המדרש והמעשה ויקרא ז

פרשת ויקרא [בענין טרפות לגבי מזבח]. אדם כי יקריב גו' מן הבהמה מן הבקר גו' כשהוא אומר מן הבקר למטה, להוציא את הטרפה. (ספרא, א', י"ז. ובש"ס מנחות, ה'.)

הנה בענין איסור טרפות למזבח יש דברים תמוהים להרמב"ם ז"ל בספרו. וז"ל (פ"ב מה' אה"מ, ה' י'). בהמה שנולדה בה אחת מן הטרפיות האוסרות אותה באכילה. הרי זו אסורה לגבי המזבח שנא' הקריבהו נא לפחתך כו' עכ"ל

וכבר נתקשה בדברים אלו בעל הכ"מ ז"ל, וז"ל שם, ומ"ש רבנו ההו"א הקריבהו לפחתך, יש לתמוה, שהרי בת"כ ובתמורה כ"ט דורש כשהו"א מן הבקר להוציא את הטרפה, משמע שמן התורה הוא, דהא דריש לה מקרא, ובפ' בתרא דבכורות יליף דטרפה פסול לקרבן בגז"ש (כונתו לגז"ש דמעשר, דכתיב התם כל אשר יעבור, פרט לזו שאינה עוברת.) ואפשר שסובר רבנו דסמך בעלמא הוא דמסמיך לה אקרא ואגז"ש, דהא קיי"ל דלא מיפסל משום מום אלא בגלוי דוקא, עכ"ל הכ"מ, ולסוף דבריו אין מובן כלל, דמאי שייטי' דמום להכא, ואיך יוכיח הא דאין מום פוסל אלא בגלוי אקראי דטרפות שאינן אלא אסמכתא

? אכן לענ"ד יש לתרץ קצת דבריו (אם כי אולי רחוק הוא בכונתו) דהנה עמ"ש פרט לטרפה שאינה עוברת פירש"י (בכורות נ"ח, ב'.) כגון שנשברו רגלי' מן הארכובה ולמעלה דלא מצי למיזל. ובחולין קל"ו ע"ב הוסיף בה רש"י דברים וז"ל יש טרפה שאינה עוברת כגון נחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה, ומינה יליף שאר טרפות. (וכנראה נתכוין לזה גם הרמב"ם בפיה"מ פ"ח דבכורות יעויי"ש), ולכאורה יש לתמוה דתי"ל דנחתכו רגלי' הו"ל בעל מום (ע' בכורות מ'). ונהי דאגופי' דקרא לק"מ, דקרא במעשר בהמה כתיב, והתם אין המום פוסל בו (כמבואר בבכורות שם), אמטו להכי אצטריך קרא דאשר יעבור לפוסלה מטעם טרפה, אך הא דיליף קדשים מיני' בגז"ש זה ודאי קשה, מדמום פוסל בקדשים בלא"ה, ונחתכו רגלי' אין לך מום גדול מזה, ועכצ"ל דאה"נ דנחתכו רגלי' גופי' ל"צ גז"ש כלל, ועיקר הילפותא היא באם אינו ענין, למילף שאר טרפות מיני'

אך אם כן יש להקשות, האתינח אילו כל המומין היו פוסלין בקדשים, שפיר י"ל אם אינו ענין למום תנהו ענין לטרפה, אך באמת הא גם במומין גופייהו יש שאינן פוסלין למזבח, היינו מומין שבסתר, א"כ אכתי קשה מנא לן לחדש איסור טרפות מכאן וללמדו באם אינו ענין מבע"מ, נוקי הילפותא למומין גופייהו ונילף מינה אם אינו ענין למומין שבגלוי דמקראי ידעינן לה, תנהו ענין למומין שבסתר **(ואמנם יש מקום לאמר דלענין שבסתר מסתבר יותר לפסול טרפות מדעכ"פ אינה חי' מלפסול מום דטעמי' רק משום דמאיס ואם הוא בסתר אינו מאיס ואעפי"כ אין זה מוכרח וק"ל:)** אלא ע"כ דבאמת כל גז"ש זו אינה אלא אסמכתא בעלמא, ואולי היינו מה דקאמר הכ"מ "ואפשר דסמך בעלמא הוא דמסמיך לה אקרא ועל גז"ש, דהא אין מום פוסל אלא בגלוי כלומר ואי ס"ד דגז"ש גמורה היא מאי חזית דילפית טרפות מינה, נילף מומין שבסתר

אולם באמת יש לדקדק עוד בד' הכ"מ, דהא לבר מקרא דמן הבקר ומגז"ש דמעשר יש עוד כתוב שלישי דמפיק מיני' טרפות למזבח [בש"ס מנחות ה'] היינו קרא דממשקה ישראל, ומ"ט שתיק הכ"מ מקרא זה לגמרי: