המדרש והמעשה ויקרא קו

ניתנה וכד' ר' יוסי, א"כ הלא יש להם חלק ונחלה בתוך בנ"י, אלא ע"כ דרק לבית דירה בלבד ניתנה, וכר"מ, וכדמסיים קרא להדיא "ערים לשבת" וגו'. ואמנם, לאידך גיסא, יש כתוב שלישי המסייע גם לר"י, והוא בפ' בהר (כ"ה, ל"ב ל"ג.) "וערי הלוים בתי אחוזתם, כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם בתוך בנ"י"

כדי להבין במקראות הללו, הנראים כסותרים זא"ז, נראה לבאר דעתי' דר' יהודה, עפימ"ש הרמב"ם (פי"ג מה' שמיטה ויוכל] וז"ל כל שבט לוי מוזהרים שלא ינחלו בארץ כנען, יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עלי' ברית לאברהם יו"י, וירשוה בניהם, אבל כל שאר הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל" כו' עכ"ל הרמב"ם. הרי דלדברי הרמב"ם נתמעטו שבט לוי רק מקבלת חלק "בתור ירושה מאבותינו אברהם יו"י"; וזה ודאי אמת, דהא מ"ח עיר לא בתורת ירושה מאברהם קבלוה, אלא בתור מתנה מבאי הארץ, והכי דייקי קראי, דנצטוה משה בערבות מואב "צו את בנ"י ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם" והוי סד"א דדין מתנה גמורה יש להם לענין יובל וכדומה, ע"כ אתי קרא בפ' בהר וקמ"ל רבותא גדולה, דאעפי"כ "כדין אחוזה" יהי' להם כמאה"כ שם "כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם בתוך בנ"י ושדה, מגרש עריהם לא ימכר וגו'

עכ"פ ראינו, דעד כאן לא נחלקו ר"מ ור' יהודה, אלא דלר"מ רק לבית דירה ניתנו ערי מגרש ללויים, ולר' יהודה לקנין מוחלט ניתן להם, אבל תרווייהו מודו שלא בתורת נחלה מאבותינו אברהם יו"י נטלוה, אלא בתורת מתנה מאת באי הארץ ה ובזה יתישב מה שדקדקנו למעלה, שעל דברי ר"מ על הלויים שלא נטלו חלק בארץ, לא אמר לי' ר' יהודה "נטלו ערי מגרש", דהוי משמע נטלו נחלה ממש, אלא כך אמר "יש להם ערי מגרש", דעכ"פ "יש להם" ממה שצוה ד' בערבות מואב לתת להם, וס"ל לר"י דזה סגי לגבי ודוי מעשר, דמה כתיב שם בודוי הזה השקיפה וגו' וברך את עמך וגו' ואת האדמה אשר נתת לנו", והלא זה אמת, שגם ללויים "ניתנה" מאותה האדמה אשר נשבע ד' לאבותיהם, אם כי לא מאת האבות. רק מבניהם אחריהם, באי הארץ, ניתנה להם

עפ"י הנחה זו כבר יתבארו לנו היטב גם דברי הספרי שהבאנו למעלה, דהנה ידענו שגם אותו המיעוט שנתמעט שבט לוי מהיות לו "נחלה", בתור ירושה מאברהם יו"י, לא נאמר אלא בכבוש ראשון ושני, אך לא בכבוש השלישי ב"ב, שכך מפורש במקראות [יחזקאל מ"ח.] וכך מבואר בש"ס [ב"ב קכ"ב, א'. ע' רשב"ם שם.] שלע"ל יירש גם שבט לוי יחד עם כל שבטי ישראל. ואף גם זאת ידענו [ע' קהלת רבה] כי תחת אשר בכבוש הראשון והשני נתחלקה לישראל רק ארץ שבעת עממין בלבד, הנה בחלוקה השלישית יוסיפו עלי' עוד גם ארצות הקני הקניזי והקדמוני להשלימה לעשרה, וכי אז לא לבד שהכהנים והלויים יירשו ארץ אך גם הגרים יקחו שכם אחד עם התושבים, הלא כה דברי הכתוב [יחזקאל מ"ו, כ"ב] "והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם כו' אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל"

עפ"י ההנחות האמתיות הללו כמה ברורים ומזהירים ד' הספרי בנוגע אל הכהנים והלוים: ונחלה לא יהי' לו, זו נחלת שאר (מלשון שארו הקרוב אליו הנאמר אצל פ' נחלות, כלומר לא מכל נחלה נתמעטו, דהא "יש להם ערי מגרש", שגם להם נתן הכתוב [ויקרא, כ"ה, ל"ג] דין אחוזה, אלא "מנחלת שאר נתמעטו, מן הנחלה שנכרתה עלי' ברית לאברהם יו"י, ומהם ירשוה אבותינו [כל' הרמב"ם פי"ג מה' שמיטה] וגם המיעוט הזה הוא רק) בקרב אחיו, זו נחלת שבעה רק בכבוש הראשון והשני, שאז נתחלקה הארץ רק "לשבעה" עממין, ורק בקרב אחיו", למעוטי גרים, אבל בכבוש השלישי ב"ב, שאז יירש ישראל לא נחלת שבעה, בלתי נחלת עשרה (גם ארץ הקני הקניזי והקדמוני), ולא "בקרב אחיו" בלבד, אך גם עם הגרים הגרים בתוכם, אז יבאו גם הכהנים והלוים להתנחל בתוכם נחלה ממש, והי' גם שער לוי אחד

והנה כבר הערנו למעלה על הפליאה, מה דלענין גרים פירש תנא דבריו ודיניו, הן לענין וידוי מעשר (בפ"ה דמ"ש), והן לענין