המדרש והמעשה ויקרא כ

וראיתי שם בתשובה ל"ח הביא להקשות (בשם כ' אביו הגאון ז"ל) על ד' כ"מ הנ"ל, דהא בעל מום ודאי שייך בי' הקריבהו לפחתך, ואעפי"כ אין תמות בעופות אם לא במחוסר אבר עכ"ל. עיי"ש שנתקשה בזה הרבה, ולענ"ד לק"מ, דמקרא דהקריבהו ממעטינן תרי מילי, מה דמאוס לכל אדם אעפ"י שאין בו איסור (כהא דוהקרבתם את הפסח ואת החולה וגו' הקריבהו נא וגו'), ומה דאסור לישראל אעפ"י שאין בו מיאוס, כהא דטרפות גופי', דהא עכ"פ לפחת ישראל לא יקריבנו. והנה פסולא דבע"מ הוא משום דמאיס (וכמו"ש בש"ס בכ"ד שאני בע"מ דמאיס), וזהו דבר התלוי בהסכם, ועכצ"ל דלא מאיס אלא בבהמה דמינכר מומי', ולא בעוף דלא מינכר מומי' (ומום גדול כגון יבש גפו הא באמת פסול למזבח), אך פסולא דטרפות דהוי משום איסור, איך נחלק בי' לענין מזבח בין בהמה לעוף, הא סו"ס לפחת ישראל אסור, ושייך בי' משום הקריבהו נא. וז"פ

ויש להעיר עוד בענין טרפות למזבח אי הוי ד"ת מהא דמשנה [סוף פ"ה דמע"ש] אף הוא ביטל את המעוררין והנוקפין, וע' בירושלמי שם ובש"ס [סוטה מ"ח] שהיו מכין על גבי עגל בין קרניו א"ל ר"י כה"ג עד מתי אתם מאכילין את המזבח טרפות, עיי"ש במפרשים שיש לחוש שמא ניקב קרום של מוח יעויי"ש, ואם אף בודאי טרפות אינו אלא מד"ס בודאי שלא הי' לחוש חשש רחוק שמא ינקב, ויש לדחות, וק"ל. אבל מחורתא כדאמרן

תורת העולה והמורם מכל דברינו הנ"ל: א) הבאנו סמוכין לד' הכ"מ אליבא דרמב"ם (דטרפות למזבח אינה אלא מד"ס) מש"ס בכורות, מ'. ב) בררנו מש"ס סוכה נ' דאין שום סברא להתיר סירכת הריאה לגבי מזבח, ודלא כהגאון בעל עין יצחק זצ"ל. ב) הוכחנו, על יסוד שיטת ר"ת בטויו"ד נ"ז וד' הש"ס מנחות ס"ד וד' הרמב"ם בה' אהמ"ב, דנהי דהיכי דאתרמי דחזינן סירכא בריאה, הוי פסולה לקדשים כמו בחולין, מ"מ בתחילת חיוב הבדיקה בתר סירכא אולי אפשר לחלק ואך להדיוט יש להחמיר, ולא לגבוה. ד) תירצנו בזה קושית הגאון בעל בי"א על הסתירה בד' הרמב"ם שבפיה"מ ממשנה דביצה על משנה דתמיד. ה) הוכחנו משו"ת התשב"ץ ח"א סי' ס"ט דאין לחלק לגבי הקדש בין טרפת דרוסה לשאר טרפיות ודלא כמו"ש הגאון ז"ל בחת"ס לתרץ בזה קושית שעה"מ על הכ"מ. ו) לבד זה הוכחנו דלא כחת"ס בזה, ממה שישבנו ד' התוס' החמורים [בש"ס חולין כ"ח, ב'] והתימא שיש בפסקי השו"ע וטויו"ד [סי' שט"ו ס"ד] לענין מבכרת שיצתה מלאה מסוגיא דנדה כ"ט. ז) העלינו מתוך הפלפול בש"ס בכורות כ' דביצתה מלאה וחזרה ריקנית הולד הבא אחריו ספק בכור, בין טנפה בין לא טנפה וישבנו ק' הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו לנדה כ"ט. ח) חדשנו דאף למאן דחייש למיעוטא מ"מ יש לחלק בין מיעוט דלא תלוי במעשה למיעוט התלוי במעשה. ודכל ספק דרוסה הוי ספק התלוי במעשה ט) תירצנו ד' הכ"מ התמוהים [ברמב"ם פ"ו מה' רוש"נ] והעלינו דאפילו אי נימא דטרפות למזבח אינה אלא מד"ס, מ"מ היכא דא"א בבדיקה יש לחוש תמיד דילמא הוי מחוסר אבר מבפנים (דזה הוי ד"ת אליבא דכו"ע), אי לאו משום דאזלינן בתר רובא. י) ישבנו ק' השעה"מ על הכ"מ מש"ס ע"ז פ"ק והעלינו לחלק לענין הכשר טרפות למזבח בין עוף לבהמה, ובין אם הי' או לא הי' שעת הכושר. יא) הבאנו סעד לזה מפיה"מ לרמב"ם פ"ז דזבחים מ"ו ומש"ס זבחים פ"ה, ב'. ומד' הכ"מ פ"ג מה' אהמ"ב. יב) ישבנו קושית הג' בעל שו"מ ע"ד הכ"מ מהא דאין תמות בעופות. יג) הערנו דלא כחדושו דבעל כ"מ, ממשנה דמע"ש סוף פ"ה ומהא דסוטה מ"ח] אף הוא ביטל את הנוקפין כו':