המדרש והמעשה ויקרא נז

וצ"ל לפי דעתו, דמה דיליף בש"ס רובא ממכה אביו, היינו היכא דלא הוחזק לענינים אחרים ועפ"י דבריו ז"ל נלענ"ד להמתיק עוד יותר דקדוק לשונו של ר' יוחנן בסגנון שאמרנו. מעיקרא אמר מלקין על החזקות, ולאח"כ כשכבר הוחזק לענין מלקות (דהוי מפטור לחיוב) אז גם "סוקלין ושורפין על החזקות", אז סמכינן על אותה חזקה אף להכריע בין סקילה לשרפה", מחיוב על חיוב. וניחא מאד מה דלא עריב ותני להו בהדדי, כקושית מהרי"ק

עפ"י הנ"ל יתישב לנו כמין חומר לשונו של המחבר באה"ע י"ט. דלכ"ק למה נקיט המחבר כלל להך דינא "דהורגין", על החזקות, דהא עכשיו בטלו ד' מיתות בזה"ז, ובשלמא מלקות איכא נ"מ לענין פסולי עדות, כמבואר בחו"מ ל"ד, אבל מאי נ"מ בחייבי מיתה. ועכצ"ל דנפקא מינה להא דלקוברו בין רשעים גמורים, (כעין מה דאמרינן ביבמות ל"ג), ובודאי דחילוק יש בדבר זה למי שדינו במיתה חמורה ולמי שדינו בקלה

אולם תנן [סנהדרין, פ"ו, פ"א] שני קברות היו שם אחת לנסקלין ונשרפין ואחת לנהרגין ונחנקין, ומקשה עלה בש"ס, וליתקון ד' קברות, ופירש"י דהא נסקלין אצל נשרפין קלים הם), ומשני ב' קברות גמרא גמירי להו. ע"כ. הרי דכך גמיר להו לחז"ל, דאע"ג דבעצם חומר העונש בודאי חלוק דינייהו של נסקלין מנשרפין, וכן של נהרגין מנחנקין, וארבע חילוקי עונשים יש, מ"מ לענין קבורה נסקלין בנשרפין בני חדא בקתא נינהו, והם המדרגה הראשונה, וכן נהרגין בנחנקין, והם המדרגה השניה, ולא הוזהרו לקבור זא"ז אלא את הרשע ממדרגה השני' אצל הרשע ממדרגה הראשונה. ומעתה בא וראה, כמה מדוקדקים ד' המחבר, דאחרי שהעלינו דכל עיקר החדוש בד' ר' יוחנן, מ"ש סוקלין ושורפין עה"ח, אינו על מפטור לחיוב (דזה כבר ידעינן לי' מהא דמלקין) אלא על מחיוב לחיוב, דהיינו ההכרעה בין סקילה לשרפה, בימל"מ, (דאף בזה אזלינן בתר חזקה, אי משום דעדיפא בהא חזקה מרובא, אי משום דאיירי במי שכבר הוחזק מעיקרא לענין מלקות, וכדאמרן לעיל), א"כ הא תינח ר' יוחנן, דאיירי אזמן שהיו ד' מיתות נוהגות, שפיר נקיט "סוקלין ושורפין", משא"כ המחבר דאיירי אזה"ז, (דהשתא אין נ"מ בהכרעה זו אלא לענין לקוברו בין ר"ג) תו לא מצי למינקט סוקלין ושורפין, דהא אילו לענין קבורה בלא"ה בני חדא בקתא נינהו ואידי ואידי שם תהא קבורתם, ע"כ בדקדוק נקיט המחבר (בשנוי לשון מהא דר"י) מלקין עה"ח, וסוקלין וחונקין על החזקות, דנחנקין ונסקלין תו לאו בני חדא בקתא נינהו, ובזה כבר יש נ"מ לדינא באותה הכרעה אף בזה"ז, לענין קבורה בין רשעים גמורים וכדאמרן

עכ"פ נתישבו לנו כל הדקדוקים בלישנא דש"ס, שמהם הוציא המהרי"ק ז"ל חדושו הגדול, שאין מקור לו מן הש"ס לחלק בין החזקות. ומתורצת שיטת הרמב"ם והרדב"ז שלא חילקו בזה. וגם נתבארו לנו היטב שנויי הלשון באותו הענין שברמב"ם בה' א"ב, ובמחבר אה"ע, סי' י"ט. אגב אעיר מה שראיתי לרדב"ז שם שכתב דלר' יוחנן [נדה, י"ח, ב'.] חזקה עדיפא מרובא, מדקאמר התם למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדי' (היינו כנגדה כפירש"י שם) יעוי"ש ואם הי' הדבר כן אז הוי מתישב שפיר מה שאמרנו לפרש ד' הש"ס קדושין דאף בין מיתה למיתה אזלינן בתר חזקה (אע"ג דבתר רובא ל"א), דהא התם ר' יוחנן אמרה, ואיהו לשיטתי' בנדה י"ח, דחזקה עדיפא מרובא **(אמנם הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח כ' דנ"מ בדין מיתות בזה"ז לענין קלבד"מ, דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין, וח"מ שוגגין פטורין, וכמו שנתבאר בשו"ע חו"מ סי' תכ"ד. ואמנם לענ"ד אעפי"כ קשה, דנשתוק המחבר מהא דהורגין על החזקות, והא עכ"פ אף אי לא ניזל בתר חזקה איכא ספק השקול עכ"פ, וממילא דאין להוציא ממון מספק. ודו"ק. וע' פרמ"ג שם שחקר בהא דח"מ ספק לענין קלבד"מ:)**