המדרש והמעשה ויקרא מט

הארכנו בכ"ז כדי לברר השיטות בהא דנקצר שלא כמצותו, אך לענין ביאור ד' המדרש נלענ"ד דיש לישבו גם בדרך פשוטה. דבין לת"ק ובין לרשב"א ניחא, ולעולם סדר הענינים הוא מחבר, ולא סדר הזמנים בלבד, והוא עפי"מ דאיתא בש"ס [נדה ל"א, ב'] שמפני מה מילה לשמונה, שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים", ואגדה זו תמוהה, דהא בן שמונת ימים לאברהם נאמר, ועדיין לא היתה טומאה וטהרה נוהגת? וברש"י שם, מ"מ מילה לשמונה "ולא לשבעה", וג"ז אינו מדוקדק, דהול"ל "ולא קודם לשמיני", דהא שביעי לאו דוקא, כמובן, ונ' דבאמת ודאי שביעי לאו דוקא, אלא דרש"י לישנא דש"ס נקט, דאמרינן [בשבת, קל"ב, א'] ראב"י אמר, שמיני אפילו בשבת, האי שמיני מבעי לי' למעוטי שביעי, מבן שמונת ימים נפקא, ואכתי מבעי לי' חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי. ע"כ. והנה מדברי ר' אסי לקמן קל"ה, א', מוכח להדי' דמקרא דביום השמיני, למעוטי שביעי הוא דידעינן, וע"כ דקרא דבן שמונת ימים למעוטי תשיעי הוא דאתי. ואע"ג דבודאי אף קודם מ"ת נמי לא מלו קודם ח', הא אמר הש"ס התם "ניתנה תורה ונתחדשה הלכה", היינו דלאחר שניתנה תורת טומאה וטהרה נתחדשה הלכה, דמי שאין אמו טמאה לידה נימול אף קודם שמונה, ורק מי שאמו טמאה לידה לא ימול עד לשמיני, וע"ז קאי קרא דביום השמיני, האמור אצל פרשת טומאה, למעוטי שביעי דלא. זה מ"ש הש"ס "מפני מה מילה לשמונה, כלומר למה חדשה תורה דרק מי שאמו טמאה לידה לא ימול קודם לשמיני, וזה מ"ש רש"י "לשמונה, ולא לשבעה", כלישנא דש"ס שבת קל"ב, דביום השמיני למעוטי שביעי הוא דאתי, ומשני "כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים", ע"כ ממתינן להו עד לשמיני, ובודאי דטעם זה לא יתכן אך ורק במי שאמו טמאה לידה, ע"כ משניתנה תורה נתחדשה הלכה בזה

וראה, כמה ברורין עפי"ז ד' הילקוט (פ' בא) שהבאנו למעלה תן חלק לשבעה, זה דורו של משה שמל לשבעה. דהנה עפ"י הנ"ל כמעט לא משכחת כלל לבר ישראל שימול קודם לשמיני, לא קודם מ"ת ולא לאחרי', דקודם מ"ת לא הוי תלוי בטומאת לידה כלל וכלם מלו רק ביום השמיני, ולאחר מ"ת הא כל בר ישראל אמו טמאה לידה, וא"כ עכ"פ כל בר ישראל אינו נימול קודם לשמונה, (זולת יוצא דופן למ"ד, וכדומה, דהויין מילתא דל"ש); אימתי משכחת לה (מילה קודם ח') שבדורו של משה, היינו באותן שנולדו תוך ח' למתן תורה, דמקמי דמטי שמיני שלהם כבר נתחדשה הלכה, ועדיין לא היו אמותיהן טמאות לידה, וממילא שהי' דינם למול אף בשביעי, זה מ"ש "זה דורו של משה שמל לשבעה", דוקא של משה, לא קודם לו, ולא לאחריו

ומעתה יתפרש חבור הענינים בקראי דפרשתא בא באר היטב: "וטמאה שבעת ימים (ולא יהיו "או"א שמחים" עד לשמיני, ע"כ צויתיך) וביום השמיני ימול, בשמיני למעוטי שביעי, וכדאמרן לעיל, שנתחדשה הלכה, שרק במטמא טומאת לידה, "שאו"א עצבין", לא יקדימו מילתו מקודם לשמיני. הרי שלבד חיבור הזמנים גם חבור הענינים יש כאן, וזה בין לחכמים ובין לר' שמעון ב"א. (שוב ראיתי דאולי יש להכניס קצת מדבר זה בכונת מהרש"א ז"ל בח"א לנדה שם). **(ובזה יש לפרש גם ד' הפייטן (במערבית ליל שמ"ע) שמיני זומן לבהמה כו' שמיני חקר לאספו עם שבעה מפני טורח יולדת השבעה (ע' במפרש שם, ולדידי' דחוק מאד מ"ש מפני טורח יולדת השבעה), ולדעתי כונתו, דהנה מונה שם הרבה ענינים שונים שהחשיבה בהם תורה את יום השמיני (וכמו"ש זומן לבהמה) ומזכיר כאן חשיבות יום השמיני למילה, זה מ"ש שמיני חקר לאספו עם שבעה (כלומר לחברו בויו המחבר) מפני טורח יולדת השבעה, כלומר שלא יהיו או"א עצבין והבן

)** עכ"פ הרוחנו ממאמר זה להוכיח מן המדרש דנימול בלילה, אף לת"ק דרשב"א, דהוי שלא כמצותו, מ"מ יצא בדיעבד, דמשו"ה ניחא מה דלפי"ד המדרש מל אותם משה בזמן