המדרש והמעשה ויקרא קיא

ביד המזה, ואי משום דבאמת הא כבר יצאה ההזאה ואין דבר בידו שיחצוץ לו הצלצל, הא מ"מ לא גרע זאת מאלו לבש הצלצל בשמאל שאינו חוצץ להעבודה שהיא בימין, וזה גופא הוא התירוץ של הגמרא "בשמאל" כו' ואולי בדרך הפלפול יש לישב בזאת גם את המאורע שספרו לנו חז"ל בברכות, דחזי שמואל דהוי קא מהדר אחר כהן, ואמר שחיטה בזר כשירה, וא"ל עלי מימר שפיר קאמרת, אלא דמורה הלכה בפני רבך הוית, ומקשים העולם, א) אם מורה הלכה הוי שמואל ונתחייב מיתה לדעתו של עלי, איך קאמר ע"ז "מימר שפיר קאמרת", ב) הלא הוראת שמואל ששחטה כשירה בזר היתה יפה ונחוצה בעתה, כדי לאפרושי מאיסורא דלבישת בגדים שלא בשעת העבודה, וממילא אין מחויב עוד בהוראתו זאת מיתה. אך לפי הנ"ל יש לאמר (אחרי שנדקדק עוד בדברי הגמרא "חזי דהוי קא מהדרי אחר כהן", שלשון זה מורה שהיו מחפשים את הכהן, והלא רוב מצוין במשכן אצל העבודות הוי כהנים) דבאמת לא נעלמה גם מעלי הלכה דשחיטה כשירה בזר, ואעפי"כ הוצרך כהן לשחיטה, למצוה מן המובחר, כמו שקבעו גם לשלוח השעיר שכשר בזר לעשותו אעפי"כ ע"י כהן [יומא, ד'] ולמצוה מן המובחר ממילא שהוצרך גם ללבישת בגדים בשעת השחיטה, אך כדי לצאת מחשש איסור לבישת הבגדים שלא בשעת העבודה היו מהדרים אחר כהן כזה שהיה לבוש הבגדים לעבודת הזאה, ותיכף אחר יציאת ההזאה מידו, טרם שהגיע למזבח יעשה, או רק יתחיל, בחתיכת הסימנים, דאז מותר לו גם גמר השחיטה (אחר שהגיעה כבר הזאה למזבח משום דלא נתנה תורה למה"ש) בבגדי כהונה, משום דתחילת הלבשה היתה לעבודת הזאה, וממילא לא הוי עוד הוראת שמואל לאפרושי מאיסורא, ורק שמואל לא ידע שעלי הוי מהדר דוקא אחר כהן כזה, ושפיר אמר לעלי שחיטה בזר כשירה, כדי לאפרושי מאיסורא של לבישת הבגדים, וע"ז שפיר השיב לו גם עלי "מימר שפיר קאמרת", היינו שלדעתו של שמואל שהי' מהדר עלי אחר כהן שלא הי' עסוק בעבודת הזאה כו' הותרה לו הוראה כדי לאפרושי מאיסורא, מיהו גמורה הלכה בפני רבך הוית", היינו בשביל שבאמת הי' עלי מהדר רק אחר כהן המזה, ולא הי' בהוראת שמואל שום ענין אפרושי מאיסורא שתהיה ההוראה בפני רבו מותרת. כך י"ל ע"ד חידוד אף שהוא רחוק קצת: