המדרש והמעשה ויקרא כט

להבלע בבגד קמא ולהזדקק לכבוס אח"כ, ונסתפק לוי אי משעת נגיעה בבגד קמא, מדהוי עומד להבלע בו, כבר אידחי לי' לכבוס, "או דילמא לא", מדסוף סוף עדיין לא נבלע בראשון, רק ניתז ממנו לבגד אחר

אך רבא אבעי לי' דם עולה למטה ודם חטאת למעלה, דהתם תיכף אשעת ההיתז לא הוי ראוי בגד זה לכבוס דם חטאת ממנו, מדלא הי' עומד לכתחילה לבלוע בו כלל (מדשבע לבלוע דם עולה למטה, כדפירש"י שם), ובהא הוא דאבעי לי' לרבא, אי משום נגיעה הוא (כלומר וכל אימת שיגע דם חטאת בבגד, ואפילו באינו ראוי לבלוע כלל טעון כבוס), והא נגע, או דילמא משום בליעה הוא כלומר דבעינן ראוי להבלע, דאי לא, לא עדיף בגד זה מכלי עץ או כלי מתכות, דמה לי אי אינו ראוי' לכבוס רק לגרידה מצד עצם הכלי, או אינו ראוי לכבוס רק לגרידה מצד שהבגד כבר שבע מלבלוע דם עולה, עד שלא יבלע בו דם החטאת עוד. ובתר דבעי' הדר פשטה דאין טעון כבוס, דבאמת ראוי לבליעה וראוי לכבוס בעינן, ולא שנא אי אינו ראוי לבליעה ולכבוס (אלא לגרידה) מצד שהוא קשה, או מצד שהוא שבע לבלוע

נמצאת אומר לפי"ז דאבעי' דרבא הוא בגדר את"ל לאבעי' דלוי, דאי ס"ד כצד השני דאבעי' דלוי דאף דניתז מבגד לבגד, אע"ג דראוי להבלע בבגד קמא, מ"מ כל אימת דלא נבלע בו לא אמרינן מבגד קמא אידחי לי' לכבוס, א"כ תו אין מקום לאבעי' דרבא בדם עולה למטה ודם חטאת למעלה מק"ו, דהא התם בדם עולה למטה לא נבלע ולא יבלע בו דם חטאת לעולם (מדשבע לבלוע דם עולה שלמטה הימנו), אלא ע"כ דבראוי להבלע כגון בניתז מבגד לבגד פשיטא לי' לרבא דמבגד קמא אידחי לי' לכבוס, ולא מבעי לי' אלא בדם עולה למטה היינו אי בעינן עכ"פ ראוי להבלע וראוי לכבוס, דאי לא"ה לא עדיף מניתז על כלי עץ וכלי מתכות, וכדאמרן

ומעתה סרה קושית הכ"מ ונתיישב לנו היטב פסקו של הרמב"ם דניתז מבגד לבגד אין השני טעון כבוס, דנהי דבמקומו לא איפשט בעי' דלוי (לרבנן דר"ע, דאף שעת הכושר לא מהני) מ"מ מבעי' דרבא להלן צ"ח מוכח דפשיטא לי' לרבא עכ"פ בהך דניתז מבגד לבגד, דהיכא דראוי לבלוע, כבר משעת נגיעה חל עליו חובת כבוס, ומדאחייב בגד קמא בכבוס, תו אין בגד השני טעון כבוס, וכפסקו של הרמב"ם

עפי"ז ברור ומוכרח הוא מה דקרי הש"ס להא דניתז על בגד טמא "טומאה באותה שעה", דבאמת טומאה וחיוב כבוס כהדדי אתיין בי', תרוייהו תיכף בשעת נגיעה, וכמו שהוכחנו מהא דניתז מבגד לבגד, (והא דפשיט רבא לקמן צ"ח דבבליעה תלי', היינו בראוי להבלע, לאפוקי דם עולה למטה ודם חטאת למעלה דבי' איירי רבא), וממילא נסתר תירוצו של בעל מרכבת המשנה על הרמב"ם (שפסק ניתז על בגד טמא אין טעון כיבוס, כר' אליעזר נגד רבנן) משיטת הרמב"ם גופי' גבי ניתז מבגד לבגד, ושפיר הניח הכ"מ את ד' הרמב"ם בהא דניתז על בגד טמא בצ"ע. ודו"ק: