המדרש והמעשה ויקרא סז

שהגיע שעיר עד ראש המדבר לזה הי' מספיק סימן השהיי', עד כדי הילוך לבד, [ולר' יהודה הי' די רק בשהיי' כדי הילוך ג' מילין לבד, לפי"מ דמשמע מדבריו, דמשהגיע השעיר עד בית חדודו, היינו עד ראש המדבר, כבר הי' הלשון של זהורית מלבין, ולתנא דברייתא, יומא ס"ז, הי' צריך שהיי' עד כדי הילוך לצוק ממש, י"ב מילין, מדהיו קושרין חציו כסלע כו', ע' תו"י יומא, ס"ח ב'], משא"כ אי הוי צריך בדיקה לאחר דחיי', א"כ בזה הי' צריך שהיי' אליבא דכו"ע והיינו אף לר"י) עד כדי הילוך לצוק ממש וכדי חזרה משם לעזרה להודיע לכ"ג שנבדק כראוי היינו ב"פ כ"ד חומשי שעה, שהוא כדי מהלך עשר שעות בקירוב, ושוב אין כאן שהות לשאר עבודת היום ולהקרבת תמיד של ביה"ע כלל, אפילו אם תקדים זמן הקרבת המוספין בכל האפשר. ולפי"ז מה זה שאמר "וכי תימא דבדקינן לי'", הא אי אפשר כלל בבדיקה (עכ"פ להנך תנאי דלית להו דירכאות וסודרין), מדעד שילך לצוק ויבא משם המודיע (שהוא זמן י' שעות בקירוב כמו שהוכחנו) כבר עבר זמן הקרבת תמיד של ביה"ע, (שאינו אלא עד ט' ומחצה), אפילו לכשתקדים זמן הקרבת המוספין ושלוח המשתלח בכל האפשר

ואמנם יש לדחוק ולתרץ, דאליבא דהו"א. אילו הוי חיישינן למיעוטא, ואילו הוי מצריכינן בדיקה למשתלח, אין הכי נמי דהוי אמינא אף לר"י ור' ישמעאל שהיו מודיעין ע"י דירכאות וסודרין, ומשו"ה אמר הש"ס וכי תימא דבדקינן לי' כו' ומוכיח דבלא"ה א"א בבדיקה, מדנעשה אברים אברים. אך זה דוחק. ובלא"ה קשה למצא זמן שהות אפי' של הליכה לבד מעזרה לצוק (שהוא כ"ד חומשי שעה) בין השלוח לשאר העבודות. וצ"ע

המורם מכל דברינו: ישבנו שיטת הרמב"ם ז"ל דיליף פסול טרפות לשעיר המשתלח מקרא דיעמד חי, (שהוא לכא' נגד ש"ס חולין י"א), והוכחנו עפי"ז דאי אירע פסול טרפות במשתלח, לא לבד עד שעת הגרלה, אך גם עד מתן דמו של פנימי מיפסל בי'. עוד ביררנו ד' התוס' ע"ז ו', והוכחנו דאין למעט מיעמד חי, או מכל החי, רק בטרפות הניכרת, שהיא מובדלת בה משאר חברותי' (ע' למעלה), ובזה נסתרו ד' הכת"ס בחדושיו לגטין. גם בררנו לסתור ד' הגאון ר' צה"ח, במ"ש בענין שינה עליו הכתוב לעכב, ובענין שיטת מהרש"ל דמיעוט טרפות חיות, הוכחנו דלכתחילה יש לפסול חשש טרפות שאינה ידועה במשתלח, מטעם דבעינן שני שעירים שיהיו שוין. פירשנו אל נכון ד' הירושלמי פ"ו דיומא, דלא תיקשי מדבריהם ע"ד התוס' יומא ס"ד, והוכחנו דבאמת לא בעינן מובחר אף למצוה, בין לפנימי ובין למשתלח. גם ביארנו טעמו של דבר מה דלא הוי ניחא להו לחכמים במעשיהם של בבליים שהיו תולשין בשערו של משתלח: