המדרש והמעשה ויקרא סד

שעירים אחד שלם ואחד טרפה (אפי' טרפה פנימית) אינן שוים "בשבח הדמים", אפילו אי הוי אמרינן דאין טרפות פוסל במשתלח, דהא השלם ראוי בין לשם ובין לעזאזל, והטרפה אינו ראוי עכ"פ לשם. וא"כ אי ס"ד דלא אזלינן בתר רובא, אין לך שוים בבירור לעולם, דהא אותו דלשם יתברר לך ע"י בדיקה שהוא שלם, והמשתלח (דא"א בבדיקה) לא תדע לעולם, דילמא טרפה הוא. ונהי דבגוף הדמים ודאי דשוים הם בשעת הגרלה (דהא השתא מיהת לא ידעינן מה שבפנים, ולא יוכר זה בפני זה) מ"מ, לפי מ"ש הירושלמי דבעינן שוים "בשבח הדמים", היינו בערכם האמתי, וזה לא יתברר לך לעולם ובשלמא אליבא דאמת לק"מ, דטרפות ידועה ודאי לא תוקח, ולטרפות שאינה ידועה הא אין לחוש כלל, דהא סמכינן ארוב בהמות כשרות, ולא נחוש כלל למשתלח דילמא טרפה הוי, משא"כ אליבא דהו"א, אי ניחוש למיעוטא מה"ת, איך יתברר לך לעולם שהם שוים "בשבח הדמים"

? ואמנם אין שוין אלא למצוה, ולא לעכב, אבל הן לא יושיענו זה אלא דאי אירע במקרה שלקחו אינם שוים, אז כשרים בדיעבד, אך לא בדבר תמידי שלא יתברר לעולם, דהא סוף סוף ג' קראי איכא, חד לשוים בשבח הדמים וע' יומא, ס"ב, ב', שם] ובלא רובא איך תפרנס מקרא זה, הא אין לברר לעולם אם שוים הם באמת. ולולא דמסתפינא הי' נלענ"ד להכניס זאת בכונת פירוש ד' הש"ס בחולין שם. ראבי"א אתי' משעיר המשתלח, "דרחמנא א' ולקח את שני השעירים, שיהיו שניהם שוים, ודילמא טרפה הוא", (וממילא אינם שוים) "וכ"ת מאי נפקא לן מינה (כלומר הא לא בעינן שוין אלא בדבר עקרי, כגון במראה וקומה ודמים, ומאן לימא לן דטרפות פנימית הוא דבר עקרי כל כך שיהי' השווי בזה הכרח אצלם, וזה מ"ש למאי נפקא לן מינה", וע"ז משני) "הא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם", וא"כ אילו הוי ידעית קודם הגרלה דטרפה הוי לא הוי ראוי לא לשם ולא לעזאזל, וממילא דלא שוה "בשבח הדמים" עם חברו, הראוי בין לכך ובין לכך, דהא אותו יבדקו, והא "שבח הדמים (כלומר שווי ערכם האמתי, כדמוכח מן הירושלמי שם ולא השווי ההסכמי) כבר הוא אחד משלשת הדברים העקרים דאצטריך קראי עלייהו, ואי ס"ד דיש לחוש דילמא טרפה הוי, קרא במאי מוקמית לי', דהא לא יתברר לך דבר זה לעולם, אם ראוי הוא זה באמת לגורל ולשם כמו חברו

הנך רואה דלפי פירושנו בסוגי' זו לק"מ מה שהקשה הגרצ"ח, דפתח בשניהם שוין, וסיים באין הגורל קובע, וכן מה שהקשה בס' לב אריה דהא בשעת הגרלה שניהם ראויין, דבאמת משניהם שוים לחוד אין ראי' כלל, מדאינו אלא למצוה, וכן מהא דאין הגורל קובע אין ראי', דהא אין זה פסול בעצם, ובשעת הגרלה תרוייהו ראויין הן (וכק' הל"א), אלא דהש"ס הוכיח משני אלה ביחד, מדעכ"פ לכתחילה הצריך הכתוב שיהיו שניהם שוין בשבח הדמים", ואם היא טרפה אינה ראוי' לא לשם ולא לעזאזל (דהא אין הגורל קובע כו'), וממילא דאינם שוים "בשבח הדמים", וזה לא יתברר לך לעולם כל זמן שאתה חושש למיעוטא: **(ואמנם יש לדחות ולחלק דהיא הנותנת כיון דהפרש כזה בשבח הדמים אינו עתיד להתברר לעולם א"כ בהפרש כזה לא איכפת לן כלל מדעכ"פ למראית עין שוין הם בשבח דמים אך זה דוחק ועוד יש להעיר מד' התו"י ס"ב שם ד"ה שני שהקשה מד' הירושלמי דאפילו חיטה אינה דומה לחברתה, ותי' דמ"מ בעינן שיהיו שוין במראה וכו' כל מה שיוכלו עיי"ש ואין להאריך

)** ובהאי ענינא הקשה לי רב גדול אחד ע"ד התוס' יומא ס"ד ד"ה ואם הי' שני מובחר, שכתבו שם דבשעיר המשתלח ובשעיר הפנימי, הנשרף מחוץ לג"מ, אין מובחר מעכב, ולכא' הוא נגד ד' הירושלמי הנ"ל, דאיתא התם גבי ב' שעירים, משובח בגוף ומשובח במראה איזה מהם קודם, ומסיק דמשובח בגוף עדיף