המדרש והמעשה ויקרא עג

לר"ע שאין שם חומרא אצל טף ונשים, ודאי חומר יש בחיוב סקילה דיחידים, אף שממונם פלט, מחיוב סייף דמרובים, אפילו בצירוף אבדת ממונם. וכמו שהוכחנו כן גם מהא דמגדף. וא"כ הדר קשי', מאי הועילה איזבל בעדות הגדוף והמרד יחדיו, הא משיתחייב נבות בשתי מיתות (סקילה משום מגדף, וסייף משום מורד) ידון בחמורה, היינו כמגדף לחוד, (מדחמירה סקילה, אף בלא אבדת ממונו, יותר מסייף אף בצירוף אבדת ממונו, וכדאמרן), **(וע' לשון רש"י ז"ל, סנהדרין קי"ב, דנין וסוקלין, ומחצין ואילך נתברר הדבר כו' והוי בסייף וממונם אבד, ומחצין ואילך אי אתה רשאי למשכן למיתה חמורה עכ"ל. הרי להדיא דחמירה לי' סקילה אף היכא דעי"ז ממונו פלט. וז"ב:)** וא"כ לא יירש אחאב את הכרם, והא זאת היה עיקר מטרתה). **(ואין להתעקש ולומר, דמי שנתחייב שתי מיתות, שלכל אחת מהן יש חומר מה שאין בחברתה כגון סקילה דמגדף ואבדת ממונו דמורד היו נותנין עליו חומרי שתיהן, זה אינו, דאית"ה א"כ מאי מקשה הש"ס (סנהדרין, פ"א, שם) נידון בחמורה פשיטא, איתגורי איתגור, ומתרץ כגון שעבר כו' הא יש לתרץ בפשיטות כגון שהי' מאנשי עיר הנדחת וגם חלל את השבת וא"כ חידוש גדול יש שנידון בחומר שבשתיהן ונסקל וגם ממונו אבד. אלא ע"כ דבזה באמת רק דין חמורה בלבד עליו ומשו"ה מקשה פשיטא דהא לא עדיף מאילו חלל את השבת בלבד. עוד יש להוכיח מהא דיואב [סנהדרין, מ"ח], דמקשה הש"ס, בשלמא למ"ד נכסין למלך, היינו דכתיב אצל יואב ויחזק בקרנות המזבח כו' פירש"י ותוס' שם, כדי שלא ידונוהו כמורד ויהיו נכסיו ליורשין, עיי"ש. ש"מ דמי שנדון בעברה לפני סנהדרין (אע"ג שיש בו גם משום מורד ואפילו בעונשין שוים) ממונו פלט בכל גוני, ולפי"ז לכשידון נבות כמגדף, לא יירש אחאב את כרמו:)** ואמנם לפי"ד הש"ס בסנהדרין שם צריכה היתה איזבל גם לעדות הגדוף "לאפושי ריתחא", (וכמו"ש מהרש"א בח"א, שהיו יראים חמת העם, שלא יאמרו משום כבודו של אחאב לחוד נהרג נבות), אבל הן בשביל כך לא היתה מניחה איזבל (שידעה בלי ספק, או שהגידו לה חכמי', את סדרי העונשין שבדיני הסנהדרין והמלכות שבימים ההם) את מטרתה העקרית לירש את הכרם, והא חזינן דבאמת השיגה והשיגה גם את מטרתה, וכמו שאמרה לאחאב אישה, לך רש כו'

על כרחך צ"ל, שהתחכמה איזבל בתחבולה מחוכמה (אולי עפ"י עצת חכמי') לצאת ידי שתי הדעות. היינו כי בשתים רעות יאשם נבות, ואעפי"כ יהי' נדון כמורד בלבד, כדי שיהיו נכסיו למלך. הבה נראה את התחבולה הזאת

הנה כבר הבאנו למעלה שיטת ראב"ש (שבב"י חו"מ כ"ח), דבזמן שהיו סמוכים, אם העידו עדים בישיבה, ודנו על פיהם, אפילו בדיעבד אין דינם דין ובודאי שאין זה מטעם חשש עדות שקר, אלא מחקי העדות הוא זה, ואולם קיי"ל [במגילה י"ד, ע"ב] דמורד במלכות לא צריך למידייני', אלא שכתבו התוס' [במגילה שם ד"ה מורד] דעכ"פ צריכין לידע שהוא מורד, ובודאי דלענין זה אף בעדות בישיבה סגי, ואף הראב"ש יודה בזה, דהא סוף סוף איכא ידיעה על המרידה, ולענין מורד בידיעה לחוד סגי, וממילא כשיעידו עדים בישיבה על הגדוף ועל המרד יחדיו, אז, אעפ"י שיהי' בזה "לאפושי ריתחא", (דהא ישמע העם גם אודות הגדוף), מ"מ לא יוכל נבות להיות נדון כמגדף, מדהעידו בישיבה, ובהכרח יהי' נדון רק כמורד, דלהכי אף בעדות בישיבה סגי וכדאמרן. ואפילו כשירצו בי"ד אח"כ לחייב את העדים, לחזור ולהעיד בעמידה (ולדונו עפ"י עדותם כמגדף), ג"כ לא יוכלו, דמדמורד אין צריך למידייני', ה"ז כבר משעת הגדתם הראשונה כאילו נגמר דינו, ועדותם השני' שבעמידה הוי עדות שאאי"ל, דאגברא קטילו קמסהדי וע' היטב תוס' סנהדרין, פ"א, ד"ה נגמר, בתי' קמא] ונמצא שלא ישאר עליו אלא דין מורד בלבד ויפלו נכסיו למלך

בתחבולה זו אחזה איזבל, עפ"י עצת חכמי', וראה כמה מדוקדקים