המדרש והמעשה ויקרא נה

החזקות, ר' שמואל ברי' דר' יוסי כו' כתיב ומכה אביו ואמו כו', וכי דבר בריא הוא שזה אביו, והלא אינה אלא חזקה כו' עכ"ל. הרי דס"ל לירושלמי דהא דמכה אביו מטעם חזקה היא (ולא מטעם רובא, כדיליף לה בש"ס דילן), ובודאי דאי מהתם, לא שמענו שום חילוק בין איכא לליכא לברורי. אך לש"ס דילן דיליף חזקה מהא דויצא הכהן, והתם מצינו להדי' שחילקה תורה בין לכתחילה לדיעבד, ולפי"מ דקיי"ל כשיטת רוב ראשונים דפליגי ארמב"ם, וס"ל ס"ד לחומרא מה"ת, יש ויש מקום לומר אף אליבא דאמת, דאין לסמוך אחזקה לכתחילה אף מה"ת, היכא דאיכא לברורי ואף שבודאי להלכה יש ליישב בדבר, אך הארכתי בזה, כדי להראות דמה שיצא להם לחל מקרא דויצא הכהן לאסור לכתחילה, בין שעומד בתוך הבית ובין בהלך לתוך ביתו, ולהתיר בדיעבד בתרוייהו, לאו מיתורא דקראי לחוד, אך מגופן של הלכות אלו יצא להם דרש זה

ולענין מה שהזכרנו למעלה בשם הירושלמי דיליף חזקה ממכה אביו, אולי י"ל דבאמת לא פליג אש"ס דילן, דהנה הפרמ"ג [בספרו שוש"ה כלל י"ב ח' ג'] מנה לחזקה דבנה מורכב על כתפה בין החזקות שאינן פוסקות, דאינהו מטעם רובא, ויש להאריך בזה, ואכ"מ. רק עוד דבר אחד נדבר בהאי ענינא

הנה המהרי"ק [שרש פ"ז, הביאו הרדב"ז בתשובה ח"ד, דמ"ה] חדוש גדול חדש לנו לחלק בין החזקות, היינו דאף דקיי"ל שהיו הורגין על החזקות, מ"מ לא זו החזקה שמביאתו לידי מלקות מביאתו לידי מיתה, דבמיתה בעינן שיהי' גם מעשה מסייע לחזקה, יעויי"ש, וחילו דמהרי"ק מהא דא' ר' יוחנן [קדושין, ד' פ' מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין ע החזקות, ולא כללן כולן כאחת, "מלקין וסוקלין ושורפין על החזקות", וגם מ"ש מלקין, הוא מיותר לגמרי, דאי סוקלין, פשיטא שמלקין ג"כ, אע"כ דחזקות שונות הנה יעויי"ש והרדב"ז חלק עליו, וע' ב"ש אה"ע י"ט ובב"מ שם שהוכיחו מד' הרמב"ם דלא כמהרי"ק. אמנם ישארו אליבא דרמב"ם דקדוקיו של מהרי"ק בלישנא דש"ס ונלענ"ד לתרץ באופן שלא נצטרך לחלק בין החזקות, באין מקור ויסוד ברור לזה מן הש"ס

דהנה בלישנא דר' יוחנן יש לדקדק תו, מ"ש "סוקלין ושורפין", ולא די לו בחדא, "סוקלין עה"ח", וגם מה שלא אמר פשוט: "הורגין על החזקות", כלישנא דירושלמי גדולה מזו יש לדקדק לענ"ד בלישנא דהרב המחבר [אה"ע, סי' י"ט.] שכתב "מלקין, וחונקין, וסוקלין על החזקות", והוא תמוה מאד, דאי לשון עצמו נקיט הב"י הול"ל בלשון קצרה, כלישנא דירושלמי, ואי ל' הש"ס דילן נקיט, הול"ל כדאיתא בש"ס: "סוקלין ושורפין", ולישנא "דחונקין וסוקלין ליתא לא בבבלי ולא בירושלמי

ואמנם גם להרמב"ם ופ"א מה' א"ב, ה' כ'] יש שינוי לשון בזה, דאיהו כתב שם וז"ל, מי שהוחזק בשאר בשר כו' וסוקלין ושורפין וחונקין כו' הרי דנקט לכולהו ולא שביק אלא הורגין. אך באמת ל' הרמב"ם מדוקדק מאד לפי דעתי. דהא התם בעריות קאי, ויש מן העריות שדינן בסקילה (כגון נערה המאורסה וכו'), או בשרפה (כגון חמותו ואינך), או בחנק וכגון אשת איש), אך אין שום דין הרג אצל עריות, (דאין בכלל הנהרגין אלא רוצח ועיה"נ), ושפיר שביק רמב"ם הרג בנידון דידי', דבעריות קאי, ונקיט לכולהו אינך תלתא, אך ל' המחבר דשביק "שורפין" דש"ס, ונקיט "חונקין" תחתיו, תמוה באמת

ונלענ"ד לישב כל הנ"ל, דהנה אף דהש"ס יליף רובא מקרא, מ"מ ידוע מה שחידש ר"ת [סנהדרין ד' פ', ע"כ] דבין מיתה למיתה, כגון ח"מ שנתערבו זב"ז, לא אזלינן בתר רובא, וכבר נתלבטו בדבר זה הרבה מן האחרונים. **(וכ' אחי הרב הגאון כמוה"ר אליעזר נ"י הביא סעד גדול לד' ר"ת מלשון הירושלמי פ"ב דכתובות ה"א, זאת אומרת שלא הילכו למידת הדין ולממון אחר הרוב" עיי"ש, והאי למידת הדין")** עכ"פ הי' מקום לומר דאף