המדרש והמעשה ויקרא יז

זה איתקש לקדשים **(ע' בירוש' פ' עגלה ערופה דמחוסר אבר פוסל בעגלה ערופה ג"כ. אמנם בפ"מ שם וכן בשעה"מ פ"יא מה' שחיטה כתבו אליבא דרמב"ם דאין מח"א פוסל בעגלה, ואין הדבר מפורש ברמב"ם, והסברא נותנת דלא פליג על הירושלמי בהא. ודו"ק:)** (דהא בלא"ה לאו לכל מילי איתקוש כדמ' ברמב"ם שם) ואעפי"כ שפיר הוכיח הש"ס מכאן דאזלינן בתר רובא, מדא"א למיבדקה כלל, ניחוש דילמא חסר לה א' מאברי' הפנימיים, אלא ע"כ דסמכינן ארובא. ואכתי אין ראי' לפסול טרפות. אמטו להכי נזקק הכ"מ להעיר מן הירושלמי, דהתם בירושלמי מוכח להדי' דלא מחוסר אבר בלבד, אלא גם טרפות פוסלת בה. ודו"ק

זכינו לדין דלהכ"מ אפשר לפרש ראיית הש"ס מעגלה ערופה דאמחוסר אבר שמבפנים קאי, וממילא מיושבת גם קושית שעה"מ ע"ד הכ"מ שבה' אה"מ, (שהקשה מאותה סוגיא על דבריו דכ"מ דטרפות למזבח אינה מה"ת), דהא כל הילפותות מרישא של עולה, מפסח ומאלי' נדחו בלא"ה שם, ולא נשתיירו אלא ההוכחות מפרה אדומה, מעגלה ערופה ומשעיר המשתלח, וכל הני תלת אי אפשר לבודקן כלל אף מחשש דמחוסר אבר, והא בפסול דמחוסר אבר למזבח אף מבפנים) ע"כ גם הכ"מ יודה דפסול דאורייתא הוא (דהא הרמב"ם שם ממעט מהקריבהו נא רק לפסול דטרפות, ומחוסר אבר יליף מקרא מפורש תמימים יהיו לכם) א"כ שפיר הוכיח הש"ס דאזלינן בתר רובא (אף אי נימא דטרפות למזבח דרבנן), דאלת"ה הא לבר מחשש דטרפה ניחוש דילמא חסר לה א' מן האברים הפנימיים, דזה ודאי דאורייתא הוי לכו"ע. **(ואמנם ד' הכ"מ עדיין מוקשים הם מד' הרמב"ם פ"י מה' רוצח דכ' גבי עגלה ערופה וז"ל ואעפי"כ טרפות פוסל בה דכפרה כתיב בה, ולהבנת הכ"מ בד' הרמב"ם דטרפות למזבח אינה אלא מד"ס, ועיקר טעמה משום הקריבהו נא, וא"כ עגלה ערופה דאינה כלל למזבח, ודאי דאין להקישה בזה לשאר קדשים. וצ"ע:)** (ולישנא דטרפות דנקט הש"ס, "דילמא טרפה היא", זה לאו דוקא, ולעולם עיקר הראי' אליבא דרמב"ם מחשש מחוסר אבר היא): **(ואמנם יש להעיר איך ס"ד דכל הוכחת הש"ס הוא ממחוסר אבר, א"כ מאי הא דאמר גבי פרה אדומה חטאת קרי' רחמנא, תי"ל דכתיב בה תמימה, ופוסל מחוסר אבר. אך באמת יש ליישב, דהא בבכורות ל"ט מבעי' לי' אי חסרון אבר בפנים שמי' חסרון, ופשיט לה משתי הכליות ולא בעל כוליא אחת כו'. וי"ל דרק בקדשים אתי קרא וגלי, ולעולם מתמימה לחוד לא הוי ממעטינן חסרון מבפנים. ואמטו להכי אצטריך למימר חטאת קריא רחמנא ודו"ק

)** ובזה יתבאר לנו מה שיש לתמוה בד' הר"ן פ"א דחולין שהוכיח מתחילה דאין חיוב לבדוק י"ח טרפות מסוגיין, ולבסוף הוכיח דגם בדיקת הריאה (אף שהוא מיעוט המצוי) אינה מה"ת מהא דש"ס ביצה כ"ה גבי שוחטין את המסוכנת כו'. והוא תמוה דהא כולא מילתא יש לנו למילף מסוגיין דחולין דהא פרה אדומה ועגלה וכו' לית להו בדיקותא אף מחשש ריאה. (וגם הרשב"א בתה"א הוכיח זה מסוגיין דחולין, והפרמ"ג יו"ד בפתיחה לסי' ל"ה ול"ט הביאו: **(אלא שהרשב"א נסתייע שם מפרה ולא מעגלה, וכ' אחי הרב הגאון החריף המצויין כמוהר"ר אליעזר נ"י העירני על כונת הפרמ"ג שם, שכ' ע"ד רשב"א הללו, וז"ל "ופרה מועיל לריאה כמו שאתה רואה". ואין מובן לדבריו. וכונתו דבאמת מעגלה אין ראי' כ"כ על מיעוט המצוי, דהא עגלה אף בתוך שנתה כשרה, וכבר כ' הש"ך יו"ד ל"ט שם סק"ט להקל בעגלים הרכים כשנאבדה הריאה בלי בדיקה, לפי שאין הסירכות מצויות בהם, משא"כ בפרה אדומה שהיא לפחות בת שנתים, והסירכות מצויות, ומדאעפי"כ שבקינן לה בלי בדיקה, ש"מ שג"ז אינו מה"ת. זה מ"ש הפרמ"ג "ופרה מועיל לריאה" כו' כלומר מפרה הראי' יותר חזקה על מיעוט המצוי מכפי שיש להוכיח מהא דעגלה ודו"ק:)**