאוני בתראי, אהא דילפינן עשה דוחה ל"ת מכלאים)**