המדרש והמעשה ויקרא לג

ובפשטות נראה לענ"ד בבאור ד' הספרא דהנה התוס' [כתובות ק"ג] הביאו ד' הר"ח כהן, שאמר אילו הי' באשכבתי' דר"ת הי' מיטמא לו, והוא עפי"מ דאיתא סוף סוטה, משמת רבי בטלה כהונה, והתוס' דחו שאין זה אלא בטומאת בית הפרס דרבנן. ומסתבר לומר דלפי מה ששלח ר"ח כהן לשיטתי' לר"ת איזה בית אשר תבנו לי' [נזיר נ"ד ע"ב] היינו מדאי אפשר שלא יהי' מסמר שנטמא בזמן מן הזמנים באהל המת, וחרב הרי הוא כחלל, ובזה"ז אין אפר פרה, וא"כ כל הכהנים בזה"ז בלא"ה טמאי מתים, ולראב"ד כל תוספת טומאה אינה אלא מדרבנן, וא"כ אפי' אי נימא דמ"ש בסוף סוטה דבטלה כהונה רק לענין טומאה דרבנן אמרו (כגון טומאת ביה"פ) מ"מ שפיר אמר ר"ח כהן שהי' מיטמא לר"ת, מדכל טומאה בזה"ז אינה אלא דרבנן לס' הנ"ל. (ואמנם ר"ח כהן לדידי' פליג שם בתוס' נזיר ע"ד ר"ת וס"ל דכלי שנטמא באהל המת אינו כחלל, אך מי יימר דלבסוף לא קבלה רח"כ מר"ת רבו)

ואולם באמת משמע מד' הרא"ש והראב"ד הפוסקים כר"ח כהן דאפי' בטומאה דאורייתא ס"ל הכי, וחילא דידהו מירושלמי [פ"ז דנזיר] דאיתא התם מהו שיטמא לנשיא, כד דמך ר' יודן נשיאה כו' וליש ראשונים הי' אפר פרה בימי האמוראים ע' מ"ל פ"ג מה' אבל ה"א בשם הר"ש והרא"ש פ"ד דחלה], ומדאעפי"כ מסיק הירושלמי להתירא, הרי דאפילו טומאה דאורייתא, היינו אפילו בזמן שהיו כהנים טהורים הותרה לגבי נשיא

אך לענ"ד יש להביא ראי' מד' הירושלמי גופי' לד' התוס' (החולקים על ר"ח כהן), דהנה איתא שם בירושלמי כד דמכית יודייני אחתי' דר' יודן נשיאה שלח ר' חנינא לר' מנא שיטמא לה, לא סלק, אמר אם בחייהן אין מיטמאין להן ק"ו במיתתן. א"ר עשוה כמת מצוה. ע"כ. ופי' הפ"מ אם בחייהן, היינו בטומאת נדתן כו' וע"ז מסיק דק"ו פריכא הוא דבמיתתן עדיף להטמא להן משום דעשוה כמת מצוה. ובקרבן העדה פי' "מה בחייהן" היינו בחיי הנשיא, דעובדא דיודייני לאחר פטירתו של רבי היתה, ואילו בחייו של רבי לא היו כהנים אחרים מיטמאין לה, ק"ו לאחר פטירתו, וע"ז מסיק דאין זה ק"ו, משום דבחייו הוי סגי לה בכבוד הנשיא המטמא לה, משא"כ לאחר מוחו עשוה כמת מצוה

חזינן מיהות דבין לפי' הפ"מ, ובין לפי' בעל קרבן העדה, ס"ל לירושלמי דלא לנשיא בלבד, אלא גם לקרוביו של נשיא הותרה טומאת כהן, משום כבודו של נשיא. וא"כ קשה טובא, מי לנו קרוב של נשיא יותר מנדב ואביהוא, דאביהם כ"ג, ודודם מלך, ועל עצמם אמרו (כאן, בספרא, י"ז.) אמר משה כסבור הייתי בי או בך יתקדש הבית, עכשיו נמצאו בנך גדולים ממני וממך". ואיך לא נטמאו להם אלעזר ואיתמר? ובזה כבר לא יועיל מה שתירץ הג' מלבים ז"ל שהי' גופן חסר, דהא הך מיעוטא דלאביו כשהוא שלם, אך לענין טומאת קרובים נאמר, ולא לענין מת מצוה, דבודאי כשמצא מ"מ שחתר גופו מקצת, אף דבכה"ג מטעם אביו אינו מטמא לו, מ"מ מיטמא לו מטעם מ"מ. **(דלענין מ"מ אך ראשו ורובו בעינן, ואפי' חסר מקצתו, ולענין טומאת קרובים בחסר כל שהוא אינו מיטמא לו, ע' ירוש' פ"ז דנזיר וביו"ד סוף סי' שע"ג וסי' שע"ד)** ונהי שאינו כמת מצוה ממש, שיטמא לו נזיר וכ"ג, אך עכ"פ משמע דמה דאשתרי לכהן הדיוט בכה"ג, מלתא דמ"מ אשתרי, ואין שום נ"מ בזה בין שלם לחסר, וא"כ לא גרעי נו"א עכ"פ מיודייני אחתי' דר' יודן נשיאה

ואפילו לפי פירושו של בעל קרבן העדה, דבלאחר מיתתו של ר"י מיירי **(אנן השתא אליבא דר' עקיבא קיימינן (דלדידי' בפנים מתו) והא ר"ע הוא דאמר [סוכה כ"ה א] דאותן האנשים שהיו טמאים לנפש אדם מישאל ואלצפן היו, ולא היה להם זמן ליטהר (עיי"ש בסוגי') ואי ס"ד דגם אהרן ובניו נטמאו אותו היום אליבא דר' עקיבא, א"כ לא הי' גם להם זמן ליטהר, ושוב הי' בדין שיעשו כל הצבור אח הפסח בטומאה במועדו (כמבואר בפסחים שם, היו הצבור טהורין והכהנים טמאין כו') ולא שידחו כיחידים לפסח שני. אלא ע"כ שלא נטמאו הכהנים:)**