המדרש והמעשה ויקרא נג

סי' ח' לענין בדיקת הציצית הוכיח מד' התוס' דרק ברובא, דעדיפא מחזקה, אמרינן הכי, משא"כ בחזקה, דקלישא, אף בלא חזקת איסור צריכינן לברר היכא דאיכא לברורי יעויי"ש וטעמא בעי מנא לן לחלק בזה מסברא דנפשין, ולהלן יבואר הדבר

עכ"פ לפי"ד מחצ"ה הי' אפשר לכאורה לתרץ ק' התוס' חולין בפשיטות, דשפיר אצטריך קרא לרובא, אע"ג דעדיפה מחזקה, לפי דאי מק"ו מחזקה הוי ילפינן לה, אז הוי אמינא דומיא דחזקה, דהיכא דאיכא לברורי חיוב לברר, אפילו בלא חזקת איסור, משא"כ השתא דיש קרא מיוחד לרובא סמכינן עלה, בדלית חזקת איסור, אפי' במקום דאיכא לברורי

אולם לכאורה זה ליתא, דהא כ' הפרמ"ג יו"ד בפתיחתו לסי' ל"ה) דחיוב הבירור בין ברובא ובין בחזקה, היכא דאפשר, אינו אלא מדרבנן, וא"כ אכתי לא יתישב בזה יתורא דקראי. אבל באמת נלענ"ד דאי משום הא לא אירי', וכמו שנבאר

הנה הפרמ"ג הביא ראי' מד' הירושלמי פ' אין צדין, "ראיית ריאה דרבנן"; והתם רובא הוי, וא"כ לפי"ד המחצ"ה דמחלק בין רובא לחזקה בענין איכא לברורי, אין ראי' מן הירושלמי לענין חזקה (ואפשר דבחזקה אף מדאורייתא צריך לברר), ולולא ד' הפרמ"ג הי' נלענ"ד, דבאמת טעמא רבה איכא לחלק בינייהו שכבר הזכרנו דהש"ס יליף חזקה מקרא דויצא הכהן מן הבית, דילמא אדנפיק בציר לי' שעורא, ומתקיף עלה ר"א בר יעקב ודילמא נפיק דרך אחוריו דחזי לי', אמר אביי שתי תשובות בדבר, חדא דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה, ועוד אחורי הדלת מאי אל"מ כו', א"ל רבא כו' יציאת כה"ג ביוהכ"פ תוכיח כו' ודקאמרת אין פותחין חלונות כו'. תניא דלא כראב"י, ויצא הכהן מן הבית, יכול ילך לתוך ביתו כו', ומניין שאם הלך לתוך ביתו שהסגרו מוסגר כו'. וראב"י, כגון דקיימי דרא דגברי, ואמרי כדקאי קאי. עכ"ל הסוגיא שם. והנה מסיק הש"ס דלא כראב"י, ויליף חזקה מהאי קרא. אך לולא דמסתפינא הוי אמינא דלא נדחו אלא סוף דברי ראב"י, היינו דאיהו מוקי זה שאמרה תורה דבהלך לתוך ביתו שהסגרו מוסגר, היינו דוקא בדקיימי דרא דגברי ואמרי כדקאי קאי, (וממילא דאין שום ראי' לדידי' על סמיכות החזקה), והש"ס לא ניחא לי' בהכי, (מטעם שנבאר להלן), אך ראש דברי ראב"י, דמוקי בדנפיק לי' דרך אחוריו. לא נדחו כלל, אף אליבא דמסקנא, (דהא רבא סיוע מסייע לי' התם בש"ס, מיציאת כה"ג ביוהכ"פ וכו'), וא"ת מאי נ"מ יש בזה, סוף סוף מדנדתה דחיית ראב"י (ולוא יהא אף בסוף דבריו) הדר קמה לה ילפותא דש"ס דיליף חזקה מהכא, תא ואימא לך דיש ויש נ"מ רבה בזה

דיש לומר דס"ל לש"ס דמדחזינן דלכתחילה הצריכה תורה שיעמוד בצד המשקוף, ובדיעבד אף בהלך לתוך ביתו הסגרו הסגר, עכצ"ל בטעם הדבר דנהי דסמכינן אחזקה, מ"מ אין זה אלא בדליכא לברורי, היינו אי אירע בדיעבד שהלך לתוך ביתו והסגירו מרחוק, דאז אי אפשר כלל לברר, דילמא אדנפיק בציר לי', ובכהא"ג סמכינן אחזקה (ואמטו להכי לא ניחא לי' לש"ס לאוקמי הא דהלך לחוך ביתו בדקיימי דרא דגברי, כדאוקי לה ראב"י, דא"כ אף לכתחילה נמי, דהא אמרינן השתא דכל עיקר הקפידה אינה אלא כדי לברר, אי לא בציר לי' שעורא.), משא"כ לכתחילה הא חזינן שהזקיקתו תורה לעמוד בצד המשקוף, ואולי באמת טעמא דמילתא כדי לברר, היכא דאפשר, ולא לסמוך אחזקה, ואולי אין הכי נמי שלכתחילה צריך לצאת דרך אחוריו (כיציאת כה"ג), ורואה, ואינו סומך על החזקה כלל, מדאפשר לברר: **(ואמנם בחדושי הר"ן כתוב לאמר דאליבא דמסקנא אין להוכיח מיציאת כה"ג, דהתם אין קפידא אם כך יצא או כך יצא, מ"מ העבודה כשרה, ורק מפני הכבוד הולך ופניו לאחוריו. אבל שנאמר דויצא היינו דוקא דרך אחוריו זה לא יתכן. עכת"ד. אבל לא זכיתי להבין. דהא בדיעבד אף הכא

)** הנך רואה איפוא דיש סמך מן התורה להא דחייבינן לברר לכתחילה היכא דמצינו