המדרש והמעשה ויקרא נ

אכילתו דפסח, וזה כסתימת ד' הרמ"א יו"ד רס"ב, ולא כמ"ש הש"ך שם להשיג עליו. ועוד נתברר דאף הטפת ד"ב אינו צריך, מדפירש רב, מאי שוב, משום פריעה, ולא פירשה משום הטפה, לאותן שנימולו בלילה ע"י משה), וזה כמו שחדש השג"א בסי' נ"ד. עוד הוכחנו, דקצירת העומר ביום והבאתו מן הישן לא תליין זב"ז כלל, ואפשר למיסבר כמ"ד דאם הביא מן הישן כשר, ואעפי"כ יסבור דנקצר שלא כמצותו פסול. לבד זה נתבאר מדברינו דלשיטת כ"מ אליבא דרמב"ם אתי עשה דמצה ודחי ל"ת דאכילת חדש, ודלא כתוס' סוף פ"ק דקדושין, ואעפי"כ אין זה אלא באיסור דאכילת חדש (היכא דמצא קצור, ולית לי' מן הישן) אך לא באיסור דקצירה משום דלא הוי בעידנא. גם ישבנו שיטת הרמב"ם להכשיר נקצר שלא כמצותו, אע"ג דדחי שבת, ומינה נתישבה שיטת הרמ"א בה' מילה בלילה, נגד השגתו של הש"ך ז"ל: